עדית הלוי היא אשה רבת פעלים: צלמת, בלוגרית, יוצרת, בעלים של חנות הוינטג’ “סבתא מרים” (על שם סבתא האהובה ועם השותפה טלי קדם) ובעלת מותג התכשיטים FIVE. לעדית יש פרויקט צילמי נשים, שהיא קוראת לו צילומישי, שבו היא בוחרת נשים, מצלמת אותן, והן עונות לה על שאלון אישי. כשעדית מפרסמת אות הצילומים היפים שלה, אני תמיד מסתכלת וקוראת, כי תמיד זה מעניין, מקורי מאד ויפה. עדית הציעה לי להשתתף בפרויקט מיוחד, שבו עידית תערוך הגרלה ובה תוגרל אות, שתנתן לכל אחת מהמשתתפות. כל אחת תקבל אות אחרת. על האות הזו כל אחת מאיתנו צריכה ליצור משהו מעניין. מיד אמרתי לה שאני משתתפת וחיכיתי לאות המיוחדת שעדית תגריל במיוחד בשבילי. ככה זה נראה:
ואני? אני הייתי בטוחה שאלוהי ההגרלות מהתל בי!! כן, מכל 22 האותיות של הא’ ב’, אני שללא הפסקה בוחשת במילים, קיבלתי את האות ו’!!
ו’ – שהיא אות אהוי, אות ניקוד, וו החיבור. מצד שני זו אות שהמילים שבה הם או חפצים או מילים לועזיות. בשביל לכתוב ולצלם, ובכלל בשביל השראה אני חייבת למצוא מילה עם משמעות עמוקה, לא מילה בלועזית ובטח לא מילת ניקוד. אז ישבתי וחשבתי וחשבתי, וכמעט התייאשתי….ומצאתי מילה אחת, נפלאה, נהדרת, שאני יכולה לאמר לעדית רק תודה על האות שהיא הגרילה בשבילי.
המילה שבחרתי בה היא: ויתור.
צילומעצמי: חול, ים, רגליים וכובע:
כל כך הרבה משמעות, כל כך הרבה דואליות בתוכה, מילה קטנה שהיא בעצם כל כך הרבה. כשהייתי תינוקת התגלה שאני מאד מפחדת ממים ועקב כך במשך שנים רחצו אותי בגיגית. חוץ מזה הייתי תינוקת רגישה לכל מיני דברים, וזה כלל את הים. שנים לקח לי להגיע לים, ולגעת בחול זו היתה משימה בלתי אפשרית. היום קוראים לזה רגישות יתר. היום רגישות היתר שלי ממשיכה: אני שומעת רעשים ורחשים ודיבורים מרוחקים, מריחה כל מיני ריחות, ובכלל, כמו שאבי מתלונן “רגישה יותר מדי”. במשך השנים הבנתי שאני אוהבת, ואפילו מאד את הים. את רחש הגלים, את הרוח המנשבת על הפנים. את קרני השמש המלטפות. אבל מגע החול על הגוף…..
וכאן נכנסה ההחלטה שכללה בתוכה ויתור: אני אגיע לים, אשב על מגבת, ואם יגע בי החול, אני אותר. אני אניח להרגשה הלא נעימה שבמגע עם החול. אני אתגבר. בהתחלה היה לי קשה, ועד היום, כשאני לא מצליחה לוותר אני נועלת כפכפים(על עקבים) ומרטיבה אותם במים, כשהחול מטפס במעלה האצבעות. כמובן, שעם הניסיון רב השנים, הבנתי שכאשר אני באמת מוותרת, אני הכי נהנית, אני לא חושבת על כלום, לא מתעסקת במגע ובחול, ורק מהרהרת במה שאני רואה מולי, ומרגישה ככה את החופש האמיתי. ויתרתי על הים והרווחתי ניקיון ואיסטניזם, ובמקביל הפסדתי את הרוח הנעימה, קרני השמש והאוויר הטוב. בחרתי בים וויתרתי על הרגשה נעימה עם הגוף שלי, והויתור היה עדיף בעיני.
