אני אוהבת שווקים ובמיוחד את שוק הפשפשים ביפו. בטיול לניו יורק שוטטתי בשוקי הפשפשים שם וכך עשיתי בכל מדינה אליה הגעתי. לבודפשט נסעתי עם אמי לטיול שורשים. אחד היעדים החשובים מבחינתי היה שוק הפשפשים. דודתה של אמי לא הבינה מדוע צריך לנסוע בקור לשוק, אבל הייתי נחושה בדעתי. הטיול התרחש בינואר, היה קר מאד ומושלג ואני חזרתי מהשוק עם הדובי המקסים הזה:
מילדות אני מטיילת בשוק הפשפשים
את שוק הפשפשים ביפו אני מכירה ואוהבת מילדות. בצעירותי הייתי הכי איסטניסטית שאפשר לדמיין. לא נוגעת בחול, אבק ולכלוך הפריעו לי, וכך גם צעקות ורעש. עם הגיל התמתנתי, ולהפתעתי הרבה, בשוק, שקיימים בו כל מה שלא אהבתי, דווקא בו התאהבתי מיד. הייתי מגיעה לשם עם אמא לקנות מפות, ציפיות וציפות מהם עשתה וילונות. חיפשנו ומצאנו כלי נחושת מיוחדים ועוד חפצים שונים. אמא שלי ידעה לאן לגשת, לאיזה חנות, ומאיזה מוכר להוציא את החפצים הכי יפים. למדתי ממנה (בכל הונגרי יש הרי דם צועני!). אני אוהבת את המולת השוק, את השימחה של המציאה, את הסוחרים, שניתן להתמקח איתם, שרואים אותך עין בעין, כמו שאתה. אני יודעת שכאן אסתובב, אחפש ובסוף תמיד תמיד אמצא לי חפצים שאוהב.
שש בש ומנוחת הסוחר:
פרטים על שוק הפשפשים בתל אביב
שוק הפשפשים פועל מהמאה ה-19, מהזמן שיפו היתה עיר נמל, עשירה בסוחרים וקנינים. בתקופת המנדט הבריטי השוק התגבש להיות השוק שהוא היום. עיריית תל אביב החלה בשנים האחרונות לשקם אזורים שונים, וכך עשתה גם עם שוק הפשפשים. רחבות הורחבו, הכבישים סודרו, הוקם בנין “עמיעד”, שבו מתקיימות תערוכות מתחלפות ואירועים שונים. רחבת הרוכלים, הצמודה לבניין, שופצה וקורתה, סומנו גבולות מתאר לתצוגות הסוחרים על המדרכות, בפתח החנויות, נפתחו גלריות וחנויות של מעצבי אופנה, רהיטים וכלים מעוצבים. נפתחו מסעדות, בתי קפה וגלידריות, וכעת העירייה הקימה ועדה לעצירת הביקושים הרבים, כדי שצביון השוק לא ייעלם. שוק הפשפשים יושב במתחם הרחובות: עמיעד, עולי ציון, יהודה מרגוזה, בית אשל, רבי יוחנן, רבי חנניא. שטחו הכולל הוא: 61,000 מ’.
כורסאות, שולחנות, שידות, מחכים לקונים:
באחד הימים היפים של השבוע קבעתי עם חברה להיפגש בשוק. היה יום שמש מקסים, מצאתי מקום חנייה צמוד לשוק, וצעדתי לבית הקפה “פועה”. את “פועה” אני מכירה מהימים שהיתה חנות קטנה
לממכר פרחים. עם הזמן הגישו שם קפה לחברים ודי מהר היא שינתה פניה לבית קפה-מסעדה, עם תפריט טעים של ניר צוק, ולבסוף גדלה והפכה למה שהיא היום – מקום ממוסד וידוע, שלא איבד מיופיו ומציע מרכולת מקסימה: אוכל טעים, ריהוט וכלים יפים, שכולם למכירה.
הצצה לפועה:
בדרך לפגישה שלי עצרתי בחנות עתיקות יפייפיה, עתיקות AKI. לצערי אין להם אתר וקישור כל שהוא, רק כתובת: רבי יוחנן 1. זו חנות שקיימת בשוק כבר כשלושים שנה. מגוון הפריטים הרחב שלה עוצר אותי להתבונן בה, ובאותו יום חיכתה לי הפתעה נהדרת: ערמת מזוודות מופלאה, ובראשה מזוודות, בדיוק כמו אלו שאני מתכננת לקנות.
הרחוב היה עדיין ריק, רק אני והמזוודות, הקשורות אחת לשנייה. התמקחתי מעט עם הבעלים, אין קניה בשוק ללא מיקוח, וקניתי את המזוודות. צילמתי תמונות יפות, ורצתי לחברתי שחיכתה לי ולא ידעה שאני כבר עשירה במזוודות!
ישבנו ב”פועה”, אכלנו סלטים של לבנה וחצילים מעולים, עם לחם טוב, שתינו קפה, צחקנו הרבה, וכך עם בטן מלאה וראש שמח יכולנו להמשיך את הטיול שלנו בשוק.
מוזמנים לטייל איתי בשוק הפשפשים בפוסטים נוספים.
בא לי גם שוק פשפשים שנים לא היתי שם מקנא בך 🙂 אני זוכרת שגרתי בתל אביב כל מה שהיה בבית היה משם
גם אצלי, בילדותי לא סבלתי את צעקות השוק והיום זה משעשע אותי (גם כתבתי על זה פעם). תמונות אלו מחזירות אותי לביקור בשוק הפשפשים המופלא בפאריז. חוויה אדירה. אבל גם אצלנובארץ יש שוק נהדר שאפשר להינות ממנו ולנשום את הריחות והצבעים כפי שרואים אצלך. שוב, תתחדשי על המזוודות ומאחלת לך שתוציאי אותן לאור בקרוב. שבת שלום.
גם אני אוהבת מאוד שווקי פשפשים, אבל אני חושבת ששוק הפשפשים שלנו דווקא "התקלקל" לאחרונה ואיבד ממהותו בעצם המחירים ההזויים לעיתים המבוקשים שם על פריטים כאלה ואחרים.
אגב, למרות זאת, נחמד לבקר שם מדי פעם, בשביל הכיף ולאו דווקא בשביל המציאות..
פוסט כייפי.
הי אוקסנה- את מוזמנת. לא בגשם-אז אין ככ שוק רק חנויות. אם לא היית הרבה זמן אז תדעי שמאד שונה שם עכשיו, אבל עדיין זה השוק מפעם , בטוח תהני!
הי ורד- מזל שמשתנים, ולטובה! בסך הכל כל השוקים די דומים-האוירה, הרצון לקנות ולמכור, והכיף שמרגישים שם. אני אוהבת את השווקים של פריז, מאד, אבל אצלנו כיף!
הי יעל. אז אני מאד פחדתי מהקלקול, ובכל זאת מצאתי אוטנטיות ואנשים שמוכנים למכור במחירים טובים.אפילו את המזוודות קניתי, לאחר מקוח די קל ב-300שח, מחיר טוב ל2 מזוודות במצב טוב. לחנויות אני פשוט לא נכנסת-רק להסתכל.אני מוצאת הכל ברחוב.