עוגיות

אבא שלו היה האיש הכי ישר בעולם, פלס היה השם השני שלו. כשרז נכנס לעולם העסקים היה לו ברור שהתנאי הראשון לכך, הוא להתיישר, ולהיות כמעט כמו אבא שלו. הוא קיבל מהוריו חינוך קשוח. הם יקים, שעלו לארץ, דקה לפני שהמלחמה ההיא התחילה. ככה קראו בבית שלהם למלחמת העולם השניה ולשואה. המשפחות שלהם נשארו שם ונספו.

הוריו, שהכירו באוניה איתה הגיעו לישראל, דבקו אחד בשנייה לנצח נצחים. גנים הם לא מים, זה היה משפט קבוע בביתם, ותכונות גנתיות מועברות גם לסביבה. בילדותו רז ניסה קצת למרוד, ממש בקטנה ומצא את הדרכים שלו. בצבא הוא שירת ביחידה סודית, וגם שם, החברה ידעו להשתחרר מהלחץ. ג’וינטים אפשרו את השחרור, אבל, לא בהגזמה, אף פעם לא בצבא, בעיקר במפגשים בבר השכונתי. אפשר היה לסמוך שם על הברמן, והוא הפך עם הזמן לחבר.
רז השתחרר מהצבא עם ידע וכלים רבים. כשהגיע הזמן ללמוד הוא התלבט רבות, ובסוף בחר במה שמשך אותו הכי הרבה- הנדסת בניין, שזה המקצוע שאבא שלו עסק בו כל חייו. בעיסוק שלו לא היה לרז צורך למרוד, להיפך, הוא הרגיש צורך וחובה פנימית להיות ליד אבא שלו, להכיר אותו לעומק, כאדם בוגר.

המכה נחתה עליהם, כשאבא שלו חגג 70 שנים. עדיין איש מלא מרץ, אבל פתאום הופיעו כאבים מוזרים ברגל, פעם ביד, והבדיקות החלו. שנה של בדיקות, מחקרים, רופאים, ורופא אחד מומחה שבקש שישבו מולו ויקשיבו.

פרקינסון נחתה עליהם ההבחנה. המחלה עדיין בהתחלה, יש טיפול מיוחד בבי”ח שמעכב אותה, יש גלולה חדשה, ויש טיפול בספורט.  הסבירו להם שזו מחלה מתקדמת, היא מחמירה והיא לא תעלם. הסבירו להם שאורך החיים של אבא שלו צריך להשתנות, כי חייבים לתת מקום לפעילות פיזית, שעד גילוי המחלה הוא לא מצא זמן להתעסק בה. בנוסף. עוד דבר חשוב- אסור להפסיק לעבוד, כי חשוב להיות עסוקים בעבודה ולא במחשבות על המחלה. חוץ מכל אלה, ביקש הרופא מכולם להשתדל להיות רגועים, וכמובן גם מאבא שלו. הוא הסביר שלנפש מקום חשוב בהאטה של המחלה הזו.

רז הרגיש שהעולם כמעט ומתמוטט על המשפחה, ובמיוחד על אבא שלו. עולמו מתמוטט ומבקשים ממנו להיות רגוע. הוא החליט שלא משנה מה יקרה, הוא ירתם לעזור בכל דבר שיתבקש.

יום אחד כשבקר את הוריו הוא שם לב שאבא שלו עצבני, ולא מצליח באמת להירגע. כשחזר הביתה, בערב הוא ישב עם אריק חברו הקרוב בבר, וסיפר לו על המצב, על העצבים של אבא שלו. הוא סיפר לו על החשיבות של המצב הנפשי של אבא שלו ועל התקדמות המחלה.

אריק הקשיב היטב ופתאום הוא חייך. “מה הבעיה?” הוא אמר לרז. “ג’וינט אחד בערב, ואולי גם אחד בבוקר, ואבא שלך רגוע”. אתה מכיר אותו, רז צחק מהרעיון. אבא שלי, זה פלס. ג’וינט זה סמים מבחינתו. סמים לא נכנסים אלינו הביתה.

“סמוך עלי” אריק אמר לו, “מחר בערב אני אצלך”.

למחרת אריק התייצב אצל רז. הוא הביא קופסא עם עוגיות חמות ומריחות כל כך טוב, שרז שלח יד כדי לקחת אחת. “לא לא הן לא בשבילך” אריק עצר אותו. “אלו העוגיות של אבא שלך. הכנסתי אליהן שמן קנאביס שיש לי בבית. שמתי טיפה אחת בכל עוגיה. אם ההשפעה עליו תהייה טובה, נמשיך משם. אתה תברר בנתיים אם אפשר להשיג בשביל אבא שלך קאנביס רפואי באישור. אל תספר לו כלום, רק תדבר עם אמא שלך, שכל יום בערב ובבוקר הוא יאכל עוגיה אחת. תספר לו שחבר שלך מכין אותן ממרכיבים מיוחדים, שעוזרים לפרקינסון, תמציא כבר משהו. אם יאשרו לו את הקאנביס הרפואי נתקדם  משם”.
רז לקח את הקופסא הריחנית, ונסע לבית הוריו. הוא הבטיח לאמו שידבר איתה עליהן, שתסמוך בנתיים עליו. הם סדרו כמה עוגיות, על צלחת. אבא שלו שמח על העוגיה החמימה עם הריח המעולה ולקח לו אחת.

אחרי חצי שעה של שיחה רגועה, רז ידע שזה הזמן המתאים לספר להוריו על העוגיות החדשות.

מוקדש לאבא היקר שלי, שנפטר ממחלת הפרקינסון, לפני שנה וארבעה חודשים. אם עוד היה עימנו הוא היה חוגג ב 7/1/25 יום הולדת 84.