המסע הרומנטי בעקבות הנשים של העמק

המסע הרומנטי שלנו בעקבות הנשים של העמק

בעמק יזרעאל ביקרתי לא מעט פעמים. אולי כי הוא קרוב יותר לתל אביב , וכן אני יודעת ש”קרוב” זה יחסי, ושלא הכל צריך להתייחס לכמה הוא קרוב לתל אביב 😊, ואולי כי במשך השנים הכרתי אנשים מהעמק. מהכותרת של הפוסט כבר הבנתם מה אני מרגישה אל העמק, מסע רומנטי, ואני מאמינה שיש לכך השפעה עלי. אווירה של רומנטיקה, התחברות עם הטבע, שלווה שמיוחדת למקום, מורכבות של אנשים ופעילות שנעשית שם, שגם אם היא נראית שלווה ורגועה, היא מלאת פעילות מתחת לפני השטח.

מה היא רומנטיקה ואיך היא מתחברת למסע הנשים שבעמק?

לפי המילוג – הרומנטיקה היא: “גישה אידאליסטית לחיים השמה דגש על רגשות, אהבה, יופי וטבע”. מכאן. ההגדרה הזו לא הספיקה לי ואכן מצאתי את התוספת שחיפשתי בויקיפדיה:  “תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה באירופה בשלהי המאה ה-18 והגיעה לעמדת השפעה משמעותית במהלך המאה ה-19. הרומנטיקנים יצאו נגד רוחה של תנועת הנאורות, שמשלה בחיים האינטלקטואליים במערב אירופה ובמרכזה לאורך רוב המאה ה-18. במקום הדגשת התבונה והאוניברסליזם העלתה הרומנטיקה על נס את האינדיבידואליזם הפרטיקולרי (הייחודי) והביטוי האישי, כלומר, את החד-פעמי שבאדם מסוים, המכונן לעצמו, מתוך עצמו, את האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים”. בנוסף, כתוב עליה שם: “הרומנטיקה מדגישה את החד-פעמי והאותנטי שבאדם”, והם האמנו ב”כישרונות ייחודיים של בני אנוש, מסורות עממיות ייחודיות”. חוץ מזה הרומנטיקנים  ביקשו להדגיש את ‘הקשר לטבע’, למרחבים הפתוחים” והם “התמקדות בסובייקט והתייחסות לכוחות המצויים בתוכו”.  ויקיפדיה – רומנטיקה.

אחרי כל ההסברים האלה, שאני מקווה שלא הכבידו יותר מידי, אני לוקחת אותכם איתי למסע לעמק יזרעאל, מסע, שמבחינתי היה בעיקר מסע של נשים, חלוצות, אוהבות את המקום שלהן, מיוחדות, אמיצות דיין כדי להעלות רעיונות ולהפוך אותם למציאות יום יומית.

יצאנו, חבורה של בלוגריות ובלוגר אחד, כולנו עם עיניים מאירות ולב סקרן, לעמק יזרעאל, בעקבותיה של עינת הרשקו היקרה, שמובילה אותנו למקומות שונים בארץ, במיזם הסיור סיקור שלה. עינת חיברה אותנו לג’וד ויינמן וללי בן אפריים וסמדר הרשקוביץ מהעמק, במטרה לחוות, להכיר, ולהאיר מקומות שונים בעמק, אותם נוכל להכיר ולהעביר הלאה, כמו שאני עושה כאן תמיד.

ויתרנו על הרכבת הרומנטית, ממניעים שכלתנים של חשש להיסתמך עליה בשל תקלות חוזרות ונישנות, והגענו 3 חברות ברכב של אחת מאיתנו, לרחבת החניה של הרכבת בכפר ברוך שם התאספה כל החבורה, ושם גם צילמתי את הפרחים המרהיבים האלה. מזג האוויר האפרורי ומעט הגשם שירד עלינו, הבהיר לנו שאנחנו בעמק, מקום בו מזג האוויר מזכיר (לפחות לי) את אירופה, בה כל יום שמשי יכול להפוך ליום גשום, ובאמצעו להפוך שוב ליום של שמש. כל אלו אכן התרחשו מול עיננו ביום שלנו בעמק, יום שמתחילתו ועד סיומו היה יום מושלם. אני רוצה להאיר כאן על הנשים שאותן הכרנו, על המסע שלהן, שאת פרותיו חווינו.

