רשימה לשנה החדשה

אין סיכום לשנת 2023

שנת 2023 הסתיימה, כשהמדינה שלנו במלחמה. החמאס התקיף וטבח ביישובי העוטף ב- 7/10/2023, בשבת של שמחת תורה. מאז אנחנו במלחמה, שעדיין לא רואים את סופה. השבת ההיא מכונה על ידי, ועל ידי רבים אחרים: השבת השחורה. לא חגגתי את כניסתה של שנת 2024, ואני לא רואה שום סיבה לחגיגה בזמן של מלחמה. 1400 נשים, גברים, ילדים וחיילים נהרגו באותה השבת, ומאות חיילים נהרגו מאז. 250 אזרחים נחטפו ע”י החמאס באותו היום. 110 מהם חזרו בחיים וחלקם כגופות. נכון להיום יש 129 חטופים בשבי החמאס בעזה. אני לא חוגגת את השנה החדשה. אני מקווה שכל החטופים יחזרו, ושהמלחמה תסתיים. אני מקווה שמבור התחתית בה אנו נמצאים נוכל לעלות.

אני מסתכלת על שנת 2024 ואני מרגישה התחלה של שינוי באוויר. השינוי התחיל אחרי ההלם והשוק שהמדינה וכולנו היינו בו אחרי ההתקפה עלינו. פרדיגמות נפלו, רעיונות שהאמנו בהם קרסו, ורק עכשיו, חודשיים אחרי השבת השחורה מתחילה התפכחות וחשיבה מחדש על דברים, זו ההרגשה שלי. כשנופלים למקום נמוך, כמו המקום בו אנו נמצאים במדינה, עם מלחמה ועם שלטון שלא נראה כתומך באזרחים במלוא הכוח (למשל ממשיך להעביר כספים למפלגות שונות במקום להעביר לחיילי המילואים ולתמיכה במפונים הרבים). במצב כזה מחשבות ורעיונות חייבים להשתנות. השבוע שמעתי את הביטוי ש’הנורמלי של לפני ה7/10, הוא כבר לא הנורמלי של היום’. אנשים, ואני בתוכם, מחפשים את הנורמלי החדש. כשחווים טראומה, ולדעתי כולנו במדינה, גם מי שלא היה בעוטף פיזית ונפגע, חווינו טראומה בשבת השחורה, מותר לשקוע, לכאוב, להיות באבל, על כל מה שהיה ונעלם. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שאפשר גם לצמוח מטראומה. אחרי יותר מחודשיים של מלחמה אני מבינה, שאין לנו ברירה, לרובינו לפחות, אלא, לצאת מהטראומה ולצמוח ממנה.

מכיוון שזו היתה שנת 2023, אני מנסה לכתוב כאן 23 דברים שקרו לי השנה. 23 זה המון דברים, ולכן אני מקווה שיהיו לי מספיק דברים חדשים ושאצלח בשלום את המטלה!

רשימת דברים שקרו לי בשנת 2023

1.בסוף השנה, ב29/12 ראיתי בפעם הראשונה את הפרח דליה, אחד מ-20,000 הסוגים שלו (טוענת ויקיפדיה). מוכרת פרחים חמודה עמדה עם דליים של פרחים, וחבילה אדומה של פרחים יפייפיים קראו לי ובאתי. שאלתי אותה לשמם והיא הופתעה שאני לא מכירה דליות. אז הנה למדתי ואני כבר מכירה:

2. את ההשראה לרשימה לקחתי מאור תמיר, בן של חברתי עידית תמיר, בחור חכם ומוכשר, שאני קוראת מידי פעם את דבריו בפייסבוק, ואני מודה לו על ההשראה.

3. זה לא סיכום של שנה. מאז ומתמיד לא אהבתי לסכם, וכהרגלי, אני לא מסכמת גם עכשיו, זה אוסף של דברים שקרו לי.

4. הרשימה לא נכתבה באופן כרונולוגי של ההתרחשות, בעיקר כי החשיבה שלי אסוציאטיבית.

