תני עינייך גברתי וקבלי ממני את הלב

נוסעים צפונה לראות את התערוכה: תני עינייך גברתי

ביום שישי חרגנו מהטיול הרגוע שלנו לבית הקפה האהוב ונסענו צפונה. שברנו את השיגרה כי רציתי לפגוש את כוכבית (בן עזרא גולדנברג) ולראות את התערוכה החדשה שלה. נסענו לקיבוץ לוחמי  הגטאות, שם, בגלרית הקיבוץ מוצגת התערוכה. זה מקום ירוק ויפה, שמכיל את הטמפרמנט של כוכבית ואת מה שהיא משכילה להוציא תחת ידיה הכל כך כישרוניות. (היא סיימה בהצטיינות את לימודי המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית וסיימה בהצטיינות יתרה את תוכנית האוצרות לאומנות בטכניון. היא קבלה פרסים על עבודותיה, השתתפה מרגע סיום הלימודים בתערוכות קבוצתיות רבות והעבודות
שלה מוצגות באוספים קבועים, בין השאר בכנסת ישראל).

צילמתי מחלון המכונית את מה שהתגלה לנו כשהתקרבנו ל’קיבוץ לוחמי הגטאות

תני עינייך גברתי

התערוכה “תני עינייך גברתי” היא תערוכת היחיד הראשונה של כוכבית. יש רווח דק בין כמעט כל דבר בעולם. בין בדיוק לכמעט, בין יופי וכיעור, בין שארית לשלם, אפילו בין חיים למוות. התערוכה מדברת על מהות, על מיצוי, על הגרעין של הדברים, וכמעט הכל נמצא שם במרווחים הקטנים, בין לבין. בחלל מנימלסטי מאד מוצגות 10 עבודות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו, סיפור מורכב שכולל בריאה ושכול, רגשות מורכבים, שמחה ועצב, ואת כל מה שביניהם. שוחחנו על כל אחת מהעבודות, והבנתי שאומנם כל עבודה עומדת בפני עצמה, אבל הקשרים בין העבודות נמצאים שם במארג של מחשבות וכולם סרוגים בפורצלן הענוג שכוכבית יוצרת בו.

אני מביאה כלשונם את מה שכתבו על התערוכה

“תערוכה זו חושפת לראשונה סדרת עבודות המתארות את המפגש האוטוביוגרפי של האמנית עם השכול והאובדן. כוכבית בן עזרא גולדנברג, שעבודותיה העמלניות נעות בתוך מנעד תרבותי פרסי וטורקי מבית הוריה, מציגה בתערוכה תני עיניך גברתי, מקבץ עבודות המנכיחות מצבי מוות השמדה וכיליון מעולמות החומר. מה שלבן ופועם עשוי להכחיל, מה שכחול ודומם עשוי להלבין. בן עזרא גולדנברג סורגת קונסטרוקציות שלדיות עדינות ומדויקות בפורצלן כמאוזוליאום או אנדרטאות הנצחה, ומגיבה בסדרות אלה לאפוס המיתולוגי הפרסי שאה-נמה (ספר המלכים) מתוך חוויית המיתה האבל והיגון. המיומנות הטכנית הגבוהה של האמנית והמחקר התרבותי שביצירתה היא פאר העשייה ותבונת הכפיים הנפגשים בקושי, החומרי והנושאי”.

צילומים מהתערוכה, עבודות מרגשות

התערוכה מרגשת ורבת יופי. צילמתי את העבודות, ואני מביאה כאן חלק מהצילומים, כי אני רוצה לסקרן אותכם, ולגרום לכם ללכת ולראות את התערוכה בעצמכם. ליד כל עבודה שאביא אני אציין את השם שכוכבית העניקה לה וממה עשויה העבודה.

תני עינייך גבירתי – פורצלן צבוע כחול, זיגוג, אבניים וחריטה ידנית.

“תני עינייך גברתי” זה משפט שלקוח מספרו של ש”י עגנון “האדונית והרוכל”. ספר מומלץ, כמו שאר ספריו הרבים והטובים של עגנון. אנחנו יודעים שלכל דבר יש התחלה, אבל ההמשך יכול להשתנות בין רגע. גם דברים שנראים פשוטים עשויים להתגלות כמורכבים, וההפך, משהוא מורכב, יכול להתגלות כקל מאד לפתרון. צעד קטן שנעשה, כמו פתיחה של דלת לרוכל, עשוי לשנות לנו את החיים. הרווח הדק בין החלטות, בין מעשים, יכול להיות מלא בתובנות, אם רק נקשיב להן ונסתכל במה שיש שם.