לפני שמתחילים, בשביל מצב הרוח הטוב, תגבירו את הרמקולים ותהנו מהאנרגיה של העמק, מתוך פרויקט “קולולם” – השיר “מהפכה של שמחה”/ עומר אדם וליאור נרקיס:

קיבוץ מזרע

פעם שנייה – המסע של לילי שמש

את המסע שלנו התחלנו בצפון העמק, בנסיעה לקיבוץ מזרע. מזרע הוא קיבוץ ירוק ושליו, שהוקם בשנת 1923 על ידי עולים מהעלייה השלישית, ונודע (לפחות בקרב משפחתי) בזכות מפעל הבשר והנקניקים שלו. חוץ מהמפעל הזה יש במזרע עוד 2 מפעלים (למעליות ולמוצרי מתכת), חקלאות וגם רפת, בית מלון ומרכז לרפואה אלטרנטיבית.

מגוון עצים וירק רב ממלאים את הקיבוץ:

במזרע הגענו לפגישה עם לילי שמש, שהיא הבעלים הגאה של “פעם שנייה” חנות נהדרת  לפרטי וינטג’ ויד שנייה. לילי, שהחלה את המסע שלה במזרע כמורה לאומנות ומחנכת של ילדי הקיבוץ, שהתה בצרפת, בשליחות עם עוזי בעלה, והתאהבה שם ברהיטים ובחפצי האומנות. כשחזרו לקיבוץ היא החלה להביא חפצים שונים, ותוך שנתיים וקורס יזמות אחד, היא פתחה את חנות העתיקות והוינטג’ שלה. לילי ביקשה לשלב את האהבה שלה לאומנות, לאסתטיקה, עם האהבה לחפצים עתיקים ולפרטי וינטג’ אהובים. היא החלה נוסעת עם עוזי למסעות חיפוש בשווקים של אנגליה, הולנד, ובלגיה, במטרה להביא לארץ חפצים מקוריים, שמורים היטב, שמצאו חן בעיניה, וידעה שימצאו חן בעיני הלקוחות שלה. לילי לא טועה והחנות שלה, 300 מ’ של יופי ואהבה היא פינת חובה בביקור במזרע.

המסע של לילי לא הסתיים עם הקמתה של “פעם שנייה”. יש לה חלום נוסף, שהרחוב, שהחנות שלה נמצאת בו, יהפך לרחוב של תיירות. אני מאמינה שבסופו של דבר גם החלום הזה של לילי יתגשם, ואולי אז המסע של לילי יושלם.

לילי סיפרה לנו שבשבת השלישית של כל חודש מתקיים בחנות שלה ולצידה שוק פשפשים גדול, שנקרא: שוקה פשפשים בעמק שאליו מגיעים כ-50 מציגים, והמקום הופך לחגיגה לעיניים וללב שאוהב את החפצים העתיקים ובעלי המשמעות שמוצגים שם.

בדרך כלל החנות פתוחה בימי שישי ושבת בין 10:00 בבוקר ל- 14:00 בצהריים, אבל יש אפשרות לפתיחתה גם באמצע השבוע, ולשם כך אפשר ורצוי להיות בקשר עם לילי בטלפון: 052-7950766‏.

קבלו מעט תמונות שצילמתי מהחנות הקסומה שלה, מקום שהוא גן מכושף של הפתעות ומציאות. מקום של חפצים שהחזירו אותי אחורה, לבתים של אחרים, לסודות שלהם. כל חפץ מספר סיפור ובעיני יש משהו מיוחד במינו לחבר חפצים כאלה לסיפור שלי, לבית שלי. מקווה שעשיתי לכם חשק להגיע למקום הזה.

לסבתא שלי היה כזה שעון קוקייה. אמא שלי קיבלה אותו ושנים רבות הוא היה תלוי אצלנו בבית.

הפרטים ליצירת קשר והגעה ל”פעם שנייה” נמצאים בדף הפייסבוק של המקום: “פעם שנייה” וניתן כמובן ליצור קשר טלפוני עם לילי שמש: 052-795-0766‏.

