ביקור אצל ארז קומרובסקי וסדנה
מאז שארז קומרובסקי עזב את העיר הגדולה, עבר לצפון הרחוק ופתח בביתו מקום לסדנאות ולצידן קייטרינג סיקרן אותי להגיע אליו ולהשתתף בסדנה שלו.
“לחם ארז” וזכרונות
אני זוכרת את האוכל הטעים של ארז קומרובסקי, שהייתי אוכלת במסעדה בהרצליה פיתוח, מסעדה שהיתה צמודה למאפיית הלחם הנהדר שלו. היינו הולכים לאכול במסעדה בערב ותמיד יצאנו עם כמה כיכרות לחם טעימות. אחר כך נפתחה המאפייה הגדולה בפולג ולידה נפתחה מסעדה. עבדתי אז בפולג והייתי מגיעה לשם די הרבה. מסתכלת מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים למטה על המכונות הגדולות שמערבלות את הבצק ועל תנורי האפייה.
ארז היה הבעלים של “לחם ארז” בין 96 ל2007, כך שאני לא בטוחה שכשהמאפייה עברה לפולג היא עוד היתה בבעלותו, אבל הרוח שלו עוד היתה שם לצד הלחמים הנהדרים שנשארו אותם לחמים, לפחות בזכרון שלי. בשבילי, ואני משערת שבשביל בני דורי, ארז קומרובסקי ישאר לנצח האיש שגילה לנו שלחם הוא יותר מלחם אחיד – שחור או לבן ומחלה אחידה ומלבנית ביום שישי.
אני זוכרת איך נכנסתי לחנות הקטנה שלו ביהודה מכבי, שהריחה לחם. כמו החוויה של כניסה לבית קפה שקולה באותו הרגע פולי קפה טריים: ריח של אהבה נישא באוויר.
היו לפניו, כמו למשל, לחם תושיה שהיה לו סניף ברחוב בזל בתל אביב. גרתי אז ברחוב סוקולוב והייתי נכנסת לשם לקנות לחם מיוחד. למדנו שאפשר למצוא שם לחם אחר וטעים, אבל אני התייחסתי אליו כאל לחם, מוצר חובה, רק מעט יותר משודרג. עם הלחם שארז אפה ההרגשה היתה כבר אחרת. הרגשה שמשהו חדש נוצר, מעבר ללחם. משהו באווירה, בדיבור על לחם שהוא מעבר לאכילה, שאנו אוכלים כי אנחנו רעבים. התחילו לדבר על אסתטיות, על טעמים מיוחדים, על מחמצות, על דרך חיים, קצת יותר מתוחכמת.
לחם עושים באהבה, או לא עושים בכלל – גם פוקצ’ות, לחמאג’ון, פיצות ובעצם כל מה שהידיים של ארז מכינות.
אצל ארז קומרובסקי, בסדנת הטאבון, במתת.
לצלם אצל ארז קומרובסקי
ההזמנה לסדנה אצל ארז קומרובסקי הגיעה אלי בעיתוי מעולה. כמעט סוף החורף, וכמעט אביב באוויר, זמן נהדר לטייל בארץ ולראות מקומות ירוקים ויפים.
ארז חי במתת, ישוב קהילתי שבנוי על הר מתת, בגליל העליון, קרוב לגבול לבנון. לא ביקרתי במתת מעולם, אבל שמעתי שמאד יפה שם, וזו הזדמנות גם לבקר שם וגם לראות היכן ארז חי, ויוצר את מטעמיו. זו הזדמנות לטעום את האוכל המעולה שלו וכמובן הזדמנות לצלם הכל.
במשך הביקור הסתובב איתנו צלם, שאני לא יודעת את שמו, וצילם ללא הרף. הבנתי ללבו. המקום הזה נהדר. מתת ירוקה ויפה, הגינה של ארז ענקית ומלאה פינות מושכות.
הבית של ארז מאד יפה וגם הוא גורם ליצר הצילום לעבוד שעות נוספות. חוץ מזה הצלם צילם את הקבוצה שלנו, את הסדנה, את ארז, בקיצור צילם ללא הרף. מידי פעם דברנו, בעיקר כי אני בעצמי צילמתי די הרבה. בשלב מסויים ראיתי שהצלם שלנו רק מצלם ולא אוכל דבר. שאלתי אותו איך הוא מסוגל לא לאכול את האוכל הטעים והצבעוני כל כך, שארז מכין. הכל טרי, חלק נקטף מהגינה שלו, הכל נראה
מגרה. הצלם שלנו ענה לי שהוא רוצה רק לצלם,.
אני צילמתי הרבה אבל, לא הפסקתי לאכול, אי אפשר היה להפסיק. לפני האוכל אני אראה לכם כמה יפה כאן, ואחרי שראיתם איך ארז עושה אהבה עם הבצק, הנה הצלם שלנו:
אצל ארז קומרובסקי בגינה
יצאנו למתת חבורה קטנה של אנשים, אדריכלים, מעצבי פנים ומעט אנשי תקשורת, אני ביניהם. היינו חבורה עליזה ורעשנית, דבר שגרם לנסיעה הארוכה למדי לעבור במהירות. כשהגענו התכנסנו בסלון ביתו של ארז, הנחנו את החפצים שלנו ויצאנו לסיור בגינה הנהדרת שלו. האמת שאחרי שמסיירים בגינה הזו, שמלאה בצמחי תבלין, עצים, כלניות פרא, כרובים, קייל, ונוף נפלא, מבינים למה ארז עבר לשם ולא רוצה לחזור לעיר הגדולה. השקט, השלווה, הנוף הפראי שמתגלה בגינה, הנוף של ההרים מסביב, גרם לי להרגשה של חופש. חופש מכל דבר, מכל מחשבה או דאגה. נשמתי אוויר של הרים, של צמחים של ירקות. ארז הראה לנו עלים ירוקים שונים ומשונים ונתן לנו לטעום ולהריח. הלכנו אחרי ארז וצילמנו כל תזוזה מסביב.
צילום: יחצ
הגינה של ארז מלאה בכל טוב:
הנוף שהבית של ארז צופה אליו מהפנט. אני חושבת שאפשר לשבת במרפסת שלו במשך שעות ולצפות בכל מה שמתרחש מסביב. על ההרים, על השמים, על העצים ועל האדמה.
התיישבתי על אבן ובקשתי שיצלמו אותי. החתול שמסתובב בגינה הרגיש שזו הזדמנות פז לקפוץ ולנסות להתכרבל בזרועותיי. ליטפתי אותו מעט ובקשתי ממנו שירד ממני, אני הרי אלרגית לחתולים, אסור לי לגעת בהם.
ארז המשיך להסביר לנו על הגינה, ואני המשכתי לדמיין איך אני נופשת כאן מול ההרים.
היה קשה לעזוב את הגינה אבל הסיור בה הסתיים ואנחנו נכנסנו לבית של ארז כדי להתחיל בסדנה, שלשמה התכנסנו, אפייה בטאבון. הגענו למתת כי בכניסה לבית של ארז ניצב בגאון טאבון ALFA LIVING , גדול וחם, שמייבאת חברת “ניגא שף”. בטאבון הזה נאפה כל האוכל שהצריך אפייה, כשלידו, ניצב הטאבון הישן של ארז ומידי פעם נעזרנו גם בו.
עצי הסקה לתנורים שנמצאים אצל ארז בבית, והאש הבוערת בטאבון המסורתי:
כשהגענו לסדנה כבר היו מוכנים לכבודינו מגוון של סלטים במרפסת הבית, שאפשר היה לשבת, לאכול ולהביט אל הנוף. לסדנה הגיע גם הבעלים של כרם אודם, הכרם האורגני. יין טוב ליווה את כל הסדנה
והיו רגעים לא מעטים שאני בטוחה שהייתי בהם שיכורה למדי. במרפסת הבית חיכו לנו סלטים שונים:
ארז הסביר לנו על הבדלים בין בצקים של פוקאצ’ות (אווריריים, מכילים אחוז גדול של מים ושמרים) לבצקים של פיצות (מוצקים, אחוז קטן של מים וכמעט ללא שמרים. צריכים להישמר כ-3 ימים במקרר, וצריך להיזהר שלא יתקלקלו עקב כך). למדנו להכין, והשתתפנו בהכנה של פוקצ’ות, פיצות ולחמג’ון. הכל היה טעים באופן בלתי רגיל.
ארז מגדל 2 פקינזים, הכלבים שקרובים לליבי, מזכירים לי את נינה היפה והאהובה שלי. אי אפשר להעביר טעמים וריחות בתמונות. אפשר להעביר רק ידע, נחישות ואהבה לטעמים, לעשייה. אני מקווה שאת כל אלו תקבלו מהתמונות שצילמתי.
הפוקצ’ות והפיצות נאפו בטאבון:
פיצה לבנה – עם גבינות ורוטבים נחתכת בידיים מנוסות וסכין חדה במיוחד:
הטאבון של ניגא שף – ALFA LIVING
הטאבון הזה עובד על גז ומגיע לטמפרטורה גבוהה מאד של 450מעלות. הא מיוצר מנירוסטה ובתחתית שלו יש שכבת אבן כפולה. כל מה שנכנס לטאבון, שחומם בזמן ההכנות, והגיע לטמפרטורה הגבוהה שלו מאד מהר, נכנס לטאבון והיה מוכן תוך דקות ספורות.
חוויה של אוכל בטאבון
ארז והצוות שלו עמלו סביבנו ללא הפסקה. אנחנו חייבים להם הרבה תודה. הם חתכו, שתפו, סדרו, עזרו להכין את המטעמים, שבסופו של דבר אכלנו.
לאחר שאכלנו מיני מאפים מהטאבון הגיע החלק של הבשרים והדגים, שאת כולם הכנו בטאבון הגדול. אני התנדבתי לשפד פרוסות גדולות של קלאמרי טריים. ככה הם נראו בעת כניסתם
לטאבון, לקראת האפייה ולאחר האפייה והפיכתם לסלט נפלא בטעמיו:
הצוות של ארז הכינו לנו גם בשר ודגים, אותם אפינו בטאבון ושמחנו ביותר לאכול: כל מה שיצא מהטאבון היה רך וכל כך טעים. אני חושבת שטאבון זה תנור שכל מי שיש לו גינה, או מרפסת גדולה זקוק לו. ההכנה בו מהירה ביותר והכל יוצא נורא טעים. (הסתכלתי על הצלם שלנו שלא אכל ורק צילם. שמחתי שאני אוכלת. אי אפשר לעמוד מול הריח של מה שהביאו לנו לשולחן).
קינוחים וסיומה של סדנה מופלאה
אחרי שסיימנו לאכול ולצלם את כל המאפים, הבשרים, הדגים, הסלטים והירקות האפויים, הוגש לשולחן קפה שחור וקינוחים. ארז הכין לנו כוסות של מלאבי וכוסות של תותים עם קצפת. הזדרזתי לצלם את הכל, לפני שהכל נעלם מהשולחן:
הפוסט הזה לא היה יוצא אל הפועל לולא כמה אנשים, ואני אודה להם מכאן:
מיכאל אלפסי, הבעלים של כרם אודם שהביא לנו יינות נפלאים, יפעת טרון, יעל מוסקוביץ מניגא שף וניגא שף לבית, הצוות של ארז קומרובסקי, שטרח ללא הרף וארז קומרובסקי עצמו, שהכניס אותנו לביתו ואירח אותנו באופן יוצא דופן.זו היתה חוויה שאני אזכור עוד זמן רב.
