הזמן לא עוצר
הזמן עובר ואני מתגעגעת.
לפני שבועיים איבדתי את החבר שלי לטיולי הבוקר
עם נינה. את אלי. אני מטיילת בבקרים, הולכת ומציצה לאחור,
למקום הפגישה שלנו. לגינה שלשם היה מגיע עם צ’יקה.
קודם צ’יקה הבוקסרית היתה מגיעה, עושה צרכים, מברכת אותי לשלום
ואז אלי היה מופיע. לאט לאט, היום רק התחיל.
עם נינה. את אלי. אני מטיילת בבקרים, הולכת ומציצה לאחור,
למקום הפגישה שלנו. לגינה שלשם היה מגיע עם צ’יקה.
קודם צ’יקה הבוקסרית היתה מגיעה, עושה צרכים, מברכת אותי לשלום
ואז אלי היה מופיע. לאט לאט, היום רק התחיל.
הייתי מחכה לבקרים הנעימים הללו. שיחות על החיים,
שיתוף בחוויות, צחוק על מקרים שקרו לו ולי. אלי היה בן 70 וקצת.
איש רב מעלות. נראה צעיר בהרבה מגילו. התאמן בקארטה, בג’ודו,
השתתף בתחרויות. הטיולים שלנו היו לפני העבודה שלו ושלי.
הוא לא יצא לפנסיה אלא המשיך לעבוד ולהיות פעיל. שמחת החיים שלו,
ההסתכלות המעניינת שלו על הדברים,
שיתוף בחוויות, צחוק על מקרים שקרו לו ולי. אלי היה בן 70 וקצת.
איש רב מעלות. נראה צעיר בהרבה מגילו. התאמן בקארטה, בג’ודו,
השתתף בתחרויות. הטיולים שלנו היו לפני העבודה שלו ושלי.
הוא לא יצא לפנסיה אלא המשיך לעבוד ולהיות פעיל. שמחת החיים שלו,
ההסתכלות המעניינת שלו על הדברים,
כל אלו הפכו אותו לחבר שלי ואותי לחברה שלו.
צ’ארלי צ’פלין – תמיד ראה את הדברים אחרת וגורם לי להרגיש געגוע
היינו משתפים אחד את השני בקורות אותנו יום קודם,
ואם לא נפגשנו כמה ימים אז השלמנו את החסר בסיפורים.
תמיד היה על מה לדבר ובמה לשתף. לפני כשנתיים אשתו נפטרה.
בהפתעה. הלכה לנוח ולא התעוררה, מיתת נשיקה. אלי היה שבור,
אבל ידע להתאושש ולהחזיק את המשפחה, הילדים, הנכדים.
עם הזמן הוא הכיר אשה מקסימה שהפכה לבת זוגתו.
איזה שימחה הרגשתי בשבילו. הגיע לו להיות מאושר.
הוא היה מתייעץ איתי בנושאים שונים ואני איתו.
לעיתים ראיתי דברים קצת אחרת והיינו מסבירים את הדברים אחד לשני.
ואם לא נפגשנו כמה ימים אז השלמנו את החסר בסיפורים.
תמיד היה על מה לדבר ובמה לשתף. לפני כשנתיים אשתו נפטרה.
בהפתעה. הלכה לנוח ולא התעוררה, מיתת נשיקה. אלי היה שבור,
אבל ידע להתאושש ולהחזיק את המשפחה, הילדים, הנכדים.
עם הזמן הוא הכיר אשה מקסימה שהפכה לבת זוגתו.
איזה שימחה הרגשתי בשבילו. הגיע לו להיות מאושר.
הוא היה מתייעץ איתי בנושאים שונים ואני איתו.
לעיתים ראיתי דברים קצת אחרת והיינו מסבירים את הדברים אחד לשני.
יום אחד הוא סיפר לי שקצת קשה לו לבלוע והוא הולך להיבדק.
אחרי שבוע כבר ידע לספר שזה גידול קטן בושט,
אבל הרופאים אופטימיים. כולנו סביבו היינו אופטימיים.
הוא קיבל טיפול כימוטרפי והגידול קטן. הוא התאשפז לניתוח
להסרת הגידול, אבל הרופאים רצו שישמין קצת. צחוק הגורל.
אחרי שבוע כבר ידע לספר שזה גידול קטן בושט,
אבל הרופאים אופטימיים. כולנו סביבו היינו אופטימיים.
הוא קיבל טיפול כימוטרפי והגידול קטן. הוא התאשפז לניתוח
להסרת הגידול, אבל הרופאים רצו שישמין קצת. צחוק הגורל.
צחקנו על כך שבדרך כלל רופאים מבקשים להרזות ולא להשמין.
שאם רק היו מבקשים ממני להשמין זה היה קורה כל כך מהר.