גילגול – המסע האישי של גילת פולק

ברחוב בו שוכנת “פעם שנייה” נמצאת ממגורה גדולת מימדים, שבעבר איחסנו בה את התבואה של הקיבוץ. אין ספק שהמבנה הזה עבר גילגול עצום במסע של גילת פולק, ממקום העבודה של אבא שלה, בן הקיבוץ, ועד היום – חנות מעוצבת באהבה ואסתטיקה רבה. גילת, עדינה מבפנים ומבחוץ, הסבירה לנו שלפני כ-9 שנים עבר כל הקיבוץ מהלך של שינויים, והיא עצמה הבינה שהמסע שלה הוא לבנות מאפס חנות לבגדי יד שנייה. בשנים האחרונות עלה לקידמת הבמה כל נושא הקיימות, המגמות הירוקות לחיים שמתחשבים בסביבה ולהן נוספה תנועת ההאטה. בכלליות רבה מדובר כאן על חיים שלוקחים צעד אחד אחורה מהמרוץ, קונים פחות חפצים, רוכשים מוצרים וחפצים בתבונה, חפצים ביד שנייה, גם כי יש להם סיפור מרתק, אך גם כי ככה מיצרים פחות ומזהמים פחות את כדור הארץ. כמו חנות הוינטג’ של לילי, שיש בה חפצים שעברו ידיים מאחד לשני, גם הבגדים של גילת היו שייכים פעם לאנשים אחרים. הלוגו שלה הוא: “בגדים שעוברים מיד ליד”. הבגדים שמורים היטב ומיוחדים מאד. רק כאלה נמצאים בחנות של גילת. כילדה התחנכה גילת בחינוך המשותף, צורת חיים שבה הילדים לא יכלו לבחור את בגדיהם, ולא היתה שם יצירתיות. גילת, שרצתה להתמקצע, עברה קורס של סטיילינג, שבעזרתו היא גם מייעצת ללקוחותיה.

אז והיום -בתמונה משמאל – גילת בילדותה:

בעיצוב החנות בתוך הממגורה נשמרו מוטיבים עיצובים תעשיתיים, שיזכירו את הגלגול הקודם של המבנה. נשמרו הבטון והברזל, ונשמרו גם חפצים ישנים, שפעם היה בהם שימוש והיום נמצאים שם רק בשביל האווירה החמה והביתית.

את כל הפרטים על החנות, זמני ושעות פתיחה תוכלו למצוא בדף הפייסבוק של החנות: “גילגול – גלית פולק” , ניתן ליצור קשר עם גלית פולק גם בטלפון : 052-7950615.

הישוב תמרת – Nurit & Lee Cusine – המסע המשותף של לי בן אפריים ונורית קולקר

לישוב הקהילתי תמרת הגעתי לפני כשנתיים, לבקר חבר שהגיע לביקור מולדת, אצל אביו, שגר בישוב. את תמרת, שקרובה לנהלל, הקימו בשנת 1981 מתיישבים מעמק יזרעאל, והבתים של הישוב משקיפים על הנוף הנפלא של העמק. הלכנו איתו לבריכה הקהילתית, חזרנו איתו מהברכה לבית של אביו ומטיול קצר ברחובות הישוב אני זוכרת שאמרתי לעצמי שיש כאן הרגשה של חופש אמיתי.

בתמרת הגענו לפגוש שתי נשים, שלכל אחת מהן יש מסע משלהן, גם מבחינת העיסוק וגם מבחינה אישית. לי בן אפריים מכנה את עצמה מעצבת מלאכות יד שימושיות, והיא משווקת את מעשה ידיה אצלה בבית ובמכירות שונות. שותפתה היא נורית קולקר, מעצבת פנים. שתיהן נשואות לאנשי צבא, ושהו עם משפחותיהן מספר שנים בחו”ל, עקב התפקידים הצבאיים והדיפלומטיים של בני זוגן. נורית ולי הבינו שההחלטות הכי חשובות נעשות בזמן של ארוחות גדולות ומשובחות. אחרי חזרת המשפחות לארץ, כל אחת בזמנה, הן התישבו והקימו את ביתן בתמרת. נורית ולי, שהכירו עוד שנים אחורה, נפגשו שוב, והחליטו לאחד כוחות, ולהקים, במקביל לשאר עיסוקיהן, את   “Nurit & Lee Cusine” – שהוא מיזם של ארוחות בוטיק.