בכל בחירה שלנו, בכל החלטה, בכל נקיטת צעד, בכל אמירה, בתוכם קיים כבר הויתור. בחרתי ללכת לים, ויתרתי על ישיבה בבית הקפה הקטן שבשכונה. בחרתי בכובע הזה וויתרתי על 2 אחרים, שממש התאימו לי. בחרתי שוב לטוס לחופשה בלונדון, ויתרתי על פריז אהובתי. החלטתי ללכת לקורס בפילוסופיה ופסיכולוגיה בספרות ילדים וויתרתי על קורס בפילוסופיה של הדאו. בחרתי בבחור הזה וויתרתי על הכרויות אחרות חדשות ואולי יותר מרתקות… בחרתי להינשא, ויתרתי על רווקות וחגיגות של חוסר מחויבויות. בחרתי בגידול חיית מחמד ואחר בילדים וויתרתי על שעות ארוכות מחוץ לבית ושינה עמוקה בשבתות. ככל שאנחנו צעירים יותר הויתור קשה וכואב יותר.
בגיל צעיר אנחנו בעלי דעה מאד חזקה ומחודדת. הכל ברור לנו ובכל עניין יש לנו דעה מוצקה. כשצריך לותר, הרי ראינו שצריך לעשות זאת בכל דבר כמעט, החיים נראים לנו ממש קשים. עם ההתבגרות, ככה זה אצלי לפחות, הגיעה ההבנה, ההחכמה וראיית החיים קצת השתנה. הויתור, שנמצא בכל דבר הפך לפחות חשוב ופחות מרכזי, כמו קודם. ההבנה היתה שמה שחשוב הוא ההחלטה והבחירה שלי, ולא על מה ויתרתי בעקבות כל אלו. השנים מעניקות לנו מתנה נפלאה: את היכולת לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו ביתר קלות. כך, גם עם הויתור וההחלטה. הויתור נעשה יותר נוח, ההחלטה מתקבלת ביתר הבנה. הויתור שבה בעקבותיה הופך לנחוץ ומובן יותר ומובנת יותר המשמעות של מה שאובד ומשתנה בשל הויתור.
הדבר הנוסף שלימדו אותי השנים, והוא מאד מרגיע אותי, הוא שהחלטות ניתן לשנות. יש אפשרות לקחת הפסקות של חשיבה, בכל זמן נתון, ושיש אפשרות לשנות כיוון גם אחרי שההחלטה נעשתה והבחירה נבחרה. אני חייבת לדעת במה כרוך השינוי, על מי הוא משפיע חוץ ממני, ולברר מה הם שאר הגורמים שקשורים, ולהתנהג באופן מושכל. אבל כן, זה אפשרי. אני חושבת שכשמבינים את זה ויודעים להשתמש ביכולת השינוי בתבונה, קל יותר לוותר ולבחור.
זו המילה שלי, באות ו’ : ויתור. מילה קטנה אבל ענקית. מלווה אותי ואת כולנו בכל פינכה בחיים שלנו. מילה שתלווה אותנו עד ליומנו האחרון עלי אדמות.
שמחתי מאד שעדית כללה אותי ב22 הנשים, שכתבו כל אחת, בכשרון ויצירתיות, את “משחק האסוציאציות ברשת”. היה לי הכבוד להשתתף בפרויקט המיוחד הזה. קראתי את כל מה שכולן כתבו, ובאמת זה כיף לראות איך לכל אחת יש יחס אחר וראיה אחרת של הדברים ומה כל אחת חושבת לגבי המילה שבחרה, ואיזה מילה היא בחרה. ממליצה לכם לקרוא את כל הפרויקט, ובכלל להכנס לבלוג של עדית
מזל תאומים, אני בטוחה שתהנו מאד!
קישור לפרויקט של עדית הלוי:
חלק ראשון, בו אני משתתפת אותיות א’ עד ז’
חלק שני של הפרויקט
דף הפייסבוק של מותג התכשיטים five:
ציפי יקרה, את לא מבינה עד כמה ריגשת אותי – קודם כל בנכונות שלך להשתתף באתגר מבלי להכיר קודם, ואז הבחירה המושלמת עבורך בלי להתפשר על מילה שאומרת עליך כל כך הרבה. תודה על הפוסט, הוא לגמרי שלך עם התרגשות שהיא שלי. תודה על הפירגון, על המילים החמות. שמחה שבחרתי בך. עכשיו כל שנותר לנו הוא להיפגש. נשיקות
עדית היקרה, שמחה שאהבת!! שמחתי להשתתף, שמחתי ללכת עד הסוף ולא לוותר! שמחה לפרגן, והכי כיף לי לפרגן למי שמגיע, ואת אחת מאלה! אנחנו ניפגש בשימחה רבה! נשיקות