הגליל המערבי כמו שמעולם לא הכרתי
נסיעה לצפון ומעט מידע אישי
בשנה האחרונה הרגשתי שאני לא מכירה מספיק את צפון הארץ, את הגליל ואת הגולן. אני מכירה יותר טוב את דרום הארץ כי בזמן התיכון הורי בנו את ביתנו בעומר (לקח להם בדיוק 5 שנים להבין שמרכז הארץ זה המקום שלהם ושלנו). בזמן הצבא ואחריו חזרתי לדרום כדי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. בצפון אני מכירה יותר את האזור של הכנרת והסובב אותה. טיילתי פעמים אחדות בראש פינה, בקריית שמונה ובחרמון. באזור הגליל – המערבי והמזרחי טיילתי מעט מדי ואני רוצה להגיע לשם יותר. בשנה הקרובה הבטחנו לעצמנו, אבי ואני שנתחיל לטייל בימי שישי טיולים ארוכים, של יום שלם, ואני מקווה להגיע בטיולים האלה גם לגליל.
בזמן שאני חושבת את המחשבות הללו ומתכננת איך להגיע לצפון, הגיעה אלי ההצעה להצטרף לטיול בלוגרים בגליל המערבי. את הטיול, אירגנה עינת הרשקו, בלוגרית ויזמית, שמפיקה את מיזם “סיור סיקור” (שכולל הכרת מקומות מיוחדים ופחות מתוירים). כמובן ששמחתי להיענות להזמנה, שהתיישבה בול על הרצונות שלי.
רינתה וטלטול – לרוויתא
כדי שהטיול שלנו יהיה מושלם, עינת פנתה לשתי נשים, מקצועיות ביותר בתחומן, שהגליל הוא כר המשחקים הטבעי שלהן, והן בנו והפיקו לנו טיול, רווי ביופי, סקרנות, עניין וידע. רינתה בלסון וטל לביא, שתיהן חיות עם משפחותיהן בגליל, בישובים ירוקים ומלאי טבע.
רינתה בלסון – הבעלים של “רינתה בדרכים”. לרינתה רקע עשיר בעיצוב ובעולם האומנות. היא עבדה במוזיאונים ויש לה עסק ל Home Styling. לפני מספר שנים רינתה החלה לתפור סיורי בוטיק בגליל, כאשר בסיורים שלה היא שמה דגש על חיבור לעיצוב, אומנות ומלאכות מסורתיות. רינתה פועלת רבות להעצמת נשים וקידומן, ובמסגרת הזו היא הקימה את המיזם “אישה סיפור” – (בצפון ובמרכז)מעגל נשים אזורי, שמתאר נשים ועסקים.
טל לביא – הבעלים של “טלטול הפקות” – חוויות יוצאות מגדר הגליל”. טל היא מפיקה, שמתמחה בתיירות כפרית. היא משמשת כמפיקת הבית של המיזם הפילנתרופי “אוצרות הגליל” (מיסוד של רעיה שטראוס), לקידום התיירות הגליל. טל היא יזמית בקהילה המקומית, ומפיקה אירועים – סדנאות – ירידים – כנסים – טיולי שטח – מזה 22 שנים. טל מנחה סדנאות נשים, וגם היא משלבת בעשייה שלה אומנות, עיצוב, פולקלור וקולינריה.
בזמן הטיול שלנו, וגם לאחריו הרגשתי שחווינו חוויה נפלאה, בקרנו במקומות מיוחדים ומסקרנים, מקומות שאשמח לחזור אליהם שוב. אני בטוחה שכשמטילים עם טל ורינתה מבינים שדרכן ואיתן יכולים למצות מהגליל את המיטב.
אם תרצו להשתתף בטיול דומה לשלנו תמצאו את הפרטים כאן: “לרוויתא – סיור עם טלטול ורינתה – יש סטייל בגליל” .
נסיעה ברכבת לעכו
שבוע של בדיקות מזג האוויר הביאו אותי למסקנה שאני נוסעת לצפון עם חולצת גולף, סוודר, מגפיים ומעיל. החורף הגיע לצפון מהר יותר ממה שהוא הגיע לתל אביב. אבי הקפיץ אותי לרכבת באוניברסיטת תל אביב, ואני עליתי על הרכבת שנוסעת לעכו. ברכבת פגשתי את ניני אטלס וביחד עלינו לקומה השנייה של הרכבת. האמת שזו היתה הנסיעה הראשונה שלי ברכבת מאז שהייתי חיילת, ואז לקרונות היתה רק קומה אחת. היינו כמעט לבד ברכבת, וזו היתה חוויה נעימה ביותר. כל הדרך קישקשנו, הרכבת יצאה בזמן, הזמן שהיא הודיעה עליו היה מדוייק (שעה וחצי כולל עצירה בתחנות שונות, עד עכו), וקל מאד להתמצא ברכבת. יש כרוז שמודיע על כל תחנה ובמקום בולט, בין הקרונות כתוב השם של התחנה הבאה. אני מניחה שאני אסע השנה ברכבות, לאור החוויה הטובה שעברתי.