השלט שקידם את פנינו בכניסה לבית לי בן אפריים:

את ארוחות הבוטיק, שהן תופרות, כמו חייטות צמרת, הן עורכות בבתיהן הפרטיים, והפעם התארחנו בביתם של לי ורמי בן אפריים. (אני מציינת כאן, שרמי בן אפריים, בעלה של לי, הוא תת אלוף במילואים, טייס קרב, לשעבר ראש להק כוח אדם וניספח צבאי במספר מדינות, יזם קטע של מסלול בשביל ישראל שנקרא: מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון. אנחנו ביקרנו בהדרכתו המרגשת את קברם של אילן, בנו אסף ורונה רמון, בבית הקרבות בנהלל. בית הקברות הוא למעשה הסיום של השביל. בקישור שהבאתי תמצאו את הפרטים על השביל ותוכלו לחוות אותו בעצמכם).

באירועים שלהן, חוץ מאוכל, נורית ולי מבררות היטב מה ההעדפות והרצונות של בעל האירוע ושל מתכנניו. הן יושבות איתם ובונות אירועים המיוחדים לכל אחד. הן מכניסות תכנים שונים לכל אירוע ומעדיפות לשתף באירועים הללו את אנשי העמק, החיים סביבם. האירועים קטנים, עד 50 איש, והמידע עליהם (למעט דף הפייסבוק), עובר בין האנשים מפה לאוזן. הרבה פעמים מזמינים את האירועים אנשים שהתארחו בעצמם באירוע שלהן.

מהרגע שנכנסו לבית היה קשה להפסיק ולצלם. רק אחרי שצילמתי לקחתי צלחת וסכום, ולקחתי מעט מכל מה שלי ונורית הכינו לנו. כל מה שאכלתי היה לא רק טעים אלא מאד יפה ומאד אסתטי. מבחינתי יש חשיבות רבה לאיך שהאוכל מוגש לצלחת, וכאן הביצוע היה יוצא מן הכלל. שלא כהרגלי, הייתי חייבת לעשות סיבוב שני, פשוט הכל היה טעים.

סלון הבית החם והמזמין:

מעט ממה שאכלנו:

כל הפרחים בתמונות אכילים:

תודה לתמר גרינברג שצילמה אותי מצלמת את עציץ הבטטה המשתרג:

חלק מהחפצים שלי בן אפריים מעצבת ויוצרת:

כשנפרדנו מלי ונורית ליוותה אותנו שיפרה הכלבה עם העיניים החכמות (בין שאר העיצובים שלה, לי גם מכינה כריות מיוחדות, שמשמשות כמיטות לכלבים, רק מיידעת):

את הפרטים על איך להגיע לנורית ולי, תוכלו למצוא בדף הפייסבוק שלהן: “Nurit & Lee”,

או ליצור קשר בטלפון: 052-6745254.

קיבוץ הסוללים – המסע הפנימי והחיצוני של ג’וד ווינמן

את ג’וד ויינמן המקסימה, שטוותה עם עינת הרשקו, את הסיור שלנו בעמק יזרעאל, אני מכירה כבר מספר שנים. היכרות שהגיעה מהרשת, ובעקבותיה פגישות באירועים שונים. ג’וד הזמינה אותי להגיע אליה ל  “עליית הגג של ג’וד” ואני לא הצלחתי. שמחתי מאד שעינת חברה לג’וד הפעם, כי ידעתי שנגיע למקום המיוחד שלה, פנינה מעוצבת בקיבוץ הסוללים.  קיבוץ הסוללים עבר דרך ארוכה מיום הקמתו בשנת 1949 ועד היום. כיום הוא נקרא קיבוץ מתחדש והכוונה היא שזה קיבוץ מופרט. בסוללים הקימה ג’וד את ביתה ומעליו את עליית הגג שלה, שהיא דירה קטנה ומקסימה לאירוח מבקרים.