5. אבא שלי נפטר ב 10/09/23, 11 חודשים לאחר פטירת אמי ב 15/08/22.  מצד אחד אני עצובה שהם חלו, סבלו ונפטרו מוקדם מדי. מהצד השני אני שמחה שהם סיימו לסבול, ושהם לא חוו את המלחמה ואת כל מה שקורה היום.

6. בשנה הזו הפכתי ליתומה. יתמות היא דבר מורכב ומכיל המון רגשות, שלא הכרתי מעולם, ואני לומדת להכיר בימים אלה.

נשארנו 3 אחים, יתומים מהורים

7. חודשיים לפני תחילת שנת 2023 התחלף השלטון, ועלתה ממשלה ימנית מאד וחרדית לשלטון במדינה. זו פעם ראשונה שאת הממשלה מקימות כאלו מפלגות, פעם ראשונה שכהניסטים הפכו לשרים, אנשים שבממשלות קודמות לא העזו לבחור אותם לכנסת. הממשלה הזו החלה בהפיכה משטרית, שעיקריה חיסול הדמוקרטיה (היו לנו דוגמאות חיות בממשלת פולין והונגריה). הרגשתי, כמו רבים מאד מהחברה הישראלית, שאי אפשר לשתוק יותר ואנחנו יוצאים להגן על הדמוקרטיה, על הבית שלנו.

8. בעקבות סעיף 7, במשך 10 חודשים, מלאנו את השבתות שלנו במלחמה על הדמוקרטיה, וזאת בהפגנות. אנחנו הפגנו בעיקר בקפלן, במרכז תל אביב. בכמעט כל הערים בארץ, בצמתים ראשיים, ליד מבני ממשלה, בירושליים מול הכנסת, מול בתי שרי הממשלה, התקיימו הפגנות. כל שבת, באמצע השבוע, ובימים מיוחדים שבהם הושתקו הצמתים הגדולים מתזוזת מכוניות. היו תהלוכות, הוקמה התנועה לשיוויון פוליטי – ‘בונות אלטרנטיבה’, שהוציאו לפועל הפגנות של נשים, הלבושות כשפחות (כדמותן של השפחות בסדרה ‘סיפורה של שיפחה’, על פי הספר בשם הזה, של מרגרט אטווד), והן קיימו תהלוכות ומיצגים בכל הארץ. הדבר היחידי שהפסיק את הכל כרגע, היא המלחמה.

אבי ואני בהפגנה

9.  ב8/10/23 יום לאחר השבת השחורה, החלה מלחמה בעזה, נגד החמאס, ששולטים בה. במהלך המלחמה נשלחו לעברינו טילים, שהגיעו כמעט לכל הארץ, ויש מערכה נוספת, גם בצפון הארץ. ישובי העוטף, ואף שדרות ונתיבות פונו, וכן פונו יושבי הצפון, הקרובים לרמת הגולן. המלחמה נמשכת עד היום, ולא ידוע מתי ואיך היא תסתיים. כולנו נמצאים בטראומה מאז אותה ההתקפה בשבת נפגעו לנו אמונות ופרדיגמות . הבטחון כמעט ונעלם, הכלכלה נפגעה עקב המלחמה, ועשרות האלפים שנמצאים במילואים. אנחנו נמצאים במצב ביניים של תהליכים מדינתיים ועולמיים, המלחמה שלא נגמרת, והמטרות שהמדינה לא מגדירה – ליום שאחרי.

10. לא התכוונתי להיכנס עד כדי כך לנושא המלחמה, אבל לא הצלחתי להמנע מכך. הכל קשור ומחובר הכללי עם הפרטי, וכל מה שקורה לי קשור לכל מה שקורה מסביב. בשנה הזו זה בלט לי במיוחד. אני חיה בזמן מלחמה, ומעולם לא הייתי מאמינה שזה אפשרי. כשרוסיה פלשה לאוקראינה, והחלה שם מלחמה עקובה מדם, העולם לא האמין, וגם כאן לא האמינו שבמאה ה20 תתכן מלחמה באירופה. הנה מלחמה גם אצלנו, ואנחנו לא רואים את הסיום, גם האוקראינים לא.