אבל לאלי לא היה הרבה תאבון. הוא סיפר לי על הנסיונות שלו לעשות
מה שהרופאים מבקשים ועל הקשיים.
שאם רק היו מבקשים ממני להשמין זה היה קורה כל כך מהר.
אבל לאלי לא היה הרבה תאבון. הוא סיפר לי על הנסיונות שלו לעשות
מה שהרופאים מבקשים ועל הקשיים.
לקראת הסוף הוא כבר לא הגיע לטיולים. הוא התאשפז כדי שיוכל
להיות מוזן טוב יותר עם עזרה, ומשם הכל התגלגל מהר.
בבדיקות לפני הניתוח הובן שאי אפשר לנתחו כי יש כבר גרורות,
והמוות היה מאד מהיר ולכן גם מאד הפתיע. את כולנו.
להיות מוזן טוב יותר עם עזרה, ומשם הכל התגלגל מהר.
בבדיקות לפני הניתוח הובן שאי אפשר לנתחו כי יש כבר גרורות,
והמוות היה מאד מהיר ולכן גם מאד הפתיע. את כולנו.
געגועים למקום אחר
פחות מ-5 חודשים שכל הסיפור התרחש.
5 חודשים מהירים לי, איטיים להחריד לאלי בגלל הסבל,
אבל גם מהירים מידי כי נלקחו ממנו החיים.
הכל יחסי, הכל זמני, הפיזיות שלנו בזמן מסויים תתכלה.
יש נשמה, אין נשמה? אני לא יודעת.
יש נשמה, אין נשמה? אני לא יודעת.
כיף למי שמאמין שיש, למי שממש בטוח.
למי שמאמין שיש גלגול נשמות, למי שבטוח
שאנחנו לא מגיעים לעולם הזה רק פעם אחת.
למי שמאמין שיש גלגול נשמות, למי שבטוח
שאנחנו לא מגיעים לעולם הזה רק פעם אחת.
אני ממש לא בטוחה, ממש לא יודעת, וגם לא יודעת מה אלי חשב
על כך כי אף פעם זה לא עלה. היה לנו כל כך ברור שהכל יהיה בסדר
ואלי ירפא. תמיד דיברנו על כך שהוא יתגבר ויתחזק.
על כך כי אף פעם זה לא עלה. היה לנו כל כך ברור שהכל יהיה בסדר
ואלי ירפא. תמיד דיברנו על כך שהוא יתגבר ויתחזק.
לאלי נגמרו החיים, המעגל שלו הסתיים.
נשארו הזכרונות. התמונות. נשאר הגעגוע.
נשארו הזכרונות. התמונות. נשאר הגעגוע.
אלי היקר- יהיה זכרך ברוך!
* התמונות נלקחו מכאן.
זכית להכיר אדם מיוחד. כמה עצוב. גורל אכזר. כתבת מאד יפה ומרגש והנצחה זו , הוא היה ראוי לה. ומי יודע…איכשהוא אולי המילים, האותיות והכוונה מגיעות אליו…
הי ורד, תודה. באמת מצער והרגשתי שאני חייבת לכתוב עלי, הוא היה חלק מהיום יום שלי, איש מקסים. וגם אני ככה משתעשעת עם הרעיון שאולי הוא מנפנף לי בבוקר, מלמעלה לשלום….
עצוב 🙁 יהי זכרו ברוך.
הי רחלי-נכון מאד. איש שאין הרבה כמוהו.יהי זכרו ברוך.
הי ציפי,
זכית לפגוש אדם מיוחד, וזו באמת מתנה.
מדהים כמה החיים שבירים, והזמן הוא שאול.
צריך לחיות את היום ולהעריך את המתנות שאנו מקבלים, ביניהם גם אנשים שאנו זוכים לגעת בהם.
ולשאלתך – יש גלגול נשמות. ככה אני לפחות רואה את הדברים. והמפגשים שלנו עם אנשים אינם מקריים.
Simply want to say your article is as astounding.
The clarity for your submit is simply nice and i can suppose
you are an expert in this subject. Fine along with your permission let me to grab your RSS
feed to stay up to date with drawing close post.
Thanks a million and please carry on the rewarding work.
Feel free to surf my web page – my blog spark
הי מירב. תודה על התגובה הרגישה שלך. מסכימה איתך שאנו חיים בזמן שאול, ושכל יום צריך להודות על מה שיש. זה עצוב שמי שיקר נעלם לו ככה, וגם אני מאמינה שהמפגשים לא מקריים, ואם יש גלגול, אולי עוד אזכה לפגוש את היקרים שלי. הלוואי. יום נפלא.
עצוב כל כך.
כתבת עליו מקסים, וטוב שיש מי שזוכר אותו ברגעים שלא היו להם שותפים אחרים.
הי עלמה תודה. זה נורא עצוב שאנשים שאוהבים עוזבים. ואת צודקת, טוב שזוכרים.