צילמתי מספר תמונות מחוץ לבית, כדי שתתרשמו לפחות כמוני, מהיופי של המקום, מהשלווה שבה הוא נמצא:

לפני כשלוש שנים פתחה ג’וד את “עליית הגג” של ביתה, כמקום המתפקד במספר פונקציות. זו דירת אירוח בשיטת ה- Airbnb, זו גלריה, שכל חפץ בה הוא למכירה – כולל הרהיטים והטקסטילים שבה. פונקציה שלישית היא מקום מפנק לסדנאות והרצאות מרתקות, שג’וד רוקחת ומארחת, בזמן שאין לה אורחים.

ג’וד מספרות לנו על המסע הפנימי והחיצוני שלה, מסע שעברה במשך השנים, משברי חיים שצלחה, מעברים שעברה, בארץ ובחו”ל, והם שהביאו בסופו של יום,  לפרץ של תכנונים ורעיונות שאותם היא מוציאה לפועל. ג’וד מוכשרת, מלאה במיזמים כרימון, וביצועיסטית שמוציאה תמיד את רעיונותיה לפועל.

ג’וד נמצאת בקשר עם לי בן אפריים ועם נשים נוספות, איתן הן מעלות רעיונות לשיתופי פעולה ומיזמים שונים הקורים בעמק. ג’וד מציינת בפנינו שבישיבות שלהן עולים החוזקות והייחוד של כל המשתתפים, והרצון שלהם הוא שהפוטנציאל של אנשי העמק ייחשף בפני כל. יש הזדמנויות רבות לפעולה, וג’וד שואפת שעמק יזרעאל יהיה מקום שאנשים יגיעו אליו בכוונת תחילה, כי מעניין שם, ולא כי הם נוסעים לצפון, ועל הדרך נעצרים בעמק.

ג’וד מספרת לנו שהיא מארחת מגוון גדול של אורחים: יחידים, זוגות ומשפחות. יש משפחות שמגיעות לתקופות ארוכות, ופשוט מגיעות אצלה לנוח ולהתפנק. היא מכירה להם את העמק, מציעה מסלולי טיול ומקומות מיוחדים לאכול בהם, כולם בעמק יזרעאל, מסביב ל”עליית הגג”.

היה קשה להפסיק לצלם את “עליית הגג” ואני מקווה שתתרשמו מהיופי של המקום, וכשתרצו לטייל בעמק, תגיעו גם לכאן:

את כל הפרטים על האירוח ב”עליית הגג”, את זמני הסדנאות וההרצאות תמצאו בדף הפייסבוק של ג’וד וינמן: “עליית הגג של ג’וד”, ובטלפון: 052-2230988.

מושב אלוני אבא – מקום השראה – המסע  של שירלי  ברלב  ויפעת גולן

אני מודה שיש לי חולשה לבתים טמפלרים. אני נמשכת לעיצוב שלהם, להיסטוריה שלהם והם משרים עלי אווירה מיסתורית. במספר ישובים בארץ, ביניהם תל אביב וחיפה קבעו  מתיישבים טמפלרים את מושבם, וכך גם באלוני אבא ובבית לחם הגלילית. הם היו גרמנים נוצרים, שהגיעו לישראל בתחילת המאה ה-20, ובנו בה מספר ישובים קטנים. עם עליית הנאציזם הם הואשמו בשיתוף פעולה וגורשו מהארץ. הבתים שלהם ננטשו, אך חלקם השתמרו עם השנים. את המושב אלוני אבא הקימו כמושב יהודי בשנת 1948.

“מקום השראה”  נמצא בבניין טמפלרי בעל 3 קומות של יופי והשראה, השם שלו מובן לחלוטין גם כשמסתכלים עליו מבחוץ וזה בולט עוד יותר כשנכנסים פנימה. מבחוץ נשמר הבניין, על לבניו, חלונותיו וגרמי המדרגות. השיפוץ הנרחב נעשה בבניין עצמו, כדי להתאימו לשנותינו אנו, וכדי שיוכל לתפקד כבית לבית קפה, גלריות, חנות, סדנאות לאומנים וסדנאות יצירה (לבניין הזה יש היסטוריה  – חלק מהסצנות של הסרט “אקסודוס” צולמו בו).