בתחנה של עכו ירדנו מהרכבת ועלינו כולנו למיניבוס, לטיול שארגנו לנו רינתה וטל. החוויות שלנו התחילו ובגדול. חבורת בנות (לא היו איתנו בלוגרים הפעם), חלקנו חברות מזה שנים לא מעטות, חלקנו נפגשנו פעם ראשונה, והחיבור ביננו היה מידי. כדרכן של נשים, קצת מצב רוח טוב, קצת מזג אוויר אפרורי שמזכיר לי חוץ לארץ, קצת (הרבה) אפשרות לצילומים, יום שהוא כולו חופש מבית וילדים, והרי לכם מתכון ליום מושלם!
בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית
נסיעה של כעשרים דקות הביאה אותנו למושב רגבה, ושם לסטודיו “בית מלאכה”, שהוא סטודיו ליצירה ישראלית. בנסיעה עברנו ליד הקיבוצים שמרת ולוחמי הגטאות. על התערוכה שראיתי בגלריה של קיבוץ לוחמי הגטאות כתבתי כאן , ויש שם עוד גלריות קבועות שכדאי לבקר בהן.
האמת היא שמהרגע שנכנסנו למתחם של “בית מלאכה” המצלמה שלי, ובעצם של כולן, עבדו שעות נוספות. יש במקום הזה אווירה מיוחדת במינה, אסתטיקה ויופי, וכל הזמן רק חשבתי איך אני מצלמת ואיך אני מעבירה הלאה את מה שאני הרגשתי שם. אני הרגשתי בעיקר קסם, ואני מקווה להעביר את הקסם הזה הלאה.
הגעתי למקום שבו אני לוקחת פסק זמן. פסק זמן מבחינת מי אני, מה אני, ממחשבות ומדאגות. אני אוהבת את הזמנים האלה שבהם אני מצליחה להשתחרר ולהיות כאן ועכשיו. אני מנסה לשהות בהם כמה שיותר. אפילו הדינוזאורים הצהובים לקחו לעצמם פסק זמן.
התמונה הזו של הילדה היא מסמני ההיכר של “בית מלאכה” (האומנית שצירה אותה היא ארנה בן עמי) ואני הוספתי לצידה משפט נהדר שמצאתי על אחד הקירות במקום. היו על הקיר עשרות משפטים תלויים, ו2 משכו אותי במיוחד. זה היה אחד מהם: “אמא כשאני הולכת אלוהים מצייר את הצל שלי?” שני בת 5.5.
מה אתם אומרים על השאלה של שני? אני אומרת שכן.
הכניסה למקום מזמינה במיוחד. שולחן עץ רחב ידיים, ועליו מוצרים שונים, וסביבו כיסאות, שמזמינים להתיישב.
את “בית מלאכה” הקימו בני הזוג זוהר וענת חורש. ענת, ילידת נהריה וזוהר יליד אילת, זוג מלא באנרגיות טובות ועשייה, שנפגש בתל אביב. הם חיו במרכז במשך שנים רבות וענת התעסקה ומתעסקת (גם היום) בעיצוב אופנה. בשלב מסויים בחייהם הם עברו לאילת, שם ענת פתחה סטודיו לקדרות וזוהר בנה רהיטים. לאחר מספר שנים הם הרגישו צורך בשינוי, והפעם, עשו זאת במושב רגבה שבצפון.
