ביקור ראשון בניו יורק – להרגיש בה בבית

את תפוח העץ מהלגו צילמתי  בחנות של “לגו” במרכז רוקפלר:  The  Big Apple

זו הפעם הראשונה שלי שאני מבקרת בניו- יורק. היו לי הזדמנויות קודמות שלא נוצלו, והפעם כבר לא ויתרתי. לקראת הנסיעה שמעתי מכל עבר: את תיהני, ניו יורק כל כך יפה ומרשימה. שאלו אותי אם אני לא מתרגשת, ואמרתי שלא, כי באמת לא התרגשתי באופן מיוחד, יותר מנסיעה אחרת לחו”ל. ניו יורק היא העיר הכי מצולמת בעולם. וודי אלן חרש אותה מכל הכיוונים, סדרות כמו “סיינפלד”, ” סקס והעיר הגדולה”, ועוד ועוד סרטים וסדרות.שאת כולם ראיתי, וכשהתחלתי להסתובב ברחובותיה של ניו יורק הכל נראה לי מוכר, כאילו כבר הלכתי כאן פעם. המלון שלנו היה במרחק של רחוב וחצי מהאולפנים של HBO, דבר ששימח אותי מאד:

ציפי לוין בביקור ראשון בניו יורק - להרגיש בה בבית

 

נכון, הבניינים ענקיים. מסתכלים לשמיים ומרגישים את הנקע בצוואר מתקרב. אמרתי לאבי שבטח לו פחות כואב הצואר, אבל הוא טוען שהסנטימטרים המפרידים ביננו לא בדיוק משנים למטרים הרבים של הבניינים. והוא צודק.

בתמונות: תצפית מהרוקפלר לעבר המיד טאון ועד להדסון, הטיימס סקוור ושלטי הפרסומות הענקיים שבו, תצפית לעבר בניינים ברחוב, ציפורים על עמוד חשמל ליד הסנטרל פארק:

ציפי לוין בביקור ראשון בניו יורק - להרגיש בה בבית

 

מהר מאד הפסקתי להסתכל למעלה, הכל גבוה שם ממילא, וכבר התרגלתי. רק כשצילמתי, מצאתי זויות יפות, פינות מרשימות וסיטואציות שרציתי לזכור, אז הרמתי שוב את הראש גבוה למעלה. המלון בו התאכסנו, CASSA HOTEL הוא מלון בוטיק, יושב על רחוב 45, בין השד’ ה-5-6, במיד טאון של מנהטן בבוקר הראשון החלטנו שאנחנו זקוקים לאוויר צח ולירוק בעיניים. ירדנו למטה, הלכנו חצי רחוב, לכיוון רחוב 42, והגענו לפארק שהיה מאד קרוב אלינו ל “בראינט פארק”, המשגע, הצמוד לסיפרייה העירונית של ניו יורק. הפכנו אותו לפארק הבייתי שלנו. ישבנו בו בבקרים, אכלנו את ארוחת הבוקר, נחנו בערבים מהשיטוטים הרבים ואפילו נפגשנו שם עם חברים שבאו מחוץ לניו יורק לבקר אותנו. בפארק יש מדשאה גדולה עם עצים ופרחים, שולחנות וכסאות רבים, המחכים לעוברים והשבים שינוחו עליהם. בית קפה קטן משרת את כולם, ואפילו ספריית ילדים נמצאת במקום. ישנו שם בצד הפארק איזור קריאה מיוחד, עם כסאות ושולחנות קטנים, והכל רגוע מאד ושליו. יש קסם רב במקום שנותן כבוד לירוק, לטבע, לציפורים ולמנוחה. בין הריצה הניו יורקית, שמצאתי אותה דומה להפליא לריצה התל אביבית, המנוחה בפארקים הללו היא חיונית ומשובבת נפש כאחד.

בראינט פארק (צילום: ציפי לוין)
בראינט פארק (צילום: ציפי לוין)
בראינט פארק (צילום: ציפי לוין)
בראינט פארק (צילום: ציפי לוין)

12 מחשבות על הפוסט “ביקור ראשון בניו יורק – להרגיש בה בבית

  • תגובה inbal gibor 13 ביולי 2011 בשעה 20:30

    עוד עוד עוד!!! 🙂

  • תגובה ורד והדס 14 ביולי 2011 בשעה 3:54

    היי ציפוש, איזה כיף שאני כבר יכולה לראות קצת תמונות ולקרוא קצת חוויות מהטיול החלומי. מחכה להמשך וזאת לאור שעדיין לא נפגשנו…!
    אהבתי את תמונות הפארק והעלים. הרגעים הקטנים והמהנים כ"כ בטיולים בחו"ל. קפה בפארק.
    (ד"ש ללכל החברות) ויום טוב.

  • תגובה photo.fashion.passion - בלוג אופנה ישראלי 14 ביולי 2011 בשעה 10:52

    נראה שעשית כיף חיים! אני מחכה להמשך…
    ניו יורק היא כזאת עיר יפה וכייפית שפשוט לא יאמן שקיים מקום כזה בעולם.

  • תגובה ציפי לוין 14 ביולי 2011 בשעה 12:14

    הי ענבל- יהיו המשכים, יפים ומשמחים!

  • תגובה ציפי לוין 14 ביולי 2011 בשעה 12:16

    הי ורד- טוב לשנוע ממך! באמת היה כיף, מליון חוויות, הרבה תמונות, ורגעים קטנים ממש מקסימים! בריאות רבה שלוחה אלייך!!

  • תגובה ציפי לוין 14 ביולי 2011 בשעה 12:16

    הי שרונה- את צודקת. ניו יורק היא עיר מקסימה, כל אחד מוצא בה את עצמו, ונהנה, לדעתי בלי הפסקה!!

  • תגובה יעל 15 ביולי 2011 בשעה 5:12

    איזה יופי של תמונות!
    לא הייתי עדיין בניו יורק, ולכן לעת עתה אטייל איתך.
    נראה שזה כיף גדול!
    מחכה להמשך,
    יעל.

  • תגובה ציפי לוין 15 ביולי 2011 בשעה 14:16

    הי יעל- מעולה! יש המשכים, יש תמונות, ואני מקווה שמאד תהני! בטוחה שיהיה לך חשק לנסוע!!

  • תגובה yael yaniv 16 ביולי 2011 בשעה 8:54

    ניו יורק תמיד גורמת לי להרגיש בבית ועכשיו עוררת בי געגוע (טוב)
    איזה כיף לראות ולקרוא שנהנית וחווית את כל היופי שהיא טומנת בחובה…

  • תגובה רחלי 16 ביולי 2011 בשעה 9:25

    עוד לא הייתי בניו יורק… ואני קוראת את הפוסט בזהירות, כי כולי דקירות של חשק!

  • תגובה ציפי לוין 16 ביולי 2011 בשעה 10:21

    הי יעל-אני חייבת להתוודות שאני כבר מתגעגעת….לא נעים רק חזרתי! היו לי חוויות מאד נעימות ואני בטוחה שימשיכו להיות בעתיד!

  • תגובה ציפי לוין 16 ביולי 2011 בשעה 10:23

    רחיל-את חייבת לנסוע! עכשיו גם אני יודעת, אחרי שחזרתי. עם הילדים, בלי הילדים, עם הבעל, עם חברה-שווה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *