כך נראה בית הקפה גרגורי מבחוץ ומבפנים
שאפתי למצוא קפה טעים בניו יורק. בעבר כבר כתבתי על האהבה שלי ושל אבי לקפה טוב , כדי שתחילת היום שלי תהייה מושלמת גם הקפה שפותח את היום חייב להיות מעולה. מול המלון שלנו במנהטן ניצב סניף של סטארבקס, שעשרות כאלו ספרנו במשך הטיול. אבי ואני לא אוהבים את הקפה של סטרבקס ולא היינו מוכנים להתפשר על הטעם של הקפה. בבוקר השני לשהותנו במלון השקיף אבי לרחוב
שמאחורי המלון ובבניין ממול ראינו אנשים שנכנסים ואחרים שיוצאים עם קפה ומגשי אוכל. קיווינו שזה לא יהיה עוד סניף של הרשת הגדולה, והיו לנו 22 קומות של ציפייה לבית קפה חדש. יצאנו מהמלון והלכנו לרחוב שמאחוריו, לרחוב 44, ולא התאכזבנו, מצאנו בית קפה מעולה, שהפך לקפה הבית שלנו לאורך השהות בניו יורק.
גרגורי קפה
“גרגורי קפה” הוא בית קפה ניו יורקי נעים וטעים. המקום נראה כאילו נלקח הישר מאיטליה, או מכל מקום אחר שמבינים בו בקפה. הריח. פותחים את הדלת ופורץ החוצה ניחוח הקפה. לא ריח של אוכל, אלא ניחוח של קפה טוב, כמו שמצפים ממקום שמעריך איכות ומעריך את הלקוחות שלו.
הגל הירוק שוטף את ניו יורק: שרוולי קפה ומגשי ביצים לנשיאת הכבודה:
תמונות קטנות שמספרות את סיפור הקפה מצטרפות לתמונה גדולה:
מדפים עם סוגי הקפה השונים והסברים רבים על הקפה, מאין הגיע ועל טעמיו השונים:
האווירה והשרות ב gregorys coffee
הגענו לבית הקפה כל יום, בשעות מעט שונות, וצפינו ממקומנו במתרחש בבית הקפה, ראינו את הלקוחות ואת ההתנהלות. היה כיף לדעת שאנחנו בחופשה, לא ממהרים, יכולים לשבת ולשתות בנחת את הקפה ולאכול את המאפן הנהדר שבחרנו לאותו היום. ראינו שהשירות בבית הקפה הזה מאד יעיל: הלקוחות עומדים בתור מסודר, מזמינים את הקפה מאחד העובדים, שרושם אות ראשונה של סוג הקפה המוזמן על הכוס. הלקוחות מגיעים לקופה ומזמינים גם עוגה, סנדביץ, יוגורט או כל מאכל אחר שיש באותו יום, ומחכים להזמנה שלהם (בתור מסודר למופת) ליד מכונת הקפה. מול התור יש מעקה, שמאחוריו יש ספה צמודה לקיר, לידה כשש שולחנות קטנים ומעט פופים קטנים. ליד המעקה יש גם 3 שולחנות קטנים וכיסאות, שם ישבנו בדרך כלל. התור רגוע וההזמנות מגיעות לפי הסדר גם בבקרים העמוסים מאד של ניו יורק.
הקפוצ’ינו הקבוע עם הבייגל, גבינת פילדלפיה ומאפן שהשתנה מידי יום (אני העדפתי את המאפן עם פירות היער):
הקפה מעולה, הבייגל המסורתי עם גבינת הפילדלפיה- טעים, המאפינס הענקיים מעולים! בליל של שפות נשמע ברקע: אנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית ומעט עיברית. מוזיקה נעימה ברקע, ואנו הרגשנו שם בבית. מאז הביקור האחרון הקפה השכונתי שלנו גדל והפך לרשת. אני מצרפת כאן את הקישור לאתר שלהם, כדי שתוכלו למצוא את הסניף שקרוב אליכם:
פוסט עם טעם קפה שישלח מעריצים למקום הזה בניו יורק.
אוי גבינת פילדלפיה האהובה. למרות שניתן למצוא אותה בארץ, אני אוכלת אותה רק בחו"ל…
ואגב, האיש שקורא עיתון מזכיר לי השערות שאני אוהבת להעלות לגבי אנשים שנמצאים בחוץ בשעות העבודה (השגרתיות) בית קפה או ברחוב בזמן הבוקר, אז מה עומד מאחורי זה…
שבת שלום.
הי ורד.אני מתגעגעת לשם.לקפה הטעים למאפנים. שם הפילדלפיה מגיעה בכלים קטנים כמו הגבינה שלנו-והיא יותר טעימה! גם אני אוהבת לדמיין-מאיפה הם, מה הם עושים. זה כיף. שבת נפלאה!
כמה שאני מתגעגעת לטעם של קפה. זכור לי בפה עוד זה ששתיתי בסטראבקס, מהודרה מוגבלת לכבוד חג המולד – קפה עם קצפת וג'ינג'ר, אין מילים לתאר את הטעם של הקפה הטעים הזה.
לצערי הרב, אני לא יכולה יותר לשתות קפה ולא חלב, אז אני יכולה רק לפנטז על הטעם. מקווה שיום אחד הגוף שלי יחזור להיות מסוגל להכיל קפה וחלב.
נראה ממש מקסים המקום הזה… והמאפינס בכלל מגרה, אני זוכרת שאני גם אהבתי לאכול כאלה בניו יורק (וגם מאפינס דלעת!).
אוי שרונה אני ככ מצטערת בשבילך! היה לי מאד מאד קשה לא לשתות קפה, אפילו שהורדתי את השתיה לפעם ביום. את סטרבסקס אני באופן אישי לא אוהבת, אבל קשה בלי הקפה. מקווה שפעם תחזרי לזה. המאפנס נהדרים! שבוע מקסים.