2 מסעדות מעולות בפריז: Leon De Bruxelles ו Au Petit Suisse

לפני הרבה שנים בקרתי קרובי משפחה בבלגיה. שבת אחת נסענו לטייל בברוז’ היפייפיה. הרבה זכרונות יש לי משם, אבל זכרון אחד נצרב בי עמוק: אנשים יושבים ואוכלים מתוך סירים צבעוניים. שאלתי מה הם אוכלים והסבירו לי שאלו, פירות ים, ובמקרה הזה מולים. עד אז לא אכלתי פירות ים, זה לא היה נפוץ בארץ. אני מאד רציתי לטעום, אבל קרובי המשפחה שלי לא רצו לאכול, ואני לא בקשתי מהם, אבל נטמעו בי התמונות של הסירים הצבעוניים, ושל האנשים שאוכלים ורואים עליהם שהם נהנים.

Leon De Bruxelles

למה אני כותבת את ההקדמה הארוכה? כי לאחר מספר שנים נסעתי עם אחותי לטיול כייפי בפריז. בחרתי לנו מלון קטן ואינטימי בסן ז’רמן (הרובע האהוב עלי בפריז), טיילנו וחיפשנו מקומות נחמדים לאכול בהם. יום אחד הסתכלתי על המסעדה שניצבה מולי : Leon De Bruxelles, והיתה לי הארה – זיכרון האנשים הנהנים מאכילת המולים בסירים הצבעוניים עלה בי, והבנתי מיד שהגעתי למקום הנכון! נכנסנו למסעדה, אחותי ואני, זללתי מולים נפלאים, בכמות נדיבה ביותר, וידעתי שתחושת הבטן שלי צדקה: מי שאוכל כאן נהנה. כמובן שבטיול ההוא באנו שוב, כי אחותי לא ויתרה ורצתה עוד, אפשר להבין אותה. מאז כל ביקור בפריז, הוא גם ביקור ב-Leon De Bruxelles . זו רשת בלגית יודעים ויש לה סניפים בפריז בפרט ובצרפת בכלל, טעים שם, נדיב ולא יקר.

בשעה שהגענו היה המון מקום כי הגענו די מוקדם לארוחת ערב. בחרנו מקום נעים, שמשקיף החוצה, הנחתי את כבודת המעילים על כיסא בצד, והיינו מוכנים לארוחה. לשולחן מגישים מיד בגטים טריים וטעימים. הזמנו שנינו, את אותה מנה: מולים בסגנון פרובנסיאלי – מבושלים עם עגבניות, שמן זית, זיתים, שום ועוד. המולים מגיעים עם צ’יפס מעולה, שניתן לבקש עוד כשמסיימים את המנה הראשונה. הזמנו בירות טובות, וקבלנו את סירי המולים שלנו חמים, ומחכים שנפצח אותם. צלחת המולים הנהדרת שלי:

המלצר היה כזה חמוד, ושאל אם אנחנו רוצים להצטלם? כמובן שאנחנו רצינו:

הנה סיר המולים כבר מרוקן כמעט לגמרי:

תמונה של פנים המסעדה, ורק של חלקה. היא מאד גדולה ויש בה מקום להרבה סועדים:

אכלנו, כאמור, מנה מאד נדיבה של מולים, צ’יפס טעים, ושתנו בירה בלגית טובה. כל מנת מולים עלתה 17 יורו, מחיר לא יקר, ואת מחיר הבירה אני כבר לא זוכרת. יצאנו מהמסעדה שבעים ומרוצים מאד.

Leon De Bruxelles – כתובת:  Boulevard Saint-Germain 131.

Au Petit Suisse

למסעדה השנייה, שאני ממליצה עליה הגענו במקרה. הגענו למסעדה מומלצת, השוכנת לידה, בשעה 14:30, כשהמסעדה נסגרה כבר  בשעה -14:00.  לא חשבתי להסתכל על שעות הפתיחה והסגירה, ושכחתי, שהשעות הן לא תמיד כמו בארץ, ושתיים וחצי בצהריים, בארץ זו שעה מקובלת לארוחת צהריים, אבל לא תמיד בפריז. המסעדה נמצאת ליד גני לוקסמבורג הנפלאים, וזה הנוף בדרך למסעדה:

הגענו למסעדה, היא היתה סגורה, וראינו ביסטרו נחמד מאד על פינת הרחוב, ליד אותה מסעדה. היינו רעבים, וכשהצצנו בחלון הביסטרו ראינו שהוא מלא באנשים, והחלטנו להכנס.

אמרתי לאבי שיש לי הרגשה טובה לגבי הביסטרו/ברסרי הזה. האימרה אומרת שאם תושבי המקום ממלאים מסעדה היא כנראה טובה. וכך היה. המסעדה היתה מלאה, רחשה בצרפתית, ובקושי מצאו לנו מקום, כמעט היחידי שנשאר. המקום היה חם ונעים, והורדנו בשימחה את המעילים והכובעים שלנו. במקום שהושיבו אותנו יכולנו לצפות על הרחוב, ועל הגנים, והיה כל כך כיף ומזמין. בזמן שהתיישבנו הסתכלתי על המנות שאנשים מקבלים, ומנה אחת כבר מצאה חן בעיני. מי שהושיב אותנו ניגש לקחת מאתנו את ההזמנה. בצרפתית פשוטה שהבנתי אותה לגמרי, הזמנו את המנה שראיתי, אנטריקוט עם צ’יפס וסלט ירוק. מנה שניה שהזמנו היתה טונה צרובה עם פסטה טריה ורוטב מיוחד במינו.

מנת האנטריקוט:

מנה נפלאה, שהיתה טעימה בדיוק כמו שדמיינתי כשראיתי אותה. מנת הטונה הצרובה והפסטה:

מראה המסעדה ממקום הישיבה שלנו:

אני בטוחה שבנסיעה הבאה לפריז נגיע שוב למסעדה הזו, כדי לטעום עוד מנות מעולות.

Au Petit Suisse – כתובת:  16 Rue de Vaugirard