ביום השני לשהותנו בפריז החורפית התלבשנו עם מעילים, בגדים חמים, כפפות, כובע וצעיף. לא ידענו כמה קר במזג אויר של- 5 מעלות והבטחה לשמש. יצאנו בתחנת מטרו הקרוב לכיוון כיכר הבסטילייה, ביציאה למטרו חיפשנו את הרחוב שמוביל ל-Viaduk des Arts, וראינו שזה רחוב שיוצא מכיכר הבסטילייה. גם כשאפור הכיכר הזו יפה וכמובן לא מסגירה את הרעש וההמולה שהיו כאן בימי המהפכה הצרפתית, (הריסת מבצר הבסטילייה שהיה בית הכלא הגדול של צרפת, שהיווה את הסמל למהפכה).
Viaduk des Arts
בטיול הקודם שלנו לפריז הגענו לביקור בשוק הבסטילייה הנהדר, אבל הפעם רציתי מאד לטייל ב-Viaduk des Arts. נווטנו קצת במפה, הלכנו ברחובות הצרים עם הצרפתים, שלהם היה זה יום עבודה רגיל, עוד יום של בית ספר, ולבסוף הגענו לשלט שמכוון אותנו לאתר היפה. מ-1859 ועד שנות ה-70 פעלה במקום הרכבת של פריז. בשנות ה-80, כשהופעלה הרכבת החדשה, היה זה במסלול אחר, ובמקום הוקמו חנויות בין הקשתות של הגשר, וגן עליון במקום פסי הרכבת.
המקום הזה מאד יפה. עונת החורף הפכה את עלי העצים לזהב, והצבע הזה מעניק יופי מיוחד במינו לרחובות. עשרות עלים מפוזרים על המדרכות, עצים שעלוותם נשרה, מראה מלבב, שלי כל כך חסר בארץ שלנו. החלטנו שקודם כל נטייל לאורך ה- Viaduk, נכנס לחנויות שמעניינות אותנו, ולאחר מכן נעלה לגן שעל הגג.
כל החנויות הפעילות מקושטות ומאירות לכבוד הכריסמס המתקרב, ואצל החנויות הסגורות הקישוטים קיימים אך לא מאירים. טיילנו לאורך וראינו חנויות שונות. בסוף הגענו לחנות הזו:
חנות שהיא גן עדן לעושים במלאכת היד. לרוקמים, לסורגים, לתופרים ומחפשי הבדים המיוחדים, לאוהבי הכפתורים המיוחדים, וכמובן מקום לקישוטי הכריסמס המלהיבים. נכנסנו לחנות כי אי אפשר היה שלא להתאהב בה.
בובות מיוחדות, אביזרי נייר שונים, קופסאות קטנות וגדולות, פאזלים עליזים לילדים, מסגרות בגדלים שונים.
אני מאוהבת בקישוטי הכריסמס השונים, ותמיד חושבת על עושר האפשרויות שבהפיכתם לקישוטים, שבעצם לא קשורים דווקא לחג מסויים. פשוט כי הם יפים!!
ראשי בובות, בובות שנראות עתיקות, קופסאות ולבבות מאלומניום צבוע.
יש שם בובות בד התפורות ביד. ראינו פירסומים לקורסים בתפירה במקום עצמו. היו שם עוד שלל אוצרות שלא בדקנו את כולן מפאת חוסר בזמן. ואחרון חביב לחנות – עץ הכריסמס היפה:
אני קניתי מטוס קטן ומקסים, נזהרתי מאד לא לשבור אותו, והנה הוא כאן ליד הטלוויזיה שלנו בסלון:
החלטנו שהגיע הזמן לעלות לגן שנמצא למעלה. מצאנו את המדרגות ועלינו. התגלה לנו גן מקסים שגם בו החורף נותן אותותיו, העצים נושרים, חלק מהצמחים מתפרסים על השטח והם ירוקים ויפים. מעט פרחים, והמראה הכללי רגוע ושליו. אנחנו המטיילים היחידים, בשביל ובין הספסלים. מידי פעם אנחנו פוגשים אצנים שהמשטח הישר של הגן והבדידות בו מקלה מאד על אימון הריצה שלהם. כמה כיף המקום הזה משרה על הנמצא בו!
