להירגע מול הים

מוזמנים להפעיל את  סרטון היוטיוב ולשמוע את Soley ולהמשיך עם הפוסט:

פחד מים

הים בשבילי הוא משהו מיוחד, אולי כי נולדתי עם פחד ממים. זה התברר לאמי אחרי שניסתה לקלח אותי, כמו כל תינוק, אלא שאני נבהלתי מאד. תינוקות רבים מפחדים ממים. זה נושא מוכר ובדרך כלל מה שעוזר להתגבר על הפחד הזה הוא עיטוף שלהם בבד וככה בעדינות הכנסה לאמבטיה חמימה ונעימה, שאמורה להזכיר להם את הרחם.

האהבה לים התפתחה עם השנים

החופים של צפון תל אביב

ביום שבת אחר הצהריים, אבי ואני הלכנו לים. הרגשתי שאני חייבת לנשום עמוק את המראות והריחות של הים.
אחרי האסון שקרה בדרום, אחרי החום הגדול ששרר כל השבוע, ופתאום הפך לגשם, אצלנו, ולשטפונות בדרום, טיול בים היה בשבילי כמו כדור הרגעה.
כשגרים בצפון תל אביב יש הרבה אפשרויות לחוף ים. יש לנו את חופי הצוק – הצפוני והדרומי, ויש לנו את חוף תל ברוך, ובשמו השני – כחול. בכל החופים העירייה השקיעה בטילת מרשימה, שמשיות בנויות, מתקני רחצה ושירותים מסודרים. בשלושת החופים יש בתי קפה נעימים, ובכולם יש גם דשא בתחילת החוף.

הפעם בחרנו להגיע לחוף הצוק הדרומי. מצאנו חניה קרובה, נכנסנו לתחום של החוף, והחלטנו שאנחנו הולכים על הטיילת (לא הבאנו בגד ים, רק בגדים נוחים ונעלי התעמלות).
כבר בכניסה הרגשתי שהשלווה, שכל כך חיכיתי לה, ממלאת את כולי.
הסתכלתי על הים וידעתי שהגעתי למקום הנכון. מסביב היו עוד אנשים שהלכו על הטיילת.
כולם נראו שלווים, אף אחד לא צעק, כולם נראו נהנים, ואני בטוחה שהים גרם לזה.

הלכנו עד סוף הטיילת המסודרת, והתיישבנו על הספסלים המוצלים.

הסלעים של חוף הצוק הדרומי

אבי ישב ונח מול הים. אני המשכתי קצת ללכת והגעתי לאבנים הגדולות שנמצאות מתחת לטיילת, שנבנו כמדרגות.
הים קרא לי, החול קרא לי לרדת, ואני ירדתי למטה לחוף.
חוף הרחצה מסתיים בנקודה שבה נמצאים הסלעים, שחוצצים בין החול לים. הסלעים היו מכוסים בחלקם באצות בצבע ירוק מכשף.
הרגשתי שאני חייבת לצלם. לצלם מקרוב, לצלם מרחוק, לצלם את האצות, לצלם את הגלים, לצלם את הקצף, לצלם את הסלעים.
ממקום מושבו אבי צילם אותי:

אני צילמתי את הסלעים והים:

טיול על הסלעים

אחרי כמה דקות של הליכה על הסלעים וצילומים, אבי הבין שאני לא מתכוונת לחזור במהרה לספסל ששם השארתי אותו, והוא ירד אחרי. הלכנו ביחד על הסלעים וזה כבר היה הרבה יותר נעים ושמח לטייל ככה. מידי פעם אני התכופפתי כדי לצלם צדפה או סדק בין הסלעים, או ערמה נוספת של אצות ירוקות וחלקות כמו משי.

כשהולכים, כמו שהלכנו, על הסלעים חייבים להיזהר מאד. לעיתים הסלעים חדים וצריך לשים לב לדרוך במקומות בטוחים. להיזהר ולא לדרוך על האצות החלקות, לא להיכנס לבורות של מים, שנמצאים בין הסלעים, ואם לא רוצים להירטב – לראות מהיכן הגלים מגיעים והיכן הם מתנפצים.

כשהולכים על הסלעים ומתכופפים מוצאים דברים נפלאים.
בתוך המים הצלולים ראיתי אבנים, אצות וסרטן לבן קטן:

מצאתי פנינים קטנות דבוקות לסלע. הן היו כל כך יפות שרק רציתי להמשיך ולצלם אותן.

מצאתי מדבר בסדקים שבין הסלעים.

הסלעים ממשיכים לאורך החוף ובהליכה עליהם מגיעים לחוף תל ברוך ובהמשך של חוף תל ברוך להתחבר לחוף של רידינג ונמל תל אביב. אנחנו התחלנו לחזור על עקבותינו כשהשמש הראתה סימנים של שקיעה בים. מסוכן ללכת שם בחשכה, זה אזור שאני משאירה לאור היום.

בדרך חזרה המשכתי עוד לצלם.

לסיום, אחת אחרונה, אבי צילם אותי בשקיעה:

אני יודעת שאנחנו נמשיך ונגיע לחוף הזה. נגיע לנוח מול הים ולהירגע. אני אגיע גם כדי לצלם. זה הרי ברור. הקיץ עומד בפתח והים יהיה רגוע, לפעמים הוא יהיה שטוח, בלי גלים ובזמנים האלה הכי כיף להיכנס למים. הטיול שלנו הסתיים ואנחנו חזרנו הביתה, לשבוע חדש.

תגובות, הערות

אשמח לשמוע מכם תגובות על הפוסט. מה אהבתם במיוחד?

הרגשתם כמוני, שהירוק ירוק הזה מזכיר קצת את אירלנד?

או כל מקום אחר?

מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: