כריסטופר קולומבוס מגלה את אמריקה
בביקורנו בברצלונה טיילנו על הרמבלה, הלכנו עד סופה, וצילמנו שם את פסלו של כריסטופר קולומבוס. איש גדול שגילה בין השאר את המקום אליו הגענו עכשיו: את אמריקה. בברצלונה ניצב הפסל של קולומבוס כשהוא צופה אל הים, אל המרחבים ואל ההפתעות שצופן לו העתיד. היה יפה לצלם את קולמבוס צופה לעבר הים, ולהגיע לפסל שלו באפטאון מנהטן, בכיכר שליד הסנטרל פארק. ככה סגרנו מעגל, ביחד עם כריסטופר קולמבוס. עד יום מותו היה קולומבוס משוכנע כי גילה נתיב ימי להודו, עקב כך הוא קרא לילידי האיים שגילה “אינדיאנים”, כלומר הודים. מקומות רבים בארה”ב נקראים על שמו: בירת מדינת אוהיו היא קולומבוס ובירת קרוליינה הדרומית היא קולומביה. המחוז בו שוכנת וושינגטון הבירה נקרא גם הוא מחוז קולמביה. ביום שני השני של חודש אוקטובר חוגגים את יום קולומבוס, בקירוב לתאריך המקורי, ה-12 באוקטובר, בו דרכה לראשונה כף רגלו על אדמת אמריקה.
כריסטופר קולמבוס צופה לעבר מנהטן. הוא כבר הגיע:
בצ’ינה טאון בקרנו בפארק קולומבוס, פארק ירוק ונעים שבו נחים להם מההמולה סינים המתגוררים במקום ועוברי אורח רבים, שבאים לטייל באזור היפה והמעניין הזה, ותיירים רבים, כמונו.
גשרים
ניו יורק היא העיר הגדולה ביותר במדינת ניו יורק. היא מחולקת לאיים כשמנהטן נמצאת במרכז וסביבה ברוקלין, ברונקס, קווינס וסטטן איילנד. גשרים, תעלות ומנהרות מקשרים בין החלקים השונים של העיר. אנחנו ערכנו טיול רגלי ותצפית יפה מעל גשר ברוקלין.
כשבנו את הגשר למכוניות חשבו גם על בני האדם ובנו לכבודם מסלול הליכה שעולה לאיטו על הגשר הגבוה, ויורד מהצד השני לעבר ברוקלין. לאחר מספר שנים הוספו מסלולים לרוכבי האופניים, ולכעס רב זוכים הולכי הרגל, הפוסעים, כמוני, על המסלול ומפריעים לרוכבי האופניים הממהרים. כשטיילנו בצ’ינה טאון גילינו את גשר מנהטן: הגשר התלוי הנוסף, שמקשר את מנהטן עם ברוקלין. אנחנו צילמנו את הגשר המרשים בחלקו הבנוי חזק באדמה:
צ’ינה טאון
בצ’ינה טאון אהבתי את הבתים שמנסים לשמור על מסורת צורנית, התלהבתי מהשווקים הקטנים שמוכרים בהם מוצרים מוזרים, שורשים, עשבים וירקות משונים, פירות ים ופירות רגילים. הכל נמצא ברחוב הרועש ומלא מכוניות ואנשים, אך נראה שהמוכרים והקונים רגילים לתנאים וחיים איתם בשלום.
אהבתי מאד את המקדש היפה, שניצב מול גשר מנהטן. נכנסו אליו ומיד שרתה עלינו השלווה. כל מספר דקות נכנסים אנשים מהרחוב, מתפללים לבודהות שניצבים במקדש, תורמים כסף בקערות גדולות, ששם יש פתקי מזל, וחוזרים לרחוב להמשך יומם.
פנים המקדש. הבודהא כל כך מרשים. נכנסים לקודש, יוצאים לחול, גלגל החיים הוא החזק ביותר שקיים.
כשהייתי בניו יורק דווקא לא ביקרתי בצ'יינה טאון (וגם לא בליטל איטלי), האחים שלי לקחו אותי למקומות היוקרתיים יותר ואני הלכתי אחריהם בעיינים עצומות. בדיעבד אני קצת מתחרטת שלא יצא לי לחוות את זה בניו יורק. מהתמונות שלך נראה שזה מאוד מזכיר את הונג קונג (השווקים הסיני, הפירות, המקדשים), אז נראה לי שעשיתי שם השלמה טובה ושבעצם לא פספסתי שום דבר.
תענוג לחוות את ניו יורק דרך העיניים שלך ציפי-איזה כיף שלא ויתרת על השווקים-אני מאד אהבתי את צ'יינהטאון ובדיוק בשנה שעברה כשהיינו הסתובבנו שם בדיוק כשהיה איזשהו פסטיבל-תענוג
הי שרונה- גם זו דרך לחוות, בסוג מסויים של מקומות. אז כן יש כאן שווקים,מקדשים, גנים, רעש והמולה. יפה וכיפי. בטוח דומה להונג קונג. מה שלי כיף כשאני חושבת על מקומות שלא הייתי- שאני אהיה! הבטחתי לחזור עם אחותי, ואחזור אחכ שוב.
הי יעל. אני לא מסוגלת לוותר על שווקים(בדרך יש פוסט על שוק הפשפשים), אני ככ אוהבת אותם. וכן פשוט תענוג. הסתובבנו במעדניה סינית מופלאה, שרק סינים קונים בה, ככ נהניתי!
צ'יינטאון, כשאני הייתי (לא אכתוב לפני כמה שנים…) לא התחברתי למקום, היינו, ראינו וזהו. הייתי מאד צעירה. מי יודע אולי פעם אנסה שוב.
אהבתי במיוחד בפוסט את תמונת השוק עם המשקל. תמונה מדברת.
הי ורד-כמו בכל דבר הגיל משנה, ואני בטוחה שאת תהני שם,אני כבר מכירה אותך…יום נפלא!