קינון – פורצלן, זיגוג וצבעונים, בניה ידנית.

זו עבודה מופלאה בעיני, שעשויה מ-150 סירות עדינות מפורצלן.  לסירות הללו יש עוד ביטוי והוא של עיניים. לאט לאט, כשמסתכלים היטב על העבודה העיניים נראות כנוזלות. הצבע הכחול מאבד את הגבולות הברורים שלו ומתחיל לנזול למטה. יש כאן פרוש למפגש עם השכול, אבל אני מצאתי כאן גם את העין השלישית, זו ששומרת עלינו מכל משמר. זו שדואגת לנו ותגרום לנו, כמו עוף החול, לקום מהאבל, לחיים חדשים.

מאוזולאום 01 – פורצלן, זיגוג וצבעונים, בניה ידנית.

בעבודה הזו יש תזכורת למבנים של הנצחה וקבורה, עדינים ביותר, אבל מפוארים מאד, שקיימים עד היום במזרח אסיה ובפרס עצמה. זו הנצחה פרטית של כוכבית, לאובדן ולשכול הפרטיים שלה. עמודי ההנצחה מלאים בריק, מלאים במה שאיננו. מלאים במה שיכול היה להיות, ובו בזמן נעלמים בין החורים של המבנים. אין מה שישאיר אותם בפנים. זו הנצחה אין סופית.

חלקו השני של המאוזולאום, הם המבנים המסתלסלים ועולים למעלה ולמעלה, שוב, עד אין סוף.

קו רציף – חוט כותנה, דבק.

כאן נמצא הלב הפועם. כוכבית תלתה את העבודה הזו על הקיר הלבן, שצבעיו לא אחידים, והוא משתלב עם צבע חוט הרקמה שלו גוונים שונים של כחול-תכלת ולבן. יש כאן השתנות של קו החיים, מלב פועם לקו רציף, שקט.

הבאתי חלק קטן מהתערוכה, ואני מקווה שגרמתי לכם לסקרנות, לחוות ולגלות עולמות חדשים. בגלריה יש דפים עם הסברים על התערוכה, אל תפסידו אותם כי כדאי לקרוא ולהבין את מה שיש לכוכבית לאמר על העבודות. כל אלה לא משנים את האמונה שלי שברגע שאמן מציג את העבודות שלו, הן הופכות למשהו חופשי מפרושים, וכל אחד יכול לתת את גרסתו שלו למה שהוא רואה מול עיניו. לא פעם אלו פרושים שונים לגמרי משל האמן וזה טוב מאד, כי לכל אחד מאתנו ראיה אחרת של הדברים בעולם.

כשסיימנו לראות את התערוכה לקחתי את כוכבית לטיול סביב הגלריה, בשבילי הקיבוץ, ובקשנו מאבי שיצלם אותנו מסתובבות ומדברות. אבי הפליא בצילומיו, ואנחנו שמנו לב, שחוץ מזה שהטבע הפליא בירוק שלו ובפרחים שלו, כוכבית ואני הגענו עם שמלות שחורות (ללא תאום), ודברנו וקשקשנו בליווי אותן תנועות ידיים (ללא תיאום) 😊

נפרדנו לשלום בחיבוקים, כשהלב שלי מעכל לאט את התערוכה, ואני יודעת שמעט ממנו נשאר שם, אצל כוכבית. המשכנו, אבי ואני, את דרכנו לארוחת צהריים בעכו היפה. אכלנו ארוחה טעימה מאד במסעדת אל מארסא (עליה כתבתי בפוסט הזה על עכו), וחזרנו הביתה מלאים בחוויות צפוניות.

התערוכה “תני עינייך גבירתי” מוצגת בגלרית קיבוץ לוחמי הגיטאות.

אוצרת התערוכה: מיכל הורוביץ

שעות פתיחת הגלריה:

שני עד חמישי – בתיאום טלפוני עם מיכל הורוביץ, מנהלת הגלריה, בטלפון:  054-4993737.

שישי – 9:00 – 14:00, שבת- 10:00-15:00.

התערוכה ננעלת ביום שבת ה- 27/10 2018.

הערות, תגובות

אשמח לשמוע כל הערה ותגובה שלכם על הפוסט, על התערוכה.

מזמינה אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: