בראש השנה שרים פיוט שנקרא ‘אחות קטנה’. אני לא מביאה כאן את הפיוט ואת עיקריו, בעיקר כי הוא נכתב על הצער שבגלות ועל הרצון לשוב לארץ ישראל.
אנחנו כאן, בארץ ישראל. חיים כאן, לומדים כאן, מתגייסים לצבא כדי להגן עלינו, על משפחותינו, על חברינו. אנחנו לומדים כאן, אנחנו מתחתנים כאן, מקימים משפחות, עובדים, מרחיבים את המשפחות, שולחים את ילדינו ללמוד, הם מתגייסים לצבא, הם הולכים ללמוד, וחוזר חלילה. רובנו חיים את רוב חייהם בארץ שלנו, בארץ שקיומה הוא כבר עובדה מוצקה.
אני מביאה שני משפטים שבעיני הם הכי חשובים בפיוט הזה, והרשתי לעצמי להפוך את סדר המשפטים. אני מקווה שהרב אברהם חזן מגירונה, שכתב את הפיוט במאה ה-13, יסלח לי על השינוי. המשפטים שבחרתי מתוך הפיוט הם: ‘תחל שנה וברכותיה’ / ‘תכלה שנה וקללותיה’
אני מאמינה שכשמברכים, ובכלל כשמעירים, כשמאירים, אפילו כשמעבירים ביקורת, צריך להתחיל עם הדבר החיובי ורק אחר כך להזכיר את השלילי.
קודם כל אני מאחלת שהשנה שבפתח תהייה מלאה בדברים טובים, שיתמלאו בה כמעט כל הבקשות שלנו והתפילות שלנו. אני לא רוצה להיות חצופה ולבקש שכל הבקשות יתמלאו, אז אני מבקשת שכמעט הכל. אפילו מחצית מהבקשות והתפילות, אם יתמלאו אני ארגיש מצויין.
‘תחל שנה וברכותיה’
שנה של אהבת חיות ותפוחי עץ
הבחורה בתמונה מחזיקה חתול וכל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת חתולים, אבל, לצערי עם השנים הפכתי לאלרגית בצורה מאד קשה לחתולים, ואני ממשיכה לאהוב אותם רק מרחוק.
לכל חברי ולכל אוהבי החתולים באשר הם, מאחלת לכם המשך יחסי אהבה והנאה עם החתולים שלכם. ומכאן אני גם שולחת ברכות ואיחולים לבביים לכל האנשים (בעיקר נשים) שמאכילות ומשקות את חתולי הרחוב, זו מצווה. אצלנו בשכונה יש מספר נשים כאלו. כשהייתי מטיילת עם נינה שלי הייתי רואה אותן מפזרות אוכל, ובדיוק כמו החלילן מהמלין, גם אחריהן היה שובל של חתולים.
ברכות ואיחולי שנה טובה אני מאחלת לכל חברי בעלי הכלבים ושאר בעלי החיות האחרים (ציפורים, איגואנות, ארנבים, תרנגולים, עיזים, כל אחד ומה שמתחשק לו).
הוספתי לתמונה את תפוחי העץ האהובים עלי. אני אוהבת מאד תפוחי עץ, כל השנה, לא רק בראש השנה. האהבה שלי התפתחה עם השנים. כילדה קטנה אהבתי לאכול את הקליפות שלהם. עם השנים למדתי לאהוב גם את התוכן, ובעיקר את תפוחי הגרני סמית. Granny Smith – על שם הסבתא האוסטרלית שבגינתה הם נמצאו לראשונה (ובארץ שובש שמם לגרנד סמית) הירוקים והחמוצים. אחכ למדתי לאהוב את הצהובים – גולדן דלישס המתוקים. עם הזמן התאהבתי בכל סוגי התפוחים ובשנתיים האחרונות הכרנו בבית את הפינק ליידי, שפותח באוסטרליה וגדל יפה גם בארץ.
תפוחי העץ הפכו אצלנו בבית לפרי האולטימטיבי. הפרי הנוסף שנכנס אלינו הביתה ונאכל מאד יפה הם התמרים. הם מתוקים, נשמרים טוב גם במקרר וגם לאורך יום הלימודים הארוך של ניצן. כל פעם שלמשהו מתחשק משהו מתוק וקטן, התמרים הם הפתרון שלנו. מאחלת לכולנו שנה מתוקה כתמרים וכתפוח עם דבש ובלי דבש, העיקר שהשנה תהיה טובה ומבורכת. שנה שנוכל לבצע את המטלות שלנו בקלות, שאם יהיו מהמורות הן לא יהיו קשות, שנצליח לברר לעצמנו מה המטרות שלנו ואם יש לנו יעדים חדשים, או למלא את אלו שלא הספקנו משנה שעברה.
