בגיל 5 ניצן הלכה עם אבי לרשום את תומר, בן הארבע אז, ללימודי ג’ודו, תומר וויתר, וניצן נרשמה לחוג. ניצן התקדמה יפה. היה לה כיף – בת אחת בין הרבה בנים, ועם הזמן היא גם הכירה שם עוד חברה טובה. כאן בתמונה רואים אותה מקבלת גביע לכבוד זכייתה במקום הראשון, בתחרות על שם אורן סמדג’ה.
אני הייתי מאד מרוצה מכל הנושא – ילדה שלומדת ג’ודו תמיד תדע לדאוג לעצמה, תהייה חזקה מספיק אם יציקו לה, בעלת שיווי משקל טוב, בקיצור אהבתי את הרעיון.
בין השורות אבי היה מאושר אבל פחות. החלום שלו עוד לא התממש: ילדה שרוקדת בלט. פעם בשבוע כשהוא היה מחזיר אותה מהחוג היה מראה לה את השלט של הסטודיו לבלט של לידיה. הנושא חלחל ושנה שעברה ניצן התחילה ללמוד בלט, במקביל לג’ודו.
כמו כל ילדה, כמעט, גם אני למדתי מספר מועט של שנים בלט, עד שזה נמאס עלי והפסקתי. ידעתי מה זה בלט – קשה, מתיש, אבל לניצן זה מאד התאים. היא עזבה את הג’ודו, לצערי ולצערו של המורה, והתמסרה לבלט.
עכשיו עם תחילת השנה החדשה היא עוברת לקבוצה של הבוגרות, אלו שכבר מתאמנות פעמיים בשבוע כשעה וחצי. הקושי התחיל, אבל כשניצן אוהבת היא משקיעה ומצליחה. בינתיים אני מתרגלת לחלום החדש והחלום של אבי, וגם של ניצן מתגשם!
ניצן היפה, המשיכי להינות בחוג הבלט, כשרונך וקיסמך מורגשים דרך הצילום. נשיקות.
תודה, היא תקבל את התגובה, אם לא היום, מחר!
אני מקווה שתמשיך להינות, אתמול המורה הסבירה לה שהיא צריכה לעשות את התנועות גם היא לא בטוחה במאה אחוז, ולא להסתכל ולנסות ללמוד בעיניים! השאיפה לשלמות צריכה להתרכך…
שיהיה מוצלח להדס בבלט-שיהיה כיף!
נשיקות
טוב, כולנו כבר יודעים,שכל מה שניצן נוגעת בו הופך לזהב, יש לה מין כישרון שכזה,מעטים האנשים שנולדים מלאי כישרונות וככ מוצלחים בכל מה שעושים וניצן היא אחת כזו. מזל..
אני גם רוצה לרשום את רומי לחוג בלט, היא בטח תהייה ככ מתוקה, כבר עכשיו יש לה יציבה של רקדנית בלט והיא כבר אומרת{בגלל ניצן,כמובן} שהיא רוצה להיות בלרינה..וככה ניצן תוכל ללמד אותה כשהן נפגשות ולא רק לשחק איתה בנסיך ונסיכה, אמא ובת או חתן וכלה…נשיקות.
אוי,ככ נכון! כל מה שכתבת-גם על ניצןוגם על רומצ'וק!
היא תהייה בלרינה כזו מתוקה, וניצן תוכל ללמד אותה במקום להתחתן איתה!
נשיקות!