התמונה לקוחה מכאן
התמונה לקוחה מכאן
חודש דצמבר גרם לי שנים ארוכות לקנאה קטנה.
תמיד אהבתי את הקישוטים של הכריסמס. חשבתי כמה כיף יהיה לנכס,
לאיזה חג, את הקישוטים הנפלאים הללו. זהב, כסף, כדורים גדולים וקטנים,
שרשראות בשלל צבעים, שרשראות של נורות קטנטנות,
כוכבים מנצנצים. הרשימה נמשכת ונמשכת. קישוטי הרחוב הנפלאים,
השימחה שמציפה את כולם. כל סיבה טובה למסיבה- למה לא בעצם??
תמיד אהבתי את הקישוטים של הכריסמס. חשבתי כמה כיף יהיה לנכס,
לאיזה חג, את הקישוטים הנפלאים הללו. זהב, כסף, כדורים גדולים וקטנים,
שרשראות בשלל צבעים, שרשראות של נורות קטנטנות,
כוכבים מנצנצים. הרשימה נמשכת ונמשכת. קישוטי הרחוב הנפלאים,
השימחה שמציפה את כולם. כל סיבה טובה למסיבה- למה לא בעצם??
במשך השנים, כשחיבתי לקישוטים הללו גברה, ביקשתי מאנשים
שנוסעים לחו”ל בתקופה הזו שיביאו לי משהו קטן.
שנוסעים לחו”ל בתקופה הזו שיביאו לי משהו קטן.
חנה ובן זוגה יוסי נסעו, בדיוק בדצמבר, לבריסל.
כמובן שבקשתי מחנה שתביא לי קישוט אמיתי. הם חזרו והביאו לי
כל מיני קישוטים, בינהם השרשרת הבורדו שלי:
כמובן שבקשתי מחנה שתביא לי קישוט אמיתי. הם חזרו והביאו לי
כל מיני קישוטים, בינהם השרשרת הבורדו שלי:
שרשרת הכריסמס שלי, תמיד לידי
אני מביאה כאן חלקים קטנים מהחיים שלי, מהמחשבות שלי,
מהמעשים. שילה המקסימה, מהבלוג המומלץ:
“עולה על העיצובים” כתבה לי בתגובה על אחד הפוסטים,
שאני: “פיית האופטימיות”. שמחתי מאד על כך, כי באמת,
אני אופטימית מאד מיסודי, כל שטות גורמת לי לחייך ולצחוק,
ואני יותר משמחה שהתחושות הללו עוברות הלאה, לבלוג.
לא תמיד הכל שמח, לעיתים עצוב, עצוב לי מאד.
מהמעשים. שילה המקסימה, מהבלוג המומלץ:
“עולה על העיצובים” כתבה לי בתגובה על אחד הפוסטים,
שאני: “פיית האופטימיות”. שמחתי מאד על כך, כי באמת,
אני אופטימית מאד מיסודי, כל שטות גורמת לי לחייך ולצחוק,
ואני יותר משמחה שהתחושות הללו עוברות הלאה, לבלוג.
לא תמיד הכל שמח, לעיתים עצוב, עצוב לי מאד.
שנים רבות למדתי את הפילוסופיה של הזן בודהיזם. היתה לי מורה נפלאה,
מורה לחיים: דורית קידר. למדתי אצלה שאין טוב בלי רע,
אין שמחה בלי עצב. צריך לדעת לקבל את הכל.
אחד הדברים החשובים, שאני מנסה תמיד לזכור הוא,
שאומנם לא קל מסביב, לא פשוט, וכמו שאמא שלי תמיד אומרת:
“אין רגע דל”. אבל בכל מקום ובכל דבר יש נקודות של אור,
של אהבה ושל שמחה. צריך לדעת להסתכל קצת אחרת על כל דבר,
להיות פתוחים. לפעמים זה קשה, כמו עם חנה.
מורה לחיים: דורית קידר. למדתי אצלה שאין טוב בלי רע,
אין שמחה בלי עצב. צריך לדעת לקבל את הכל.