צילמתי קצת את הגן:
רובע המארה
לאחר שירדנו מהגן המשכנו לכיוון המארה, בעיקר לכיוון Place des Vosges, אחד המקומות האהובים עלי להסתובבות בפריז. זו כיכר יפייפייה, העתיקה ביותר בפריז, שסביבה היה בנוי בעבר ארמון,
וכעבור מספר שנים בתי מגורים. במקום פועלת בקיץ מזרקה, ואמהות רבות משחקות שם עם הילדים. בקור העז לא היו ילדים בגינה, המזרקה לא פעלה, וגם לא היה חול בארגזי החול. העצים השירו את עליהם, הספסלים כבר לא מלאים באנשים, אבל האווירה והיופי ממשיכים להתקיים גם בחורף:
הסתובבנו במארה, אכלנו אקלרים מופלאים (פוסט נפרד על אוכל ומתוקים נפלאים בהמשך) ונחנו בגינה מקסימה שגילינו:
רחוב Rosiers והקפה של עליסה בארץ הפלאות
מהגינה היפה המשכנו לרחוב Rosiers, הרחוב שאני קוראת לו רחוב”היהודים”. במארה יש ריכוז גדול של יהודים, בנוסף לצעירים רבים בעלי יכולת, גייז, ואומנים רבים שפתחו בו חנויות וגלריות. ברחוב רוזייר יש מסעדות רבות עם אוכל ישראלי – שווארמה ופלאפל, ומאפיות עם חלות, ואפילו סופגניות ראינו, כי הביקור שלנו התרחש בחנוכה. יש ברחוב הרבה חנויות בגדים, ובביקור הקודם שלנו נכנסנו לחלקן, והתברר לנו שבעליהן יהודים. לנו נראה שנוח ליהודים להסתובב שם גם עם כיפה וגם בלבוש מסורתי, וששם יש סוג של הגנה, מהאנטישמיות שטוענים שמתפשטת גם בפריז. הפעם רצינו לאכול בסניף החדש של המסעדה של אייל שני, שנפתח ברחוב צדדי לרוזייר. גם בפריז הסניף נקרא: Miznon. לצערנו הסניף היה סגור, ובחור חמוד שיצא משם לבקשתנו, כיאה לישראלים שפוגשים ישראלים, דפקנו להם בדלת הסגורה, והסבירו לנו שהמסעדה סגורה עד להגעת משלוח הפיתות מישראל, שמתעכב. קבלנו ממנו המלצה חמה על בית קפה צרפתי מתוק, שנמצא כמעט בתחילת הרחוב, בסביבות מספר 3, והוא בסגנון עליסה בארץ הפלאות ולשם הלכנו לאכול. ככה נראה הקפה המקסים מבחוץ:
והנה הפינה המתוקה מקרוב:
בפנים הכל עליז, מקושקש, רהיטים שנאספו מכל מיני מקומות, ואין ביניהם שום קשר, למעט הוינטג’ ואווירת הרטרו שהם משדרים.
השירות היה מצוין, כשציינו שאנחנו דוברי אנגלית הסבירו לנו פנים ודברו והסבירו באנגלית, כמו בכל מקום שאכלנו בו. היה לנו טעים מאד, אווירה חמה וכיפית, וקמנו ללכת רק כי רצינו להספיק עוד מעט דברים עד החזרה שלנו למלון. בדרך צילמתי פטיו ששערו נפתח מעט לרחוב. אני כל כך אוהבת להיכנס פנימה למקומות שהם סגורים בדרך כלל. להציץ למסתורין, לראות איך חיים האנשים בפנים, מה הם רואים כשהם פותחים את השער שלהם הביתה, השער שסוגר את הפרטיות שלהם בפני הרחוב. בעיניי זה פשוט יפה הגילוי הקטן הזה:
התלהבתי מגלריות הרהיטים, ומהחיות הללו, שיוצרו מצמיגים:
ביום הנהדר הזה הגענו גם לחנות העיצוב MERCI, וסיימנו אותו עייפים מאד ומרוצים מאד עם שוקו נפלא. על MERCI, ועל השוקו בפוסטים הבאים!!
כתובת מסעדת “המזנון”, המסעדה של אייל שני במארה: Miznon, 22 rue des Ecouffes 89
כתובת הודיק: Viaduk des Arts : 10 Cour du Marche Saint Antoine
קישור לאתר הודיק:
עשית לי חשק עז לטוס לפריז!
נראה ונשמע שנהניתם מאוד 🙂
סופ"ש חמים ונעים יפתי <3
הרובע הכי קסום בפריז, שם גם ישנו במשך שבוע שלם בדירה מתוקה ברחוב סן פול. הלוקיישן נפלא, הליכה רגלית יפה ונעימה לכיוון הנוטר דאם ופריז במיטבה.
עוד! מחכה לעוד! 🙂
שבת שלום מותק.
ורד מתוקה שמחה מאד לעשות לך חשק! עכשיו כבר מאוחר מדי, אבל תמיד יש שנה הבאה! זו חוויה אמיתית!! שבוע נפלא נשיקות!
שרונה יקרה. איזה יופי ישנתם ברובע שהוא קסם, ונדמה לי שליד MERCI, וליד עוד כמה דברים טובים. הפוסט הבא יהיה על מתוקים שווים במארה, ויש למה לחכות, ולנסוע!! שבוע מעולה, נשיקות!
תגידי את עוקבת אחרי???? קודם לונדון עכשיו פריז.. את פשוט נהדרת סידרת לי את המסלולים. תודה ענקית יקרה!!
מקסים. בביקור האחרון שלי בפריז גם עליתי באותן מדרגות ובאמת מקסים שם.
החנות עם מוצרי התפירה מהממת זוכרת גם אותה אכן, גן עדן ליוצרים.
מחכה לפוסט הבא…
איריס, זה באמת מצחיק!! אם עזרתי זה נפלא!! לפריז יש עוד המון המלצות ולא תאמיני, גם ללונדון……צריכה זמן! שבוע מקסים!!
ורד, איזה כיף?? הנוף, המקום והחנות מטרפת.רציי לקנות הכל, למה אין לנו כאלה חנויות??? נשיקות!