קפה זוגי
אבי ואני מאד אוהבים קפה, וזו אחת הסיבות שאין לנו מכונת קפה
בבית…..אולי זה נשמע מוזר, אבל יש לזה הסבר.
ישבנו בהרבה בתי קפה ומצאנו כמה שאנחנו מאד אוהבים.
האווירה בהם נעימה, והקפה שהם מכינים מאד טעים. אחד מהם הוא
הקפה השכונתי שלנו, השייך לרשת “קפה ג’ו”. בימי שישי,
אחרי שמביאים את הילדים לבית הספר, אנחנו קובעים להפגש בו.
אני לוקחת את נינה לטיול הבוקר, מודיעה לה בדרך שהולכים לקפה ג’ו.
נינה מצידה מנפנפת בזנב בשימחה, ואנו צועדות לעבר
הפגישה עם אבי. בקפה השכונתי אנחנו פוגשים עוד הורים רבים,
שקובעים שם עם חברים, וכל הזמן, עד שכולם מתמקמים,
אומרים שלום אחד לשני. מידי פעם אנחנו נוטשים את הקפה השכונתי
והולכים לסידורים. גם אז, תמיד נגיע קודם כל לאחד מבתי הקפה המועדפים
עלינו, כי זו הדרך הכי טובה ויעילה להתחיל את היום. ככה
אנחנו מצליחים לשמור על אינטימיות: אנחנו עם הקפה,
ברגעים הקטנים של התחלת היום והרגעים הנעימים של התחלת סוף השבוע!
הלב נשמר בסוף הקפה!
ציפי, אני יושבת עם הקפה וקוראת את הפוסט שלך, אין מתאים מזה…
אין כמו בית קפה, לשבת, להינות מהאוירה ונכון שבבית הוא יכול להיות טעים באותה מידי ואלי אף יותר, אבל זו חוויה אחרת. שלא מוותרים עליה.
הצילומים יפים בעיקר הלב שנשאר…
שבת שלום !
הי ורד. הקפה של הבית שלנו נשאר השחור והחק הנהדר של אבי. ככ התרגלנו לכך שאין שינוי! והשכונתי, הוא הכי הבית שלנו והכי טעים! הלב-מהמם, נשאר לאבי! שבת נפלאה!