הם איחדו כוחות ומצאו לול רחב ידיים (כ-1000מ’) ונטוש, והקימו בו את ביתם השני. את המקום הם תכננו כבית רחב ידיים עם חללים שונים. בלב הבית נמצא חדר התכנסות שבו בר ומכונת קפה, והוא משמש כבית קפה לאירועים קטנים. משם מגיעים לחלל הכניסה הרחב וממנו יוצאים החדרים. את החדרים הם תכננו כך שלכל חדר יש קונספט קבוע – חלל סטיילינג, חלל לעיסת נייר, חלל לילדים (ילדים שמגיעים עם ההורים לא יוצאים מהחדרים האלה, ולמי שנכנס לשם מובן למה צריך להוציא אותם משם). חלל קדרות, טקסטיל וסדנת נגרות – בה זוהר בונה את כל הריהוט שנמצא ב”בית מלאכה”. במקום נערכות סדנאות קבועות ומתחלפות, אירועים קטנים, ימי גיבוש, וערבים אינטימיים. במקום יש שלל עבודות של יוצרים ישראלים, כולם תושבי אזור הצפון. “בית מלאכה” משמש גם כזרוע הצפונית של מירי בולבול וביה”ס שלה לעיצוב – Sculla.
הלב של “בית מלאכה” – זוהר מכין לנו קפה חם ומתוק.
אחרי שהבנתם מה יש ל”בית מלאכה” להציע, הנה מעט תמונות מהמקום הזה שכולו יופי, רגש, חום ואהבה לאסתטיות באשר היא.
הג’ינס כאן הוא קונספט, הוא עולם תוכן ולא רק סוג של בד וצבע, ככה על פי ענת. הג’ינס נגיש לכולם, הוא עממי, הוא מגוון ויש לו צבעים רבים ומשתנים. כל אחד יכול למצוא משהו בג’ינס של “בית מלאכה”:
מכפר ורדים הגיעה לפגוש אותנו אומנית האיפור דבי מן. דבי היא מאפרת מקצועית של גוף ופנים, ואני הייתי המתנדבת הראשונה שדבי ציירה עליה באותו בוקר. זכרתי מימי ההולדת של הילדים שלצייר על הגוף היה עושה אותם תמיד מאושרים, וגם אותי. בזמן הציור צילמה אותי ניני אטלס, וליד שלי עשיתי סלפי.
הצבעים של דבי עושים שמח:
אחת מהסדנאות הקבועות כאן היא סדנת פיסול בעיסת הנייר של האומנית ענת אורפז. אהבתי את העבודה הזו:
הנגרייה של זוהר:
אחרי כשעתיים של הסברים על המקום, צילומים, קפה ונישנושים, היינו חייבים להמשיך הלאה. נפרדתי מברווזי הגומי לשלום:
ב”בית מלאכה” אפשר לבלות מספר שעות, ואני בטוחה שאם הייתי גרה קרוב הייתי מגיעה לשם פעמים רבות. לראות מה חדש ולבקר את ענת וזוהר, שהם כל כך נחמדים.
קישור לאתר של “בית מלאכה”: בית מלאכה – בית ליצירה ישראלית
בית מלאכה – כתובת: הברוש 74, מושב רגבה.
שעות פתיחה: ראשון – חמישי: 9:30 – 16:30/ שישי – 9:30 – 14:00/ (שבת סגור).
מארג
נסענו צפונה לכיוון נהריה ופנינו מזרחה, נסענו בין קיבוצים שונים והגענו לכפר ורדים, למרכז “מארג”.
את המוצרים של “מארג” הכרתי בעבר, ובאוסף הבבושקות שלי יש כרית בבושקה שנקנתה שם.
הפרוש של המילה מארג הוא מעשה אריגה וכן כלל התכונות של מרקם ומבנה. השם הזה משקף באופן מדויק את הפעילות של המקום הזה, שככל שהרבינו לסייר בו, וקבלנו עליו הסברים, הבנתי שהמקום הזה מואר, והאנשים שפועלים בו, הם בני מזל.
המתחם של “מארג” נמצא בתוך הקהילה התומכת של כפר ורדים. חוץ מהסדנאות שלו יש בו בית קפה חלבי ואולם אירועים. “מארג” פועל לפי מודל שמשלב את הקהילה שלו, בעבודה אומנותית וטכנולוגית, במרכז תעסוקה ותרבות. יש במרכז גם דיור לחלק מבני הקהילה (מופרד) לנשים וגברים.
הקהילה של “מארג” היא קהילה של אנשים בדרגות שונות של מוגבלויות ונכויות. יש כאלה שמגיעים לשם במסגרת יומית, ויש אחרים שנמצאים שם באופן קבוע. המרכז פועל לשם שיפור איכות חייהם, ועושה זאת ברגישות רבה לצרכיהם, בכבוד רב ובאהבה. את המרכז מפעילים עובדים סוציאלים, פיזיוטרפיסטים ומרפאים בעיסוק. הם נעזרים במתנדבים ובמומחים שונים, שבונים לאנשי המרכז מכונות שונות כדי להקל על עבודתם בסדנאות המתקיימות במקום. כל ההכנסות ממכירת המוצרים ומבית הקפה מופנים בחזרה לפעילות עמותת כוכב הצפון, שמפעילה את “מארג”. 90 אנשים מגיעים כל יום לסדנאות, ועובדים בהן, כל אחד בהתאם ליכולותיו עד שעות הצהריים. מכשירים שם את האנשים לעבודה, מחוץ ל”מארג”, לאחר שסיום הסדנאות.
