מטילים ביום שישי בגליל המערבי במבצר המונפורט
זוכרים שאבי ואני החלטנו לטייל בימי שישי, ולא רק בתל אביב? סיפרתי על כך בפוסט על הטיול בגליל המערבי .
אני מאמינה מילים יוצרות מעשים, וביום חמישי, כשהודיעו שהמעלות עולות, אבי הזכיר לי שאנחנו רוצים לטייל בצפון, ומזג האוויר יהיה מצויין. זה היה נפלא מבחינתי, כי הטיול לגליל השאיר בי טעם של עוד, ועוד ועוד. החלטנו שנוסעים ונשלב בטיול הזה כמה הנאות. הטיול הורכב מביקור בבית הקפה החדש של נאור שמש בחריש, טיול למבצר המונפורט וארוחה בתרשיחא. בטיול הגלילי שלנו, סיפרו לנו רינתה וטל כי בתרשיחא יש שווקי אוכל ומסעדות, והקרבה למונפורט ניצחה.
נעלתי נעלי התעמלות זוהרות, התאמתי מכנסיים, גופיית פלנל, סודר, צעיף, ז’קט ג’ינס וכובע. לתיק הצד הכנסתי פלסטרים, משקפי שמש ולטלפון בטריית ספר טעונה. באוטו לקחנו 2 בקבוקי מים ויצאנו לדרכנו שמחים ומאושרים.
נאור ו SUNSHINE – קפה זה אהבה
נאור היה הבריסטה, הכי וותיק ואהוב שהכרנו בקפליקס בנוגה. שמחת החיים שלו מתפרצת לכל עבר, והוא פשוט איש מקסים. האהבה שלו לקפה לא נעלמה גם כשהמשפחה שלו התרחבה, רק המקום השתנה. הוא עזב את תל אביב, עבר לישוב המתפתח בתאוצה רבה – חריש, ופתח שם את בית הקפה SUNSHINE – קפה זה אהבה. הפתענו את נאור (בכל זאת זו נסיעה של 45דק מתל אביב לחריש, אבל לנו היתה סיבה טובה להגיע). ישבנו עם נאור, שתינו קפה מעולה מברזיל (X 2, יצאתי עם הרעלת קופיאין קלה), דיברנו עם בחור מקסים שהגיע לשתות קפה של בוקר, ויצאנו לדרך.
אם אתם מגיעים לחריש, אם אתם גרים באזור, אתם רק תרוויחו אם תהפכו את בית הקפה של נאור לקפה השכונתי שלכם.
בית קפה SUNSHINE – קפה זה אהבה – כתובת: דרך ארץ 56, חריש.
שעות פתיחה: ראשון – חמישי : 6:30-19:30 / שישי: 06:00 – 14:45 (שבת – סגור).
אבי צילם אותנו: נאור ואני עם הקפה השני לאותו הבוקר, אין ספק שהייתי מאושרת.
נוסעים לכבוש את המונפורט
מידע קצר על מבצר המונפורט
מונפורט – בצרפתית: הר חזק.
בויקפדיה נכתב על המבצר: ” אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בגליל העליון בסמוך לקיבוץ אילון, כ-13 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר נהריה וכ-6 קילומטרים מצפון-מערב לעיר מעלות תרשיחא. האתר הוא גן לאומי בתוך שמורת הטבע נחל כזיב. …..המבצר עצמו נבנה בעיקר כמקלט עבור אבירי המסדר הטבטוני כנגד פגיעתם של חברי המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים ששלטו בעכו – הבירה של ממלכת ירושלים הצלבנית בסוף המאה ה-13″ המידע נלקח מכאן
טיפים לטיולים וגם למבצר המונפורט
אחרי 2 כוסות הקפה הטעימות שנאור השקה אותנו בהן היינו מלאים באנרגיות ומסוגלים להמשיך צפונה, לגליל המערבי, הישר למבצר המונפורט. לאבי ולי אין זכרון שטיילנו בעבר למונפורט, ולכן החלטנו שנבקר במקום. ראינו שיש אפשרות להגיע לתצפית מאד יפה לעבר המבצר ממסלול הטיול בנחל שרך-בצת. המראה משם נהדר לפי התמונות, אבל אנחנו רצינו להרגיש את האדמה ברגליים, ולעשות טיול כמו שפעם היינו מטילים, להגיע למקום עצמו. הגענו מחריש לאזור הפארק הלאומי מונפור, אחרי שעברנו את כפר מעילייא ומצפה הילה. קראנו שיש באזור מגרש חניה מסודר, אבל הגענו עם הווייז, ומגרש החנייה לא נמצא. המשכנו מעט במה שנראה כמו דרך שמובילה לחניה, וחנינו שנייה אחת לפני שגרר היה צריך להוציא אותנו החוצה מהדרך.
