זכרונות ילדות מהמטבח של אמא
חלק גדול מזכרונות הילדות שלי הם שאני עומדת ליד אמא שלי במטבח. אמא שלי מקלפת, חותכת, מתבלת, מבשלת ואופה. ואני לידה, מסתכלת, בולעת את הנעשה בעיניים, ואנחנו מדברות. אני שואלת שאלות, לא תמיד קשורות לנעשה מול עיני, ואמא שלי, בלי שום הפסקה, עם יכולת ריכוז נשית מוכחת, ממשיכה בשטף מהיר את עבודתה, ועונה לי על כל שאלה, שעות אנחנו יכולות להעביר ככה. עברנו הרבה מטבחים ביחד, נדדנו מהמרכז לדרום, ושבנו למרכז. המטבח תמיד היה חלק חשוב בבית, בטח בעומר, ששם הורי בנו בית גדול, שהכיל מטבח גדול – שאזכור אותו לנצח: ארונות שחורים, שיש בגוונים אדומים וקרמיקות משגעות של ראשי חמניות ענקיים וצהובים. בפינה היה לנו חלון גדול עם עדן חלון פנימי רחב, עליו אמא היתה מניחה את צנצנות החמוצים הגדולות, ואת קערת האמייל הלבנה עם בצק השמרים הטופח. קערה יחידה שנשארה מזכרת מסבתא. עזבנו את עומר, מכרנו את הבית עם המטבח היפה וחזרנו למרכז, להרצליה, בה גרים הורי עד היום.
כשהתחלתי לבשל לבד, קבלתי מתכונים מעולים מחברה, שלמזלי גם היא בשלנית נפלאה. ידעתי שמה שלמדתי מאמא שלי כל השנים לא נעלם, הוא אצלי בתובנות. מאמא שלי רשמתי מעט. זכרתי הרבה, בעיקר כי אצלה, כמו אצל הרבה בשלניות של פעם, כמעט הכל הוא “לפי העין”. מה שקרה פעם אחר פעם, הייתי קונה מצרכים, ומתקשרת לאמא לשאול מה חסר. מתחילה לבשל, ושוכחת פרטים ומתקשרת אליה. ממשיכה לאפות ואז אמא שלי מתקשרת אלי כי נזכרה ששכחה לאמר לי פרט מסויים.
האמא הבשלנית שלי
כמה מילים על אמא שלי הבשלנית: אמא שלי הונגריה. מספיק שאני מספרת את זה, ומכל עבר אני שומעת – ההונגריות מבשלות נפלא! לדעתי מה שקרה הוא שכל מי שאמר לי זאת, פשוט התמזל מזלו
להכיר נשים שמבשלות נפלא, ובמקרה מוצאן מהונגריה. חוץ מזה, מבחינה היסטורית, לגבי ההונגרים, הם היו ידועים בבישולים ובמאפים שלהם מאז ומתמיד. התורכים כבשו אותם והשאירו מתרבות
הבישול שלהם, תבלינים וידע. הונגריה היתה מעצמה – כאימפריה האוסטרו הונגריה, וכל תוספת כזו הביאה להונגרים תרבות בישול חדשה, תבלינים חדשים וכו’.
לגבי אמא שלי, ההונגריה הפרטית, כן, זה נכון, היא בשלנית נפלאה. היא אוהבת את המטבח, אוהבת להמציא מתכונים, משחזרת מנות שאכלה במסעדות בעולם, בלי לקבל מתכונים מהשף, פשוט מוכשרת!!!
פרויקט מבשלת עם אמא
השנה לקחתי את עצמי בידיים ופתחתי בפרויקט הבישול עם אמא שלי, ולסדרת המתכונים אותם אני מעלה מהיום אני קוראת: מבשלת עם אמא. בכל פרק אמא שלי מגיעה אלי לבוקר של כיף. אנחנו בוחרות מראש מה להכין, קונות יחדיו את המצרכים ומגיעות למטבח שלי לבשל. אני חמושה במחברת, עט ומצלמה. כל שלב אני רושמת באופן מסודר, כל פרט, כל חלק אני מצלמת. אני עוצרת אותה ללא הפסקה – לא מספיק שכמעט הכל “לפי העין” – גם את כל השלבים היא מבצעת במהירות מסחררת. אז אני עוצרת אותה כדי לרשום ולצלם, כי אני יודעת שבדיוק בפרטים הקטנים, שברורים לה מאליו, לי הם לא ברורים, ואם לא ארשום אשכח.
המתכון של היום:
כרעיים של עוף עם ירקות ודלעות ערמונים בשקית קוקי

מה שחשוב להבין, לפני הכל, שהמתכונים פתוחים לשינויים והוספות, הורדות, לפי הטעם של כל אחד. כמו כן הוספת התבלינים נשארת “לפי העין”, אני לא אתן כמויות מדויקות של התבלינים.
מצרכים
כרעיים של עוף, אני שמתי 5 רבעים והקצב לפי בקשתי, הפריד את השוק מהרבע.
4 דלעות ערמונים קטנות,
4 תפוחי אדמה גדולים (אנחנו מעדיפות דזירה),
4 גזרים, 1 בצל גדול, 6 שומים קלופים,
מעט שמן זית,
תבלינים: מלח, פלפל שחור, ראס אל חנות, פפריקה מתוקה,
תבנית אפיה חד פעמית גדולה, 2 שקיות קוקי.
אופן הכנה
מקלפים את כל הירקות וחותכים אותם. את דלעות הערמונים חותכים לחצאים, ומנקים אותן מהגרעינים. (אם לא מצליחים לחתוך ניתן לאפות אותן שלמות, זה רק יקח יותר זמן).
בקערה גדולה מכינים משחת תבלינים: מערבבים: מעט שמן זית, ומעט מכל התבלינים.
מכניסים לקערה את העופות ומערבבים אותם עם משחת התבלינים.
בקערה שנייה מכינים את אותה המשחה של התבלינים ומערבבים בתוכה את כל הירקות החתוכים.
בשקית הראשונה הכנסנו את העופות והירקות ובשקית השנייה את חצאי הדלעות. (הכנסנו מעט מלח גס בתוך כל חצי דלעת).
סוגרים את השקיות היטב, מחוררים ומניחים בתבנית החד פעמית (בתוך התבנית של תנור האפייה).
חממנו את התנור מראש ל-240 מעלות.
אפינו בחום הזה את 2 השקיות וכעבור 20 הדקות הורדנו את הטמפרטורה ל-200 מעלות, ואפיתי כשעה, שעה ורבע.
כעבור כשעה – שעה ורבע הוצאתי החוצה לשיש את השקית עם הדלעות שהיו מוכנות.
את השקית עם הבשר ותפוחי אדמה השארתי לעוד כרבע שעה והפעם העלתי לטמפרטורה גבוהה יותר, של 240 מעלות.
כשהכל מוכן, הריחות במטבח הם תענוג גדול!
בתאבון!
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:





נראה טעים ממש! אנסה בקרוב
הי מיכל, יוצא נהדר, מומלץ!!