או שאוהבים אותן או שלא.
למזלי אני בצד שאוהב אותן. אמא שלי אוהבת אותן והאהבה שלה גרמה גם לי להתאהב. ברגע שהן היו מופיעות אצל הירקן הן היו מגיעות אלינו הביתה. טיפה קשות, ואז כעבור יום הן היו מתרככות, ואמא שלי היתה לוקחת סכין, חותכת חתיכה קטנה, טועמת ושואלת אותי אם אני רוצה. תמיד רציתי.
קראתי עליה קצת, על הגויאבה. היא שייכת למשפחת ההדסיים, גדלה באיים הקריביים, אמריקה המרכזית, וצפון אמריקה הדרומית (ארצות טרופיות וסוב טרופיות) – היא לא אוהבת קור! היא עשירה בויטמינים – A , B, ו C, הגיעה לישראל בתחילת המאה ה-20, ובארץ התאימו אותה למזג האויר שלנו. איזה מזל.
גויאבות וזכרונות
הריח שלה, הטעם שלה, הזכרונות שהיא מעלה אצל כל כך הרבה אנשים.
יש הרבה אנשים שפשוט אוהבים אותן, כמוני, כי הן טעימות להם.
גויאבות הן לא רק פרי, הן זכרונות. הזכרונות משתנים מאחד לאחד, כמו שאנחנו שונים האחד מהשני, אבל הגויאבה מעלה את הזכרונות למעלה, מוציאה אותם החוצה, מתאי הגוף שלנו, שלתוכם נספגו הזכרונות.
אני זוכרת את אמא שלי חותכת גויאבות לקוביות, מפזרת עליהן סוכר, כשהן עדיין לא מספיק מתוקות לדעתה, ומגישה לנו בסיום הארוחה. אני זוכרת את אמא שלי גם מכינה סלט פירות קטן של גויאבה ובננה מתוקה. אנחנו מדברות ואמא שלי חותכת ומכינה. זה אחד מזכרונות הילדות הכי מתוקים שלי: אני ואמא במטבח.
זכרונות מהגינה של סבתא שלי
בגינה של סבתא שלי, שנפטרה כשאני הייתי בת שש, אולי היה עץ של גויאבות. אני לא זוכרת במדויק. אני כן זוכרת שהיה שם עץ עם פרחים לבנים עם ריח נפלא. עץ שנקרא פלומריה, או פיטנה. זה הריח של פרחים שאני הכי אוהבת. לא משנה היכן אני נמצאת, כשאני מריחה את הפרחים, עולה בי הזכרון של סבתא שלי. של הבית שלה, של הגינה. של החום שלה, של האהבה.
בגלל זה אני מזדהה עם כל האנשים שהריח של הגויאבות מעלים בהם זכרונות נעימים.
זה העץ עם הפרח והריח האהוב עלי:
טרובדור של זכרונות
אהוד בנאי הוא בעיני טרובדור של זכרונות, כמו בשירו “רחוב האגס 1” . אני שומעת את השיר, עוצמת את העיניים ורואה את הרחוב, את החנות, את הבית מלא ברהיטים, בתמונות, ברעש של ילדים צוחקים. הזכרונות של אהוד בנאי כל כך ממשיים בעיני.
רחוב האגס 1
רחוב האגס אחד / מעל לחנות הירקות, / הבית ריק עכשיו / וחשופים הם הקירות,
אבל ספוגים הם / זכרונות של חג, / ריחות של יסמין / וניגון ישן שלסעודה מזמין.
רחוב האגס אחד / ליד מורטות העופות, / ספרי קודש ישנים / מצהיבים בארונות,
ואין עצה ואין תבונה / כנגד הזמן, / הולך לו הגדול / מגיע הקטן.
אסדר לסעודתא / בצפרא דשבתא, / ואזמין בה השתא / עתיקא קדישא.
נהוריה ישרי בה / בקידושא רבא, / ובחמרא טבא / דבה תחדי נפש
מתכון פשוט לסלט גויאבות ובננות
חומרים
2 גויאבות, 2 בננות, לימון, סוכר
אופן הכנה
חותכים לקוביות קטנות את הגויאבות ואת הבננות ומניחים בקערה.
סוחטים מיץ מהלימון על הבננות והגויאבות. מפזרים סוכר על הפירות.
מניחים את הקערה לכמה דקות, כדי שהסוכר יכנס לפירות וימתיק אותם.
מגישים ונהנים!
בתאבון!
פוסט מקסים! אוהבת גויאבות ואת אהוד בנאי
תודה מותק, אוהבת את כל הדברים הטובים!!!
גם אני מאוהבי הגויאבות וגם אצלי זה טעם של ילדות וזכרונות. גויאבות קנויות פחות טעימות לי אז אני קונה ושמה בבית כדי להנות מהריח. כשהייתי בהריון עם הבכורה היינו קונים אצל ירקן קבוע. הוא זכר שאני אוהבת גויאבות והיה שולח לי גויאבה עם בן-זוגי כי אשה בהריון לא טוב שיהיה לה חשק לא ממומש.
יפעת, איזה זכרון מתוק! זה מקסים שהירקן זכר אותך ודאג לך. השנה עוד לא אכלתי גויאבות, טוב שהפוסט עלה ואני אכנס לירקן, לקנות אותן.