טיפ 1 – בכל מסלול של טיול כתוב אם המסלול מעגלי, כלומר ניתן להשאיר רכב בחניה ולחזור אליו. אפשרות שנייה היא מסלול שאינו מעגלי, ודורש 2 רכבים, כי אי אפשר לחזור באותו המסלול, לרכב.
טיפ 2 – על כל מסלול כתוב אם הוא מתאים למשפחות, לילדים או למיטיבי לכת. שימו לב היטב לנתון הזה. מיטיבי לכת הם לא ילדים קטנים, אנשים מבוגרים או כל מי שקשה לו לטפס על אבנים ולרדת בירידות קשות.
במקרה שלנו המסלול למבצר המונפורט הוא מעגלי, מה שבעצם איפשר לנו להחנות את הרכב ולחזור אליו. מזג האוויר היה עדיין קר ונשארנו עם כל הבגדים שעלינו והתחלנו ללכת לכיוון המבצר. לאחר מספר דק’ התחלנו לפגוש אנשים שחזרו מהמבצר, מזיעים מהחום של הדרך, אבל זה לא גרם לנו להשאיר חלק מפירטי הלבוש ברכב. את בקבוקי המים השארנו ברכב, שיתחממו קצת וינוחו בזמן שאנחנו מטילים. טעות. היינו צמאים בדרך חזרה ומים היו מיטיבים עמנו.
טיפ 3 – הלבוש לטיול צריך להיות כמו למכון כושר: לבוש בשכבות, כשהשכבה הראשונה היא לפחות חולצה קצרה. ההליכה במסלול תגרום להתחממות הגוף, ושכבות הלבוש המיותרות רק יגרמו לכם לעומס. בעיקר לנו הצלמים, שכל פרח ועלה בעל צורה מיוחדת מצריך 2 ידיים והפריטים המיותרים עוברים לבן הזוג שלנו, שלא בדיוק שמח להפוך לקולב עצר 😊
מסלול הטיול במבצר המונפורט
הלכנו בשמש הנעימה ונהננו ביותר. בדרך לכאן שמענו שחלק גדול מהאנשים ניצלו את היום היפה לטיול לחרמון ולרמת הגולן. הבנו מכך שזו הסיבה שלא סבלנו מפקקים ושלא נמצא כאן כמויות של אנשים, וזה התברר כנכון. כמעט כל המסלול טילנו לבד. מידי פעם פגשנו מטילים שעלו חזרה ומעט מאד מטיילים הלכו אחרינו. על המסלול היה כתוב שהוא למיטיבי לכת, והוא אכן היה כזה. אנחנו לא עשינו את המסלול הארוך, שלוקח בין 6 ל- 8 ש’. במסלול הזה ניתן להמשיך למטה, מעבר למבצר לטיול בנחל כזיב, להגיע למרגלות הישוב מצפה הילה, ועוד. אנחנו החלטנו לקצר, להגיע עד למבצר, לערוך בו תצפית על האזור ולעלות ממנו חזרה. רצינו לחזור באותו היום הביתה, ולא היה לנו זמן לטיול ארוך.
אבי הפעיל את אפליקציית Maprika, שבין השאר סימנה את הדרך בה הלכנו, מדדה את המרחק ואת גובה הירידה שלנו. הנתונים היו: שמהרכב ועד למונפורט הלכנו 1.7קמ’, כמעט כל הדרך לשם בירידה, וירדנו 117מ’. כשחזרנו מהמונפורט הלכנו את אותו מרחק ועלינו כמובן שוב 117קמ’, רק שהעלייה יותר קלה. המסלול כולו כולל מנוחות לקח לנו כשעתיים וחצי.
בדרך ראינו מינים רבים של צמחים ועצים. הצטערתי שלא ידעתי לתת שמות למה שראינו, ורק נזכרתי שפעם היה לי מגדיר צמחים, כי עשיתי בגרות בביולוגיה. מאז הבגרות הפסקתי להגדיר צמחים, אבל התחלתי לצלם אותם. תוכלו לספר לי בתגובות מה ראינו בדרך.