על כל היופי שגילנו כאן, על פיתוח המקום ועל החזון, שיקום כאן מקום שימשוך אליו את כל האוכלוסיה שסביבו, אחראיות הצמד שירלי בר לב ויפעת גולן. שתיהן חיות באלוני אבא, והתחברו ביניהן בעקבות סטודיו שכל אחת מהן שכרה במקום. בזמן שהותן שם נוצרה הזדמנת עיסקית ליצירה חדשה, והן פעלו מתוך חזון משותף וחדש. הן החלו במסע מיוחד להן, של יצירת מקום מופלא, הקמה של בית אומנים, שייצרו במקום, ימכרו את העיצובים שלהם, יערכו הרצאות, יקיימו סדנאות, ויתמכו אחד בשני. מיד עם השיפוץ המסיבי של המקום הוחלט להקים בו בית קפה, שנמצא בכניסה לבניין, ובהמשכו נמצאת גלריה גדולה, בה נערכות הרצאות והופעות. לידה ישנה עוד גלריה לתצוגה ומכירה של יצירות האומנים. בקומות שמעל לגלריה נמצאים חדרי האומנים וביניהם סטודיו הציור של יפעת והסטודיו של שירלי. בקומה מעל ישנם סדנאות היצירה, שבאחת מהן גם אנחנו השתתפנו.

כל האומנים שנמצאים ב”מקום השראה” הם אומנים מעמק יזרעאל. זו אחת המחשבות שמנחות את יפעת ושירלי, וגם את של ג’וד ויינמן, שהיתה ועודנה בצוות החשיבה של היזמיות.

אני מאמינה גדולה בחזון ובמעשים. לפי מה שהמקום מציע ולפי איך שהוא נראה, והטיפול המסור שבו, אני בטוחה ש”מקום השראה” ימשיך להוות מקום אהוב וחשוב לתושבי המקום. אם אתם רוצים לחוות את טעם הקפה והעוגיות ולראות ציורים ומוצרים מהעמק, או לשמוע ההרצאה, או לראות מופע, תגיעו לכאן.

תמצאו פרטים חשובים בדף הפייסבוק: “מקום השראה” ותוכלו לברר פרטים גם בטלפון: 050-743-4019.

בואו איתי לסיור קצר במקום היפה הזה:

הכניסה לבית הקפה האינטימי:

בית הקפה ממשיך לגלריה הצמודה אליו. כאן נערכות גם הרצאות והופעות:

הגלריה של תצוגת העיצובים של האומנים שבמקום:

הסטודיו הציורי של יפעת:

פינה לנוח בה:

קפה 79 – מסע זוגי של סמדר וירון הרשקוביץ

על כביש 79, בצומת של קיבוץ סוללים הקימו בני הזוג את קפה יזרעאלי, שהפך במהרה את שמו ל  “קפה 79”, כרמז מזהה למיקום שלו. זהו בית קפה שנמצא בקראוון נגרר, בדומה לבתי קפה נגררים אחרים שקמים בארץ בשנים האחרונות. כל בוקר בני הזוג מביאים את בית הקפה שלהם למיקומו הנוכחי, ובערב מחזירים אותו לחנייה שבביתם. סמדר היא מעצבת פנים ומלבישת בתים, שהצטרפה באהבה ומסירות לירון שפתח את בית הקפה. המקום הפך לביתם השני, ולמקום מפגש לרוכבי אופניים, טיילים שהולכים בשביל ההליכה הסלול בקרבתו. עוצרים שם לקפה ולמגוון של מאכלים, מי שיוצא מסוללים ולעיתים מי שרק הגיע לשם.

המקום הזה שוקק חיים מבוקר עד ערב, שבעה ימים בשבוע. בחורף הוא פתוח עד שעות הצהריים, וכשמתחיל להתחמם שעות הפתיחה מתארכות, עד שעות הערב.

האווירה כאן רגועה ושלווה, הנוף נפלא והאוויר טוב. ישבנו לשתות קפה טעים שירון הכין לנו וטעמנו מהמתוקים שסמדר הכינה.

סמדר מספרת שהורים מגיעים לכאן עם ילדים קטנים, שמבלים איתם במרחב שסביב, קוראים ספרים ומשחקים. מתקיימים כאן פרלמנטים של לקוחות הקפה הקבועים. ולאחרונה סמדר החלה להוציא עגלה לאירועים חלביים קטנים.