לחיים, לבריאות ולחוויות נפלאות נוספות!
צילום:יח”צ
תגובות, הערות
אשמח לשמוע ולענות על כל התגובות שלכם לפוסט.
מה אהבתם בפוסט? למה התחברתם? מה הזכרונות
שיש לכם מארז קומרובסקי?
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
אני מבינה למה היה לך קשה להפסיק לצלם ואחר כך לסנן את התמונות…
אפילו דרך העדשה הכל נראה טעים.
הרור שאת מבינה לליבי. אני בטוחה שזה קורה לך לא מעט. התמונות מראות רק מעט מהמקום המקסים הזה ומהחוויה שהיתה לנו וכן היה נורא טעים!
איזה פוסט מפתה.
אני כבר מזמן רוצה לקפוץ לבקר אצל ארז קומורובסקי, שמעתי על הפלאים שהוא עושה.
והטבון, תקשיבי, הגעת לי בול, אנחנו בדיוק מתכננים כזה, רצה לבדוק
הי גלית. תודה שמחה שפיתיתי ובמיוחד שיצא בול עם הרצון שלכם לטאבון. לו היתה לי גינה גדולה זו היתה קניה בטוחה.
כרגיל ציפי עשית חשק. זוכרת את הסניף הראשון של ארז באבן גבירול בתל אביב ואת חלת הפרמזן השווה. הייתי יושבת שם בשבתות בבוקר וארז היה בא לבקר. נראית חוויה שווה לכל החושים.
אוי הזכרת לי נשכחות. הסניף הזה וחלת פרמסן. אני חושבת שהכי אהבתי את לחם הזיתים. הטעם שלו היה ככ מדויק. באמת היתה חוויה רבת חושים, כמו שצינת.
תזמון מצויין להעלות חמץ וריר בפנינו, הצילומים והסדנה נראים כחוויה בלתי רגילה, עושה חשק גדול לעבור לגור במתת לכמה שבועות טוביםץ
תראי מה זה בכלל שכחתי את עצמי בפוסט הזה ואת פסח…אז כן תזמון נפלא לפוקצ'ה מהבילה או ללחמג'ון נהדר דל ארז. אני כבר חושבת על צימר באזור הזה. ככ יפה שם.
עכשיו, אחרי שקראתי והרחתי כל צמח בגינה, כל בצק, כל פוקצ'ה וכל כך הרבה מטעמים, נהייתי רעבה בטירוף. נראה מושלם.
חחח סיוה בסוף יאדימו אותי שיש לי אחוזים אצל ארס אבל אין לי..רק אהבה למקומות יפים ולאוכל טעים ואצל ארס היה הכל!!
הזכרת לי את החוויה שלי מלחם ארז בחיפה חשבתי שם הרבה ואת מאוד צודקת , אומנם חייתי בוינה כך שהכרתי דברים אחרים ממה שהיה בארץ אבל בהחלט שינוי מרענן בתחום בארץ, אזור הצפון מקסים ורואים את החוויה , עשית לי חשק (:
מיכל היקרה את גם גרה באזור מקסים ובטח כם אצלכם הכל ירוק, גם עכשיו. חוץ מזה את קרובה יותר לדם ויכולה לטייל באזורים האלה ביתר קלות. זה נחמד שכבר הכרת בחול דברים אחרים ועדיין ארז יצר משהו חדש שהיה מספיק מעניין לחקור אותו. כשיש משהו טוב לדעתי הוא טוב בכל קריטריון.
שמעתי המון דברים טובים על הסדנאות האלה. אולי באמת הגיע הזמן שאנסה בעצמי…
הי מותק. תעקבי אחרי הדף שלו, כרגע רשום אצלו שהוא בחופשה השנה. כשיחזור לעשות זו חויה נפלאה🌟