אחד הדברים החשובים, שאני מנסה תמיד לזכור הוא,
שאומנם לא קל מסביב, לא פשוט, וכמו שאמא שלי תמיד אומרת:
“אין רגע דל”. אבל בכל מקום ובכל דבר יש נקודות של אור,
של אהבה ושל שמחה. צריך לדעת להסתכל קצת אחרת על כל דבר,
להיות פתוחים. לפעמים זה קשה, כמו עם חנה.
חנה, חברתי היקרה, נפטרה בקיץ.
דווקא בזמן שהיא נראתה כל כך טוב, מלאת אנרגיה וחיות,
היא הרגישה קצת לא טוב. היא פנתה לרופאת המשפחה,
תקופה ארוכה וכלום לא נמצא. בסוף לאחר כשלוש שנים הובן
שיש לה מחלת כבד סופנית וחנה הוכנסה מיד לרשימת ההמתנה
להשתלת כבד. חנה היתה כל כך צעירה, רק בת שלושים
כשהמחלה אובחנה.
כמה שיחות היו לנו על החיים, על המגורים עם יוסי,
שהיה גרוש ואב לילדים בוגרים. הוא היה אהבת חייה,
והיא היתה אהבת חייו. בסוף הם עברו להתגורר יחדיו,
בדירה מתוקה, והפכו לשכנים שלי, גרנו באותו מתחם.
בטיולים עם נינה הייתי תמיד מציצה למרפסת לראות אם הם במקרה שם.
עבדנו ביחד, והיינו מתראות כל יום. חנה העדינה והיפה.
היינו הולכות ביחד לקניות, יושבות לנוח בבתי קפה ומדברות המון.
שהיה גרוש ואב לילדים בוגרים. הוא היה אהבת חייה,
והיא היתה אהבת חייו. בסוף הם עברו להתגורר יחדיו,
בדירה מתוקה, והפכו לשכנים שלי, גרנו באותו מתחם.
בטיולים עם נינה הייתי תמיד מציצה למרפסת לראות אם הם במקרה שם.
עבדנו ביחד, והיינו מתראות כל יום. חנה העדינה והיפה.
היינו הולכות ביחד לקניות, יושבות לנוח בבתי קפה ומדברות המון.
חנה מוזס
חנה היתה תמיד כל כך אופטימית. היתה מגיעה לועדות של ביטוח לאומי,
לבושה יפה, ועם כל הכוח שלה היתה מציגה דמות שהכל אצלה בסדר,
שיש לה כוח….ובביטוח לאומי לא נתנו לה את כל אחוזי הנכות שהגיעו לה.
אמרו שהיא בסדר…. לקראת הועדה האחרונה, יוסי ואני טרחנו להסביר
לה שהיא צריכה לשנות כיוון. שיראו שקשה לה, שיבינו שהיא צריכה עזרה.
שתתן לאחרים לעזור לה. זה הצליח וחנה קבלה עזרה. קצת בנקיון הבית.
תו נכה לאוטו, שלא תצטרך ללכת רחוק.
לבושה יפה, ועם כל הכוח שלה היתה מציגה דמות שהכל אצלה בסדר,
שיש לה כוח….ובביטוח לאומי לא נתנו לה את כל אחוזי הנכות שהגיעו לה.
אמרו שהיא בסדר…. לקראת הועדה האחרונה, יוסי ואני טרחנו להסביר
לה שהיא צריכה לשנות כיוון. שיראו שקשה לה, שיבינו שהיא צריכה עזרה.
שתתן לאחרים לעזור לה. זה הצליח וחנה קבלה עזרה. קצת בנקיון הבית.
תו נכה לאוטו, שלא תצטרך ללכת רחוק.
חנה היקרה. תמיד היה חיוך אופטימי נסוך על הפנים שלה.
בדיוק ביום ההולדת 35 היתה לה בדיקה בבית החולים.
בדיקה שגרתית. איך היא הסכימה לקבוע בדיקה ביום הזה,
רק לחנה הפתרונים. היא הגיעה עם יוסי לבדיקה.
היא הרגישה שם לא טוב והרופאים עשו לה פרוצדורה שאסור
היה להם לעשות. בין רגע חנה נפטרה. זה היה נורא.
בדיקה שגרתית וזהו, הכל נגמר.
