אפורים

בהתחלה היא ראתה את כולם.

יום אחד, נדמה לה שזה התחיל לפני עשר שנים, קצת אחרי שאבא שלה נפטר, נעלם הצבע הסגול. היא לא ראתה אותו יותר, היא לא שמה לזה לב, עד שיום אחד בעלה בקש סלט חצילים, ובסופר כל

החצילים היו מסוג משונה, שחורים. כששאלה את האחראי על מחלקת הירקות מה זה הסוג הזה של חצילים שחורים, הסתכל עליה האחראי במבט מוזר ואמר לה שזה אותו סוג של חצילים, סגול, כמו תמיד.

כעבור כחצי שנה גם אמא שלה נפטרה. העצב מילא לה את החיים, ופתאום נעלם מחייה הצבע אדום. טוב, זה היה קצת לא נעים, היא אוהבת את האדום במרחב הכללי: כלניות, פרגים, דגל יפן, אבל היא

התרגלה לחיות בלי אדום.

אחרי כשנה נפטרה חברה טובה שלה ממחלה. שבוע לאחר מכן נעלם הצבע כחול רויאל. היא שמה לב לזה רק כשרצתה לקנות חולצה קצרה והמוכרת ציינה שהכחול רויאל הזה נהדר עליה.

שוב עברו מספר חודשים ואז, באופן טראגי, קרתה תאונת דרכים  לשכנים שלה, וכל המשפחה נספתה. היא היתה עצובה כי ידעה שעוד צבעים ייעלמו מחייה והיתה גם במתח, איזה צבע ייעלם?

בוקר אחד נעלמו הצהובים, 4 גוונים שמאד שמחו אותה, וזהו גם הם עזבו אותה.

היא הלכה לרופא מומחה לעיניים, ששלח אותה לנוירולוג, ששלח אותה לפסיכיאטר. לכולם היא הסבירה מה עובר עליה, אולם לאף אחד לא היה פתרון או תרופה. זו תופעה נדירה, הם הסבירו לה, היא לא

מוזכרת בעולם הרפואה העולמי.

היום, היא מציינת עשר שנים מאז שנעלם מחייה הצבע הראשון הסגול. היא מסתובבת בעולם עם עשרות גוונים אפורים, בפחד עצום לאבד גם אותם.