בהתחלה, כמו רוב שותי הקפה, כך נראה לי, שתיתי שלוש – ארבע כוסות קפה ביום. קפה של בוקר, קפה אחרי ארוחת הצהריים וקפה של אחר הצהריים. אהבתי את הטעם, החברה, וההפסקה שבאה עם הקפה. היום השתנו חלק מהדברים: הבנתי שמספיק לי קפה אחד ביום. עדיין אני אוהבת את החברה איתה אני שותה את הקפה, אוהבת להיות בהפסקה, אבל לא כל כך אוהבת את מה שהקפאין עושה לגוף, ובטח לא את כמויות החלב שבקפה.
הקפה התפתח בארץ, ונפתחו רשתות טובות כמו אר-קפה, אילנ’ס, קפה ג’ו ועוד. נס הקפה, שהיום אני כבר לא מסוגלת לטעום, הפך עם הזמן והמודעות לקפוצ’ינו איטלקי טעים וטוב. כמות החלב גדלה מאד, לעומת המעט חלב שהיה בנס קפה הישן, וכיום ללגום קפוצ’ינו זה כמעט כמו לאכול סנדביץ’, מבחינת הקלוריות שהוא מכיל.
כל בוקר אני עומדת יפה בתור לקפה הטעים שאנה מכינה, בקפה ג’ו, שפועל אצלי בעבודה. מקבלת שרות נפלא מעמיר, שתמיד זוכר מה אני שותה, חיוך מגיל ומקריסטינה,
כך, היום נפתח לי, מאושר וטעים, בעזרת האנשים המקסימים והקפה המעולה שאני מקבלת מהם.
על צילום כזה, אין מה להוסיף.
אכן קפה משובח.
הנאות החיים הקטנות……..
נכון-כשהקפה טוב רואים את זה! הלוואי שכל בוקר נוכל לשתות קפה טוב ולהנות מהחיים!