ספרים אני מאד אוהבת. זו אהבה שהתגבשה מגיל מאד צעיר. אני זוכרת שבכיתה ד’ הייתי רשומה לסיפרייה עירונית, והייתי הולכת עם אבא שלי להחליף את הספרים. כך הרווחתי שתי חוויות בבת אחת: גם זמן איכות עם אבא, וגם ספר חדש. קראתי הכל, מכל סוג, והגעתי למצב שהתחלתי לקרוא ספרי מבוגרים. אבא שלי שמח להמליץ לי על ספרים, ואני הרגשתי כזו גדולה. קראתי בכל מקום – בבית, בחוץ, באור ובחושך. הכי אהבתי לקרוא בנסיעות הארוכות שהיו לנו למשפחה בדרום. שעתיים של קריאה נטו – רק אני והספר. צללתי לעומק הדפים, לתוך הסיפורים ולא הרגשתי את הדרך, את הזמן שעבר.
אהבתי את ההרפתקאות שקרו במקומות רחוקים ומעניינים, שהיה לי ברור שלא אגיע אליהם לעולם, ורק הספר הביא אותי לשם. אני זוכרת את מסע קון טיקי, את וינטו האינדיאני האמיץ ועוד רבים וטובים אחרים שמלווים אותי עד היום. עכשיו כשיש לנו ילדים אנחנו משתדלים להעביר אליהם את האהבה לקריאה. קונים להם ספרים מעניינים, מבררים אם קראו ומשוחחים איתם על מה שקראו. אנחנו מנסים לעשות כל מה שאפשר כדי שהילדים שלנו ירגישו כמה הקריאה חשובה, אהובה, ועושה רק טוב לנפש ולנשמה. קריאה נעימה.
אוי איזה פוסט יפה. נהנתי לקרוא על הקריאה…כתבת מקסים וגם התמונה יפה. כל כך חשוב להקנות לילדים את אהבת הקריאה. ראינו במסענו ילדים בכל מיני תורים למקומות שונים, מחוברים ללפ טופים, מהופנטים. לא ראיתי ילד אחד שקורא ספר בזמן ההמתנה. חבל…
הי ורד.תודה רבה על המחמאות!! אני מקווה שהאהבה שלי תעבור הלאה……אולי בהמתנה הם לא קראו, ובאו הביתה וכן קראו? מי יודע.