בדיקה שגרתית. איך היא הסכימה לקבוע בדיקה ביום הזה,
רק לחנה הפתרונים. היא הגיעה עם יוסי לבדיקה.
היא הרגישה שם לא טוב והרופאים עשו לה פרוצדורה שאסור
היה להם לעשות. בין רגע חנה נפטרה. זה היה נורא.
בדיקה שגרתית וזהו, הכל נגמר.
שרשרת הכריסמס שלי תמיד איתי, לידי, אני רואה אותה עכשיו.
אני לא מבקשת מאף אחד יותר שיביא לי קישוטים.
אני מגיעה לחנויות שם היינו מסתובבות ביחד והדמות שלה איתי.
אנחנו שותות ביחד קפה. עברתי מאז לעיר אחרת.
אני כבר לא צופה למרפסת שהיתה שלה. הקשרים עם יוסי והמשפחה
של חנה התנתקו. אבל חנה תמיד תהייה איתי.
אני לא מבקשת מאף אחד יותר שיביא לי קישוטים.
אני מגיעה לחנויות שם היינו מסתובבות ביחד והדמות שלה איתי.
אנחנו שותות ביחד קפה. עברתי מאז לעיר אחרת.
אני כבר לא צופה למרפסת שהיתה שלה. הקשרים עם יוסי והמשפחה
של חנה התנתקו. אבל חנה תמיד תהייה איתי.
חנה יקרה יהיה זכרך ברוך.
ריגשת אותי, כתבת יפה ומהלב…
יהי זכרה ברוך.
כל כך עצוב מה שכתבת, כואב על הלב על אנשים צעירים שהולכים לעולמם כל כך מוקדם לפני שהספיקו בכלל לטעום את מהעולם.
היי ציפי,
מה שכתבת עצוב מאד ולצערי גם מוכר מאד…יש המון עצב וחוסר הגינות בחיים וגם מוות לא צודק (ומתי מוות הוא כן צודק?). ואולי התפקיד שלנו, בבלוגים שלנו הוא לייצר שמחה ולהראות שאפשר ליהנות מהיומיומי, מהדברים הקטנים ואפילו השטותיים ומכל הטוב שיש סביבנו ולא תמיד אנחנו יודעות להעריך אותו. עד שהוא איננו…
המון תודה שהזכרת אותי בפוסט. I feel honoured.
תרגישי טוב ותמשיכי להפיח בסביבתך את שמחת החיים שלך…
שנה אזרחית מבורכת!
:-).
הי מיכל-תודה על ההשתתפות.
הי שרונה-את מאד צודקת, קשה לאבד משהו ככ צעיר, וככ סתם, אף על פי שכמובן הצער על כל מי שנפטר הוא כבד.
הי שילה- כרגיל את מצליחה תמיד לעודד אותי! אין צדק בשום מוות, זה ברור וזה תמיד קשה ועצוב. וכן, אני ממשיכה לצחוק ולשמוח, ומידי פעם לשכוח, זה הטבע שלנו, לדבוק בחחים, בטוב, בשמח. ושתהייה שנה חדשה וטובה, יותר, ממה שקורה סביבנו עכשיו.
גורל אכזר ועצוב עצוב על חייה הצעירים והיפים שנקטפו. מזעזע. כתבת מאד מרגש.
הי ורד.תודה על ההשתתפות. אכן חיים צעירים, שעשו רק טוב.
ציפי, מצאתי במקרה…
רגשת אותי עד דמעות
וכך גם את אמי
נורית, אחות של חנה
נורית, שמחה שמצאת, ושאת מודעת לכך שאני זוכרת את חנה, ולעולם אשכח. יש לי המון זכרונות ממנה, ואם יש חיים נוספים אני מקווה שהיא חיה אותם בצורה אחרת, טובה יותר….
מאחלת לכם חיים טובים, לך ולהורים.
מרגש מאוד,
יהי זכרה ברוך.
מיטל, חנה נמצאת עימי בהרבה זכרונות, והשרשרת שלה תמיד איתי. השנה בדצמבר היינו בעלי ואני בטיול בפריז, לכבוד הכריסמס, ראינו את הקישוטים, אבל לא קניתי דבר. אולי כי כבר לא יכולתי. לימים טובים והרבה בריאות!