אנחנו עברנו בין סדנאות לנגרות וחיתוך בלייזר, קרמיקה, סדנת ליבוד, סדנת ציור, אריגה והדפס על בדים, סדנת טקסטיל לייצור כריות ובובות, סדנת מולטימדיה ומחשבים (מעצבים אלבומים דיגטלים, מצגות לאירועים, עריכה של מהדורת חדשות).
להתרגש זו מילת המפתח ב”מארג”:
ל”מארג” יש בית קפה מקסים, ששם נמצאת גם החנות עם המוצרים שנעשים ב”מארג”. במקום חיכה לנו שולחן ערוך ומפואר, עם המטעמים המיוחדים של בית הקפה. את התמונה צילמתי ברגע שנכנסנו לחדר. תארתי לעצמי שלא ישאר כלום בצלחות ולא טעיתי. היה מאד טעים! כל אחת מאיתנו קיבלה לב עם כיתוב שונה, שנעשה ב”מארג”. אני קיבלתי לב מואר:
קישור לאתר של בית הקפה: בית קפה ומסעדת מארג / כתובת: רחוב מירון 1, כפר ורדים.
שעות פתיחה: ראשון עד חמישי: 08:00 – 16:00/ שישי: 09:00-13:00 (שבת סגור).
לא יכולתי להיפרד מהמקום המיוחד והמואר הזה, בלי לצלם תמונות, שמראות כמה הוא יפה, כמו האנשים שנמצאים בו. את הכיסאות הללו מיצרים בנגריה של “מארג”:
הנוף שנראה מהמרפסת של המתחם:
קישור לאתר של עמותת כוכב הצפון, ובתוכה פרטים על “מארג”: מארג – אומנות, אנשים וקפה
אחרי ארוחת הצהריים הטעימה עלינו על המיניבוס ונסענו מערבה לעוד מקום מלא יופי וקסם, למרכז גוטסמן לתחריט, בקיבוץ כברי.
מרכז גוטסמן לתחריט
הסדנה לתחריט בקיבוץ כברי הוקמה בשנת 1993, והיא פועלת ליצירת עבודות תחריט אמנותיות. בשנת 1996 הצטרפו לפעילות הסדנה בני הזוג רחל ודב גוטסמן, אספני אמנות ופעילים בתחום האמנות הפלסטית והמוסיקה בארץ ובחו”ל.
בשנת 2006 יזמה משפחת גוטסמן את הרחבת הסדנה, ובשיתוף עם קיבוץ כברי הוקם מבנה חדש, שהפך את מבנה הסדנה הישן למבנה מוזיאוני (שאותו תכנן ובנה האדריכל אסף גוטסמן). בעקבות ההרחבה הסדנה הפכה למה שהיא היום, למרכז גוטסמן לתחריט. בנוסף לחלל העבודה הוספו למבנה המוזיאוני שתי גלריות המציגות את התוצרים של משתתפי הסדנה. הסדנה. הסדנה לתחריט נועדה להיות מקום יצירה לאמני ציור והדפס מהארץ ומחו”ל. זו סדנת ההדפס הגדולה בארץ, והיא מציגה ומוכרת עבודות של אומנים רבים שפעלו בה בעבר ובהווה.
עופרה, מנהלת הסדנה, הסבירה לנו על שיטות הדפוס השונות, ועל שיטת התחריט, בה נהוג לעבוד סדנה בכברי. עופרה הראתה לנו באופן מעשיו איך נראה לוח התחריט ואיך נראה ההדפס על הבד.
מתוך אתר המרכז: “בסדנה קיים המכבש הגדול בארץ, אשר ניתן להדפיס בו בפורמט של עד 130X230 ס”מ. בסדנה קיים כל הציוד הנדרש להדפסה עד גודל זה – מגוון של סוגי נייר, ארגז אקווטינטה ענק, אמבטיות צריבה גדולות ממדים, שולחן חום ועוד. כמו כן, קיים בסדנה כל הציוד הדרוש לעבודה בתחריט צילומי וניתן לעבוד בה גם בטכניקה זו”.