11. אחד הדברים שהיו הכי קשים לי השנה הם נדודי השינה. המחשבות מתרוצצות ומטרטרות כל הלילה. המוח לא מפסיק לחשוב, והשינה נעלמת. קראתי המון על הנושא, והחלטתי לעשות לעצמי, כמו שההמלצה אומרת: סביבה מחבקת ונעימה כשאני הולכת לישון. בשבילי לקרוא ספר במיטה, בשקט, זו סביבה מחבקת. חוץ מזה התגעגעתי לקרוא באופן מסיבי, כמו בעבר. ההחלטה הזו הפכה אותי לאדם מאושר, שישן מעט יותר טוב בלילה. אני מתנתקת מכל המסכים, נכנסת למיטה עם ספר טוב וקוראת עד חצי שעה כל ערב. הקריאה אף פעם לא עוברת את חצי השעה, פשוט כי אז אני נרדמת :).

12. סעיף 11 הפך אותי לקוראת נמרצת, ונתן לגיטימציה לקניית הספרים המסיבית שלי. יש לי כרגע לפחות 10 ספרים שמחכים שאקרא אותם, וזה מאד משמח אותי.

13. בתחילת השנה התחלתי לתעד את שמות הספרים שאני קוראת. במשך שנים הבטחתי לעצמי שאעשה זאת, ואפילו אכתוב תקציר, אבל, כהרגלן של הבטחות, הן לא קרו. השנה הבנתי, שהגיע הזמן לעמוד בהבטחה הנושנה. אני מאמינה שהסיבה העיקרית היתה, כשהתחלתי לקנות ספרים שהיו לי כבר בבית, או שכבר קראתי ושכחתי (לפחות מרגיע אותי שאני עקבית, נאמנה לעצמי ולמה שאני אוהבת. אני מקווה שזו מעלה ולא מגרעת).

14. מתחילת שנת 2023 קראתי 19 ספרים, שונים לגמרי האחד מהשני, של סופרים ישראלים וספרות מתורגמת. אני ממש גאה בעצמי שאני נמצאת ב14% מהאנשים שקוראים במדינה (סקר שהתפרסם ב’ישראל היום’ לקראת סוף השנה). אני ממשיכה כמובן לתעד את מה שאני קוראת, ושמחה לקרוא. מומלץ ביותר!

15. השנה, פעם ראשונה, לקחתי על עצמי לעמוד באתגר כתיבת סיפורים קצרים בחודש נובמבר. זה אתגר שמתקיים בפייסבוק, וראיתי אותו אצל חברה, והשנה לקחתי בו חלק. על אף המלחמה, ולמרות כל המצב, הצלחתי, כמעט בכל ימי האתגר (נדמה לי שחוץ מימי ההולדת שלי ושל אבי שחלים בנובמבר) לכתוב סיפור קצר ולשתף אותו.

16. השנה גם כתבתי סיפורים קצרים, בלי קשר לשום אתגר, רק מהרצון לכתוב, והמוכנות להרחיב את הגבולות שלי ולשתף את הסיפורים. יש משהו מאד חשוף בסיפור, ואפילו שהסיפורים הם פרי דמיוני (הקודח), יש בהם ממני, וזו חשיפה.

17. הקשבתי השנה להרבה מאד הסכתים, בנושאים של פסיכולוגיה, התפתחות אישית והבנת תהליכים שונים על עצמי. השכלתי, הבנתי הרבה דברים, הגברתי את הסבלנות שלי ואת הכישורים שלי להתמודד עם הטיפול בהורי, עד שנפטרו וכן הצלחתי לטפל בעצמי. בזכות מה שלמדתי, ואני עדיין לומדת, אני מסוגלת לקום בכל בוקר עם אופטימיות גם בזמן הזה של המלחמה ולתפקד הכי טוב שאני יכולה.

18. הפכתי לבעלים מאושר של אוזניות אלחוטיות, אחרי שנים רבות של התנגדות בגלל חשש של קרינת יתר. החלטתי להפסיק לפחד מהקרינה הזו. מספיקים לי פחדים אחרים כמו מחרקים (ממש גדולים).

19. חשבתי שתקופת הקורונה היתה תקופה קשה, ולמדתי שקושי הוא מאד מאד יחסי.

20. כשאני מסתכלת על שנת 2023, אני רואה שפתחתי בה את שריר האומץ (סעיפים 16, 18 למשל). במסגרת הזו הסכמתי לקבל פעם בחודש 2 זריקות, שהועילו מאד לבריאות שלי. אני חושבת שגם בשנת 2024 השריר הזה יתאמץ די הרבה.

21. נסעתי בשנה הזו לשתי חופשות שחיכיתי להם, ולא יכולתי לנסוע, בעיקר בגלל הקורונה שלא איפשרה נסיעה חופשית בכל העולם. החופשה הראשונה היתה חופשת שורשים וגעגוע לאמא שלי. נסענו לעיר הולדתה-לבודפשט. היתה לנו חופשה נהדרת. נסענו במאי, במזג אוויר נהדר, התארחנו בבתי מלון מעולים ואוכלנו אוכל הונגרי טעים, שמאד התגעגעתי אליו, אוכל של אמא. דודתה של אמי לקחה אותנו לשכונת ילדותה, לבית הכנסת בה הם התפללו, שבתחומו היה גן הילדים שלה. החופשה השנייה והמעולה לא פחות היתה לליסבון. נסענו אליה, אבי ואני בספטמבר. היה לנו בית מלון מיוחד, בשכונה מקסימה, מזג אוויר נהדר, טיולים יפים ואוכל טוב. לצערי החופשה קוצרה כי אבא שלי נפטר במהלכה, ואנחנו הקדמנו את הטיסה, כדי להגיע ללוויה. אז הגיע סעיף 6.

22. הבנתי עוד לפני שנת 2023, שיש לי 2 דברים שמרגיעים אותי הכי הרבה: ים, וגשם. שנת 2023 היתה שנה שהפכתי את ההליכה בים למאד מסיבית וארוכה, וכל זמן שהרגשתי כעס, חוסר סבלנות וצורך להירגע מכל מה שמסביב, הגעתי לים. גשם, סופות רעמים וברקים – תופעות טבע שלצערי לא תלויות בי. השנה נהנתי מהן במודע, לא התלוננתי אף פעם עליהם, ונהנתי מהם יותר מכל שנה אחרת.

23. שנת 2023 היתה השנה שהבנתי לעומק את החשיבות של מה שאני אוכלת, של מה שאני מכניסה לגוף. את החשיבות שיש לאכילת ירקות, לשתיית מים ולהמעיט במאכלים מוכנים וקנויים. תמיד ידעתי שהדברים האלו חשובים, אבל השנה יישמתי את כל הידע, וברור לי ששנת 2024 תהייה המשך ישיר של שנת 2023 בנושא הזה.

הצלחתי לכתוב רשימה עם 23 סעיפים, ואני מאד גאה בכך. כתבתי בתחילת הפוסט שאני מרגישה התחלה של שינוי. אני לא יודעת מה בדיוק יקרה, במיוחד שברגע כתיבת הפוסט אין אפילו סיום משוער למלחמה בה המדינה נמצאת. למרות זאת אני אופטימית ומקווה שההרגשה שלי שמשהו אחר וחדש יקרה, אכן יקרה. אני אחזור לפוסט בסוף השנה, ואראה אם צדקתי, אם צמחנו מתוך הטראומה של השבת השחורה 7/10/23.

אני שולחת מכאן תפילות שכל השבויים שלנו, שנחטפו לעזה ישוחררו, ושהמלחמה תסתיים בקרוב.