שנה של אהבה ופינוקים
זוג יונים מאוהב וקופסת לב עם שרשרת פנינים. נכון, אני בחורה רומנטית. מודה, רומנטית ואפילו אופטימית.
מקווה תמיד שהזוגיות שלי ושל כל מי שסביבי תצלח ותצמח ותלבלב. כמו הגינה הקטנה שאני מצמחת לי בסלון, אפילו יותר ממנה. כמו הזוג המבוגר שמטיילים אצלי בפארק. סובבים את הפארק יד ביד, מדברים בשקט בהונגרית (השפה של אמא שלי השפה של סבתא שלי, שפה שמיצרת בי געגוע קטן). כמו הזוגות האלה שהולכים לים ומשקיפים על השקיעה וזוכרים את העבר שלהם ויודעים שגם אם רבו קצת, התווכחו היום ואולי גם כעסו, השמש שוקעת ומחר יום חדש. השמש תזרח מחר על יום חדש ויפה. מאחלת לכולנו, באשר אנחנו, שנאהב את עמנו, שנאהב את בני הזוג שלנו ושיאהבו אותנו.
מאחלת לכל מי שלא מצא בשנה האחרונה אהבה, שימצא אותה השנה 💗 אהבה בשלה, אהבה מכבדת, זוגיות שכדאי להתאמץ בשבילה.
בחלק השני של התמונה יש לי קופסת לב אדומה ושרשרת פנינים. פינוקים, כל השנה ובראש השנה. פעם שמעתי משפט שאמר ככה: מה שקורה בראש השנה יקרה בכל השנה. המשפט הזה הפחיד אותי תמיד. אם יקרה חלילה משהו רע? אם לא יקרו בדיוק הדברים שאני רוצה, אז הם לא יקרו בכלל? אם משהו יהיה חולה? אני חושבת שאפשר לאמץ את המשפט הזה ופשוט לגרום לדברים הטובים לקרות ולא ההפך. לפנק אחד את השני במתנות קטנות. אם רוצים גם בגדולות, אבל גם מתנה קטנה של תשומת לב מספיקה. קופסת שוקולד קטנה, ספר, חולצה, תשומת הלב לזוגיות שלנו היא החשובה כאן, לא המתנה עצמה.
שנה של משפחתיות חמה
שנה של אושר ואהבה. אנחנו מחפשים בכל מקום את האושר שלנו ואהבה היא אחד הסמלים של האושר. המשפחה שלנו מסבה לנו אושר. משפחה גרעינית, משפחה מורחבת, משפחה מאד מורחבת, חלקים בתוך המשפחה. אני גדלתי עם חבורה קרובה מאד של חברים של הורי. לאמי הם היו המשפחה המורחבת. כמי שגדלה כבת יחידה, ניצלה מהשואה, אך נשארה כמעט לבדה בעולם. החברים הפכו למשפחה. בכל יום הולדת, בכל חג, באמצע השבוע ובסופו הקיפו אותנו חברים.
היום כבוגרת יש לי משפחה משלי ויש לי משפחה מורחבת. אני מאחלת לעצמי שאדע לשמור על המשפחה סביבי, ושהמשפחה אכן תשב לכולנו אושר. זה לא צריך להיות אושר תמידי, אלו רגעים קטנים של שמחה, של מילים טובות אחד לשני. של חיוך, של קבלה וסובלנות האחד את השני, האחד את השגיונות של השני. שני הילדים שלנו תומר וניצן בגיל ההתבגרות, ואני מרגישה שזה הגיל הכי בעייתי שנוכחתי בו עד היום. אנחנו כולנו זקוקים להרבה סבלנות גם בשנה החדשה ובעצם זקוקים לה תמיד.
שנה של טיולים ומסעות
אוסף המגנטים שלי מארצות שונות, וקופסאות עם בולים מחוץ לארץ. מכל ארץ אליה אני נוסעת אני חוזרת עם מגנט שקשור אליה ומאפיין אותה.
אני תולה אותם על המקרר וכשאני אני מסתכלת עליהם אני מאושרת. גם השנות טובות המצולמות כאן הן מגנטים. אני אוספת אותם כבר מספר שנים, ויש לי אוסף קטן שאני מאד אוהבת. אתם יודעים כמה אני אוהבת נסיעות למקומות שונים בעולם, אבל אני אוהבת גם טיולים בארץ שלנו. בארץ אני לא מטילת מספיק אני מודה. כשהילדים היו קטנים היינו מטיילים בקבוצה של טיולים עם עוד חברים. בשלב מסויים הפסקנו, אני לא זוכרת מדוע, והיום אני מצטערת על כך.
אני מאחלת לעצמי שהשנה נטייל בארץ. בכל מיני מקומות שהבטחנו לעצמנו וגם בכאלו שעוד לא דברנו עליהם.
