פינה בשבילי היא מקום שיכול להיות מסוכן: נתקלים בה ואז היא כואבת (למיטה שלנו יש אחת כזו בולטת ומאד כואבת), ואני בעדינות משתדלת לחלוף לידה ונזהרת.
עוד מתקופת התיכון יש לי זיכרון מטופש על פינה: המורה לתנ”ך העמידה אותי בה כשדיברתי או לעסתי מסטיק. המסטיק היה אז בזוקה שהיו יוצאים ממנו בלונים ענקיים ונפלאים, ולי היה קשה להתאפק ולא לנפח אותם.
מהצד השני פינה יכולה להיות מקום נעים, חם, ואפילו יפה, אם מוצאים את הזוית המתאימה. אני תמיד צופה בנינה הכלבה שלי שמצליחה בכל מקום למצוא את הפינה הכי נעימה, להתכרבל ולמצוא בה הרגשה של בית.
והנה מצאתי בית: זו הפינה האחרונה שהייתי בה – צילמתי אותה מחלון המלון הקטן במונפארנס בפריז. כאן מצאתי בית לשבוע ימים, בפריז הנפלאה, שאליה אני חוזרת כל מס’ שנים. מטיילת, אוכלת, צוברת גלונים של אוויר גנים, אגמים, עיצוב ואסתטיקה נהדרת.
אני מאחלת לכולנו שנמצא תמיד את הפינות החמות והנעימות שמתאימות לנו!
גברת לוין היקרה, אכן בלוג מבטיח. המשיכי לכתוב בכשרונך הרב . עלי והצליחי
תודה רבה!
כיף לקבל תגובות!!