המכבש הענק:
מימין – עבודה של אורי רייזמן, משמאל – עבודה של ג’ים דיין:
עופרה, מנהלת הסדנה, הסבירה לנו על שיטות הדפוס השונות, ועל שיטת התחריט, בה נהוג לעבוד סדנה בכברי. עופרה הראתה לנו באופן מעשיו איך נראה לוח התחריט ואיך נראה ההדפס על הבד:
תראו את היופי שנוצר לאחר ההדפסה על הבד:
לסיום, התאספנו סביב חבילת תמונות שרינתה וטל פיזרו על הריצפה. כל אחת הרימה את הצילום שאליו היא הרגישה קשר וסיפרה מה הסיבה שאליו היא הכי מחוברת. בי נגע צילום של מצלמה ישנה ותמונות מצהיבות. לי הצילום הזכיר את המצלמה הכמעט עתיקה שאמא שלי הביאה איתה מהונגריה, ואת התמונות הקטנות שלקחתי ממנה, תמונות ילדותה המצהיבות והיפות כל כך.
פרטים נוספים על מרכז גוטסמן לתחריט, על הגלריה ועל שעות הביקור תוכלו למצוא בקישור הבא: מרכז גוטסמן לתחריט – קיבוץ כברי
צימר במצפה הילה והקוראת בצמחים
אני אוהבת להגיע למקומות רחוקים, ולא למהר. לטייל לאט, להתבונן היטב, לצלם, לחוות את המקום, להיות מקומית לכמה שעות. הדרך הכי טובה לעשות את זה הוא למצוא מקום לינה מיוחד, שרק מוסיף ערך ועניין לאזור בו אני נמצאת . כזה הוא מתחם הצימרים “תמר וגפן” שאליו נסענו, שנמצא במצפה הילה. 20 דקות נסיעה מזרחה ומעט צפונה מקבוץ כברי והגענו למצפה הילה, שרובנו מכירים אותו בשל היותו המצפה בו גר גלעד שליט.
את פנינו קיבלו בשמחה תמי וירון כהן, בעלי הצימרים. במתחם 3 צימרים ובמרתף שוכן יקב בוטיק אינטימי, בו ירון מייצר יין לאורחיו, כבר 15 שנים.
החושך כבר ירד עלינו והגשם, שהבטיחו שירד בערב אכן הגיע. מטחים של מים ירדו מעל גגות הצימרים, ואנחנו ירדנו ליקב הקטן וירון הסביר לנו על הגפנים והיקב. בחדר הצמוד שתינו לחיים, את היין הטעים שמיוצר במקום. תמי סיפרה לנו על ההיסטוריה של המקום ושל משפחתה ואנחנו טעמנו מהעוגות הטובות שהיא אופה.
אחרי ההסברים הלכנו לראות את הסוויטה במתחם הצימרים, שהיתה פנויה. כל הסוויטות רחבות ידיים, חמות, מפנקות ומזמינות מאד. לכולן מטבחון קטן וג’קוזי במרפסת. לכל צימר יש חצר פרטית שפונה אל הנוף. צילמתי את האצטרובל הזה בגשם השוטף. הייתי חייבת לקחת איתי מזכרת מהמקום היפה הזה:
“תמר וגפן” – כתובת: מצפה הילה.
פרטים נוספים תמצאו בקישור הבא: תמר וגפן
רשא סייף – צמחי מרפא
אחרונה חביבה לטיול שלנו היתה רשא סייף, הקוראת בצמחים. כדי לפגוש את רשא הדרמנו, כעשרים דקות והגענו לכפר הדרוזי יאנוח ג’ת. רשא עברה שינויים אישיים, כשהבינה שהיא רוצה לעסוק במה שיגרום לה להיות מאושרת. היא עבדה מספר שנים כמהנדסת מחשבים, היתה נשואה וילדה 4 ילדים. עם השינויים בחייה היא חזרה בתשובה, התגרשה ועברה להתגורר עם ילדיה בבית הנוכחי. בגינה הגדולה, מאחורי הבית היא מגדלת צמחי מרפא שונים. רשא הפכה למטפלת באנשים – בגוף ובנפש ולרוקחת משקאות ומאכלים מבריאים. רשא היא אישה עצמאית, מלאה בחוש הומור. אישה, שהיה תענוג לשבת ולהקשיב לחוכמה שלה, לשתות איתה תה חם, שהיא הכינה ולשמוע על סגולות הריפוי של הצמחים. הביקור אצלה השאיר טעם של עוד.
