משהו בפרח האדום והפשוט הזה, של ההיביסקוס,
העולה ומתנשא מתוך הסבך הירוק,
העולה ומתנשא מתוך הסבך הירוק,
גרם לי לעצור, להסתכל, לבחון, ולתעד:
מלפנים
כשאני מוותר על מה שאני, אני הופך למה שאני יכול להיות. כשאני מוותר על מה שיש לי, אני מקבל את מה שאני צריךלאו טסה
כשאני מוותר על מה שאני, אני הופך למה שאני יכול להיות. כשאני מוותר על מה שיש לי, אני מקבל את מה שאני צריךלאו טסה
והוא יפה בכל הצבעים בהם הוא פורח. אנחנו לפעמים לוקחים אותו כמובן מאליו כיון שהוא משמש כגדר חיה בהרבה מהבניינים…הדס מאד אוהבת את הפרח הזה.
הי ורד-את צודקת מאד לגבי המובן מאליו. כמו כל מובן מאליו-היחס צריך להשתנות!! יום נפלא