בקשר לטיולים בחו”ל, אני מוכנה בכל רגע נתון להגיע לשדה התעופה ולטוס. לא משנה לאן, העיקר לטוס. אחד הרגעים המאושרים שאני חווה הוא הרגע בו המטוס עוזב את האדמה, משתחרר מהגלגלים (שנכנסים לבטן המטוס) וטס! מבחינתי יש ברגע הזה משהו משחרר, כאילו זו אני שטסה באוויר עם הכנפיים. כשהמטוס נוחת בעיר חדשה, שלא ראיתי מימי, זו חוויה נפלאה. כשהמטוס נוחת בעיר שכבר הייתי בה, זו חוויה נהדרת. לחזור למקומות אהובים, לראות מקומות חדשים, לגלות סמטאות שקטות, גנים נחבאים, בתי קפה רגועים.
אני אוהבת לטייל ולהרגיש בת בית. אני יודעת שזה לא ככה, אבל אני אוהבת את ההרגשה. למצוא את החנות השכונתית, לקנות בה גבינות ולחם ולטעום את מה שמי שחי שם טועם. ללכת לאט ברחוב, להסתכל על חלונות הראווה. לשבת על ספסל בגינה, או בפארק. להסתכל על המים באגם. להנות מכל הטוב שמסביב. אחת החוויות הכי טובות שבחופשה היא הידיעה שאני בחופשה וענייני היום יום לא מתרחשים פה. זה חופש מנטלי שלדעתי כולנו זקוקים לו. נכון, שאני חושבת ללא הרף על מה אני מתכוונת לכתוב. כל מי שבלוגר ואוהב לכתוב ולתאר מה עובר עליו כנראה חושב כמוני.
המצלמה הולכת איתי לכל מקום. המצלמה של הטלפון הנייד גם היא משתתפת חשובה בחוויה. לפעמים צריך לצלם איתה, לעיתים היא יותר נוחה. לעיתים אני נאלצת לצלם בהחבא. זה קורה לי לעיתים בחנויות, שלא תמיד מותר לצלם בהם. עם הטלפון ניתן לצלם גם בלי שמבינים, פשוט מצלמים ללא פלש וללא קול.
אני מאחלת לעצמי נסיעות בארץ וכמובן נסיעות לחו”ל.
אני מאחלת לכולכם טיולים היכן שתחפצו – בארץ, בחו”ל – בכל מקום שיעשה לכם טוב, שיגרום לכם לאושר!
תכלה שנה וקללותיה
אני מסיימת את הפוסט עם המשפט השני של הפיוט: ‘תכלה שנה וקללותיה’. המשפט הזה מדבר על כך שהשנה מסתיימת ועמה יסתיימו גם הקללות שליוו אותה, שיסתיימו כל מה שלא היה טוב בשנה הזו.
אני מסכימה עם כל מילה של האיחול הזה. השנה הרי מסתיימת, זה ארוע טבעי שאין שום דרך לעצור אותו. הכלייה של הקללות שהיו בה, שהתרחשו בה, הם לא תמיד סיום טבעי. לעיתים אנו צריכים להשקיע ולגרום לכלייה הזו. לקללות שאין לנו אפשרות שליטה בהם, שיסתיימו להם במהרה, עם השנה. אם יש צורך לסיים עניינים לא נעימים, אני מאחלת לכולנו לדעת איך לסיים אותם. אין שום צורך לגרור לשנה החדשה עניינים שלא הסתיימו לטובה.
נראה לי שהאיחול הזה ברור מאליו. כל אחד רוצה ובוחר להתחיל שנה חדשה בדף נקי ובלב נקי. אני מאחלת לכולנו שהשנה החדשה שלנו תהייה צחורה ולבנה. שיהיה בה עומק ושכבות של אדמה טובה. שיהיה לה ארומה של קפה מובחר שנקלה וזה עתה נטחן. שהחוכמה שעצבה את החיים שלנו עד עתה, תדע להוביל אותנו לשנה חדשה ומובחרת.
שנטעה, שנבין מה היתה הטעות ושנדע לתקן. שנדע לקבל ביקורת בסבלנות. שנבקר מעט פחות את עצמנו ובאותה מידה נבקר פחות את האחרים ואת השונה מאיתנו. שנדע לסלוח לאחרים וגם לעצמנו. שנדע מה גורם לנו לשימחה ואושר.
מאחלת לכם קוראי האהובים ולבני ביתכם שנה נפלאה, אוהבת ושלווה.
מודה לכם שקראתם את הפוסטים עד היום וגם את הפוסט הזה.
מאחלת לכם ולי שתמשיכו ללוות אותי כאן, להגיב על מה שאני כותבת ועל המחשבות שלי.
מאחלת לכולנו שנה טובה ומאושרת!
הערות, תגובות
אשמח אם תספרו לי בתגובות מה אתם מאחלים לעצמכם?
מה אתם מאחלים לאהובים שלכם?
לסובבים אתכם, למי שאתם חפצים ומה אתם חפצים?