פרטים נוספים על הפעילות של ראשה תוכלו למצוא בדף הפייסבוק שלה: צמחי מרפא אליסמין של רשא
תודות ופוסטים של חברותי למסע הגלילי
ביקרנו בחלק קטן של מקומות מרתקים בגליל המערבי. כמעט לכל מושב, קיבוץ, מצפה שנמצאים שם, ובגליל כולו יש מה להציע למטיילים. יש גלריות, מחלבות, יקבים וגבנים. סיורי בוטיק, ירידים, תצוגות של מלאכות מסורתיות, מאפיות, בתי קפה מיוחדים, חנויות עיצוב, וחנויות וינטג’. אפשר ללון במגוון של אפשרויות מקמפינגים ועד בתי מלון, או צימרים יוקרתיים. האפשרויות רבות, ואנחנו דגמנו מעט, ולכן באמת ראיתי שיש לאן לחזור והרבה מאד מה לעשות.
מקווה שנהנתם, ושגרמתי לכם רצון להגיע לגליל ולפלאות שבו. תודה לעינת הרשקו, לרינתה בלסון ולטל לביא, ותודה לכל בעלי העסקים שארחו אותנו בנדיבות ואהבה.
חברותי למסע פרסמו פוסטים על הגליל ואתם מוזמנים לקרוא גם את החוויות שלהן:
עינת הרשקו – הבלוג: “אלטר נע טיבה” והפוסט: חשיפה לצפון
תמר גרינברג – הבלוג: “החיים סילאן” והפוסט: לחיות את החלום
ניני אטלס – הבלוג: “חמושה בעדשה” והפוסט: טיול מיוחד במינו לגליל המערבי
אילנה בר – הבלוג: “יצאתי מביתי למסעותי” והפוסט: חגיגה של יצירה ישראלית בגליל המערבי
ויקי גורשטיין – הבלוג: “טעמים מקצה העולם” והפוסט: שלושה מקומות שלא תרצו לפספס בגליל המערבי
יערה גדרון מרגלית – הבלוג: “eatnresting” והפוסט: לגלות את הגליל
ענבל גלעדי ומאיה שגיב סלומון – הבלוג: “in 2design” והפוסט: עיצוב יוצא מהרגיל בגליל
מלי אברמוביץ – הבלוג: “הטוריסטית” והפוסט: כשהגליל קורא לי – יום כיף בין סיפורים, טעמים ומראת
נועה ברנס – הבלוג: “ArTerminal” והפוסט: ידיים יוצרות בגליל המערבי
מיכל בן ארי – הבלוג: “רואה עולם” והפוסט: יוצאת מגדר הגליל
הערות, תגובות
אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט.
האם עוררתי בכם את הסקרנות לבקר בגליל ובפרט בגליל המערבי?
האם יש מקומות אחרים שאתם מכירים והם מומלצים? אשמח אם תכתבו לי בתגובות.
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
ציפי יקרה, ריגשת אותי מאוד בפוסט שלך. הדרך בה תארת והעברת את הגליל המערבי בכלל, ואת היום המיוחד הזה בפרט העלו לי דמעות בעיניים, כאלה מהסוג הטוב, המתרגש, שמרחיב את הלב. כקוראת מן המנייין , הייתי רצה בעקבותייך . התמונות שלך מדהימות והרגישות שלך יוצאת מכל מילה ותמונה. תודה ענקית שבאת ושכתבת כל כך יפה. מחכה לפעמים הבאות.
עינת היקרה, יו איזה מרגשת את! אני ככ נהניתי, מכל היום הזה, מהחברות, מהחום, מהמקומות שעשו לי טוב בלב. אני שמחה שהכל יוצא החוצה, שמה שאני מרגישה עובר הלאה, שאחרי יבואו אחרים ויקבלו את הטוב כמו שאני קיבלתי. שמחה שהייתי חלק ומחכה לבאות 🙂
אהבתי את הכתיבה האישית, הכנה, המתארת בפירוט ובחום יום מופלא. הצלחת להעביר בכישרון את היופי שבאזור ולגרום לנו לרוץ לראות עוד ועוד.
הי מלי. הרבה תודה על התגובות החמות. אני באמת מרגישה ככה, ובעצמי יודעת שאגיע שוב לגליל, לעוד ביכורים.
עשית לי חשק לטיול בצפון. תענוג לקרוא.
הילה יקרה, אני שמחה שכך. באמת יפה ומרתק. תודה 🙂