כל הדרך מלאה באבנים וההליכה היא ביניהן. צריך לשים לב היטב לאן הולכים והיכן דורכים, אחרת ניתן ליפול על האבנים. לאט לאט הדרך הופכת מהליכה מישורית לירידה בהר, וביחד עם ההליכה על האבנים היא הופכת לדרך למיטיבי לכת.
פרחים כמעט ולא היו בכל הדרך שלנו. היו הרבה מאד בצלים שהוציאו גבעולים ארוכים ומידי פעם התחבאה רקפת בסלע:
באזור הזה פונים ימינה, ועוברים בדרך שנוצרה בין שני הסלעים הגבוהים:
לאחר הליכה קצרה הגענו לאזור שהיתה בו תצפית שאליה הובילו מדרגות מעץ. עלינו לתצפית ורואים משם את כל האזור כולל את פארק גורן, נחל כזיב ואת הקצה של שרידי מבצר מונפורט. אפשר לעמוד שם זמן רב ולהסתכל כי התצפית נהדרת.
בשלב הזה החום היה גדול, והתחלנו להתפשט, בעיקר אני. אבי רק קשר למותניו את המעיל שלו, והוריד את הכובע. אני הורדתי את גופיית הפלנל, את הצעיף, את ז’קט הג’ינס ושארתי רק עם הסודר. כולם נקשרו למותני, ורק הכובע נשאר לי על הראש, הוא תפס לי את השיער ושמר עליו.
העליה לתצפית והירידה ממנה והמשך הדרך למבצר:
שרידי מבצר מונפורט כפי שראינו אותם בתצפית ממול:
הגעה לשרידי המבצר
ירדנו מהתצפית והמשכנו למבצר מונפורט, שלמעשה אלו הם השרידים שלו, ביניהם הביצור הפנימי ומגדל העוז. חלקים רבים מהמבצר נהרסו לחלוטין, וחלקם לא נחשפו בחפירות הארכיאולוגיות.
המשכנו ללכת בין האבנים, כשכל הדרך אנחנו שמים היטב לב היכן אנחנו דורכים ובודקים שאבני הסימון עם הפס האדום ממשיך להורות לנו לאן ללכת. לבסוף הגענו לשרידי המבצר. במבצר נערכות עבודות תחזוקה, ככה הסבירו לנו אנשים שהיו שם. מצאנו שם צינורות השקייה, דליים ופיגומי עץ בחלק התחתון שלו, שאליו לא ירדנו. אנחנו נשארנו בחלק שאליו הגענו ואחר כך עלינו לחלקו העליון לתצפית אחרונה על כל הסביבה.
הסתובבנו בין השרידים ובעיקר התפעלנו מהנוף שנשקף מכל עבר. מזג האוויר על המבצר השתנה והיה כבר קריר יותר, הייתי צריכה ללבוש את הז’קט והצעיף. אני צילמתי ואבי צילם אותי מידי פעם.
חתולת המבצר:
במבצר יש בורות מים עתיקים המכוסים ברשת ברזל. בעבר היו הבורות מתמלאים במים שירדו במרזבים שניקזו את הגשם מתקרות המבצר. לאחר שנחנו והצטלמנו ושוב נחנו ושוב הצטלמנו, החלטנו שזה הזמן לחזור לרכב שלנו ולהמשיך את הטיול.
החזרה לרכב היתה באותה הדרך בה ירדנו, למעט כמובן, העליה לתצפית. החזרה היתה בעלייה, אבל תמיד קל יותר לעלות מאשר לרדת והרגשנו את זה גם היום. לאט לאט עם ההליכה התחממנו ושוב הורדתי את הז’קט והצעיף, וחשבתי לעצמי כמה הייתי נהנית בשמש שזרחה מעלינו, אם היתה לי חולצה קצרה.
גם בעליה צריך לשים לב היטב לאבנים שבדרך, כמו אלו שבצילום:
סיימנו את המסלול ולפני שהגענו לרכב הסתכלתי מסביבי על הנוף היפה והייתי חייבת לצלם תמונה אחרונה לפרידה:
בדרך חזרה היינו מאד צמאים ורעבים ואפילו קצת עייפים. השרירים של הרגליים החלו לקצת לכאוב, והשמש, בחלק מהדרך היתה חזקה. שמחנו להגיע לרכב, להוציא אותו לאט ובזהירות מהמסלעה עליה חנינו ולצאת לדרכינו, למצוא מסעדה טעימה בתרשיחא.
מסעדת אלאמיר בתרשיחא
כשחיפשתי מסעדה בתרשיחא, שהיתה במרחק 10דק’ נסיעה מאיתנו, מצאתי המלצה של הילה אלפרט על מסעדת אלאמיר. שמנו אליה פעמנו, וההמלצה היתה אכן מעולה.
מול המסעדה יש חניון גדול, ושמחנו לחנות בחניה מסודרת הפעם. חצינו את הרחוב למסעדה, שהיתה מלאה בסועדים, יהודים וערבים. הזמנו שיפודים שונים, מג’דרה מעולה שעשויה רק מעדשים, סלטים קטנים, ביניהם סלט טחינה מהטובים שאכלנו מעולם. קנינו הביתה חומוס וטחינה וסמבוסק לתומר וניצן.
מסעדת אלאמיר – כתובת: רחוב השוק 3.
שעות פתיחה: שני – שישי 08:00 – 21:00 / שבת: 08:00 – 19:00
מהמסעדה חזרנו לאוטו והתחלנו את הדרך חזרה הביתה. היה לנו יום מלא בהרפתקאות, הכרות עם מקומות חדשים בגליל, וחוויות ששמחנו לעבור. אני בטוחה שנגיע לטיולים נוספים באזור היפה הזה של הארץ שלנו.
הערות, תגובות
אשמח לכל הערה ותגובה לפוסט.
אשמח אם תיידעו אותי אילו עצים וצמחים נמצאים באזור, שרת חלקם צילמתי.
אם אתם מכירים מסעדות טובות נוספות באזור, אשמח לשמוע עליהן.
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
הגליל כל כך ירוק ויפה עכשיו ובחרתם מקום מקסים לטייל בו. באמת שיש שפע של מקומות לטייל בהם ואתם בחרתם את אחד היפים מביניהם. נשמע שהיה לכם יום מקסים ואיזה כיף שהרוב נסעו לטייל במקום אחר, כך שנחסכו מכם הפקקים והעומס.
יפעת הרבה תודה 🙂 באמת היה לנו מזל שבחרנו ביום שכולם בחרו להגיע בו לחרמון. הגליל ככ יפה עכשיו, והמונפורט יפייפה.
בחרתם טיול מקסים וכתבת עליו כאילו חו”ל… מאוד אוהבת את המסלולים הללו בטבע, בייחוד ביום כזה. עושה חשק פשוט לצאת ולטייל בטבע. מאחלת לכם עוד ימים רבים כאלה, בסוף אולי תגלי שזה לא נופל מטיול בין סימטאות תל אביב…
עינת היקרה, הלוואי ויהיו הרבה ימים כאלה, הרבה ספונטניות, ואז הטיולים רק יתרבו 🙂 ואת צודקת, כשאני תיירת, בכל מקום אני מרגישה חו”ל. ותל אביב, עירי, זו התמכרות, אבל התמכרות טובה
נראה שהיה לכם טיול מקסים.
עשיתי את נחל כזיב מספר פעמים ולא יצא לי באף אחת מהן להגיע למספר מונפורט.
עשית לי חשק לחזור למסלול המלא.
הי שיר ים, האמת שווה. הנוף נהדר ואפשר לעשות חצי מסלול, כמו שאנחנו עשינו, רק למונפורט ובחזרה. אני באמת רוצה לעשות את המסלול המלא, מקווה שאצליח לעמוד בו בגבורה 🙂
מסלול מקסים ובאמת פחות מוכר כי בכל הטיולים בבי”ס ובתנועה הולכים לנחל ומפספסים את המקום הזה שנראה כאילו צילמו שם קטע מאבירי השולחן העגול…. והקפה נשמע מעולה:-) בקיצור צילומים וכתבה שעושים חשק לחזור…
הי ליאור, תודה רבה על התגובה ואת צודקת זה פשוט מקום קסום, ואני מתחברת למה שכתבת על האבירים שאפשר לדמיין שהיו שם 🙂 שמחה שהצלחתי לתת מעט מהיופי של המקום הזה.