טיול בוקר בחורף

נינה מטיילת ואני מציצה מאחור

אוויר קר, צלול וחודר. זה הדבר הראשון שמכה בי כשאני יוצאת החוצה. פותחת את דלת הכניסה הכבדה, מוודאת שנינה יוצאת החוצה איתי, שאני לא לבד. אני אוהבת מאד את החורף. אוהבת את האוויר הצלול, הקר, שניתן אפילו להריח אותו. הכי אני אוהבת את הטיולים של אחרי הגשם. גשם שירד כל הלילה ובבוקר כבר פסק. בזמן הטיול שלנו יש רגיעה נעימה כזו. האוויר נקי נקי ומריח טוב, הכל מסביב צלול וזך.

הכלב הראשון שהיה לי

רק זיכרונות טובים יש לנו ממנו

אנחנו קבלנו אותו בן חצי שנה, עם השם הזה והתרגלנו ( מי שמבין ספרדית מבין למה בדיוק היינו צריכים להתרגל!) אהבתי אותו מאד והייתי מטיילת איתו בשימחה, אפילו בזמן הלחוץ שלפני בית הספר. היום, כשאני מטיילת עם נינה אחרי הגשם יש ריח אחר בחוץ: ריח של דשא ועצים רטובים, ריח מיוחד של הנקיון שבא אחרי הגשם. אני אוהבת את הריח הזה, הוא נעים לי כל כך. אני אוהבת לראות שמסביב הכל רחוץ: השבילים, הדשא, העצים, האבנים, הספסלים:

בגן המשחקים הקטן הכל נוצץ ומלא טיפות גדולות של גשם:

מגלשות עם טיפות:

על הגדר של מגרש המשחקים:

בהמשך ישנו שביל ארוך עם ספסלים. ספסלים שכעת הם רטובים ורחוצים. כשהשמש תגיע היא תחמם את הפארק, תייבש את הספסלים, והם יתמלאו באמהות שצופות בילדים המשחקים.

ספסלים ושביל ארוך:

הרוח “מחרבת” לי ת’פן:

להתראות בטיול הבא!