הקראוון מאחור מצוייר בגרפיטי שמח:

ירון מכין לנו קפה:

חלק מהנוף של בית הקפה:

הנוף מהצד של בית הקפה מהפנט. צילמתי כדי שאזכור את היופי שסובב אותי. אני בטוחה שכשאגיע לאזור אעצור פה שוב.

 

פרטים נוספים על בית הקפה תוכלו למצוא בדף הפייסבוק שלהם: “קפה 79” וכן תוכלו לשאול על דברים מיוחדים שסמדר מכינה, או על שעות הפתיחה בטלפון: 054-4334191‏.

הכרתי ביום המיוחד הזה מספר מקומות חדשים, והם נוספים על המקומות שכבר הכרתי בעמק. אני יודעת שאני אשוב לבקר בעמק יזרעאל, ואני מקווה שגם אתכם סקרנתי להגיע ולחוות את החלק היפה הזה שבמדינה שלנו.

אני מבטיחה להמשיך ולספר על המקומות החדשים שאני אגלה בעמק יזרעאל, ואני מקווה שאגיע אליהם בקרוב.

תודות

אני מודה לעינת הרשקו, שהביאה אותנו לסיור בעמק יזרעאל, וכך יכולנו לעקוב אחרי מסעם המופלא של נשות העמק, מסע, שעל פי הבנתי ממשיך וימשיך עוד שנים רבות. שיתופי הפעולה מחזקים את המקומות אותם הן הקימו ומבליטים את הייחוד של כל אחת. אני מאמינה שפרויקטים חדשים ייוולדו ועמק יזרעאל יהפוך, בדיוק כמו החזון של ג’וד ויינמן, למקום שיגיעו אליו וירצו להכיר את פינות החמד שבו.

אני מודה לג’וד ויינמן, לי בן אפריים וסמדר הרשקוביץ שעינת חברה אליה, ולכל הנשים שליווינו אותן במסען והן הנעימו לנו את הזמן והיו נדיבות לארח אותנו ולשתף אותנו, כל אחת, בחזון שלה.

תודה אחרונה למועצת עמק יזרעאל ולעמותת מעברים בעמק שסייעו ותמכו גם הן בנוצאת היום הזה לפועל. ליוותה אותנו ליאת ויסבוך מעמותת מעברים בעמק, שהגיעה כדי להבין ולראות מקרוב את נשות העמק ואת הפעילות שלהן, וכן כיצד נתפסת התיירות בעמק בעיני המבקרים שלה, בעיניים שלנו.

אני מזמינה אתכם לראות כאן את חברי הבלוגרים, ואת הדרך בה הם ראו את הסיור שלנו בעמק יזרעאל:

עינת הרשקו – הבלוג: “אלטר נע טיבה” והפוסט: זרעים של השראה

תמר גרינברג – הבלוג: “החיים סילאן”  והפוסט: לחיות את החלום חלק 2 והפעם בעמק יזרעאל

ניני אטלס – הבלוג: “חמושה בעדשה” והפוסט: אטרקציות בעמק יזרעאל

אילנה בר – הבלוג: “יצאתי מביתי למסעותי” והפוסט: “חלום של מקום”- גלויות מהעמק

ויקי גורשטיין – הבלוג: “טעמים מקצה העולם” והפוסט:  יום טיול בבית שלי – עמק יזרעאל

מלי אברמוביץ  – הבלוג: “הטוריסטית” והפוסט: פה ושם בעמק יזרעאל

עופר קידר – הבלוג: “המצלמה מוסיפה חמש קילו” והפוסט: עורה עמק! עולם חדש בעמק יזרעאל

נועה בר-נס – הבלוג: “ArTerminal” והפוסט: חופשה בעמק – וינטג’, עיצוב וקפה

יערה גדרון מרגלית – הבלוג: “eatnresting” והפוסט: עמק יזרעאל – המקום בו חלומות מתגשמים

הערות, תגובות

אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט.

האם עוררתי בכם את הסקרנות לבקר בעמק יזרעאל?

האם יש מקומות אחרים שאתם מכירים  בעמק והם מומלצים? אשמח אם תכתבו לי בתגובות.

מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:

Leave this field empty if you're human: