חיים עם המתים

חיים עם המתים.

מזה שלוש שנים שאני חיה עם המתים.

אמא שלי הלכה לעולמה ראשונה ושנה אחריה אבא שלי הצטרף. שניהם נפטרו ממחלות קשות, ששכיחות אצל אנשים זקנים.

שניהם העבירו את ילדותם בתוך מלחמת עולם איומה, ובהמשך בהשרדות, שלהם ושל קרוביהם.

שניהם עלו לישראל, בנערותם הבוגרת, והקימו בית ומשפחה חדשה, בארץ צעירה וקשוחה, לא פחות מהם.

חיים עם המתים.

בהתחלה עם הגילוי מגיעה הבהלה. אח”כ מגיע הכעס, אח”כ ההשלמה, ואז מגיעה ההבנה שצריך לטפל ומהר.

אצל אבא שלי המחלה זחלה בשקט, כמו נחש, ואז התפרצה, כמו קוברה שנגלה לה הטרף.

אצל אמא שלי, המחלה, אחרת משל אבא שלי, התנהגה כמו הסיפור על הצפרדע, שמתבשלת לאט במים עד שהם רותחים.

ברתיחה מגיעה האש. האש שבקושי השאירה אחריה שרידים למה שהיה.

חיים עם המתים.

חודש אוגוסט הוא חודש לוהט, פיזי ונפשי.

אמא שלי נסתה להתמודד ולא הצליחה, היא נפטרה באמצע אוגוסט. אבא שלי, התמודד עוד כשנה אחריה, אך בתחילת ספטמבר הוא נפטר. זה היה יום לוהט לא פחות.

חיים עם המתים.

לומדים לחיות עם המתים, ואת זה הבנתי, כבר מזמן. החיים והמוות שלובים האחד בשני במעגל, הם יין ויאנג.

אין חיים ללא מוות ואין מוות ללא חיים.

כשהורים מתים, הסופיות היא קשה וצריך להתרגל אליה, אפילו שזה המחזור של החיים, אפילו שהבנתי את זה מזמן.