יש לי יחס אמביוולנטי לחתולים. מאז ומתמיד אהבתי אותם ואהבתי להסתכל עליהם: ישנים, יושבים, משחקים. הם תמיד מסתדרים, תמיד מוצאים תנוחה נוחה, ותמיד עירניים. קשה לתפוס חתול ישן באמת.
כשעיריית ת”א הביאה לגינה שלנו פחים לאיסןף צואת כלבים היתה שימחה בגינה, ובאחד מטיולי הבוקר שלי עם נינה – כלבת הפקינז המקסימה שלנו, ראיתי שגם החתולים כבר הסתדרו עם הפחים החדשים: הם שוכבים על הפח חולשים על הגינה וזה יופי של מקום!
לאחר שהביאו את הפחים הפתיעה העירייה והפעם התקינה לנו משטח רקורדן משובח, בקצה הגינה, ליד מגרש הכדורסל, ועליו העמידה 2 נדנדות מפוארות. כולם בגינה שמחו – הקטנים והגדולים. הילדים שקיבלו נדנדות ענקיות, שמספיקות למס’ ילדים, או להתנדנד בשכיבה, בעמידה – פשוט כיף. המבוגרים גם הם שמחו כי קל להכנס לנדנדות האלו, להתנדנד ולחזור קצת לילדות.
באחד מטיולי הבוקר שלי עם נינה גיליתי שיש לנדנדות גם נפשות נוספות שנהנות מהן – החתולים!!
יש לי רק בעיה קטנה עם חתולים, ומכאן היחס האמביוולנטי שלי אליהם: בשנים האחרונות גיליתי שאני אלרגית אליהם. אסור לי לגעת בחתולים, ללטף אותם. מותר לי רק להסתכל ולצפות. אז זה מה שאני עושה – אוהבת אותם מרחוק!!
מי לא אוהב להתנדנד ?…גם לחתולים מגיע. המשיכי לתפוס את הרגעים הקטנים המיוחדים, שלא כולם מבחינים בהם…וכשהם באים לידי ביטוי , כמו כאן בפוסט, הם נותנים הזדמנות קצת לתשומת לב לדברים המובנים מאליהם…
תודה רבה