ביקור במערת הנטיפים Grotte de Villars ובעיירה Saint Jean de Côle
יצאנו מהצימר בברנטום, עליו כתבתי כאן , לטיול הראשון שלנו במחוז דורדון, שבדרם צרפת. מצוידים במידע החשוב שהשמש שוקעת בסביבות עשר בערב, רצינו להספיק ולראות מראות נוספים וחדשים מהאזור המרשים שאליו הגענו. התייעצנו עם רותם ואורי, שהסבירו לנו שהאתר שהכי מעניין וקרוב אליהם (כ-20דק’ נסיעה) היא מערת הנטיפים: Grotte de Villars. הם הסבירו לנו שכדאי לנו ללכת לשם כי יש שם סיורים מודרכים, וכי היום, ביום ראשון המערה פתוחה לביקורים. למערה הזו יש גם הסברים בעברית, בדף הסבר מיוחד שרותם הכינה וצריך לבקשו בעת קניית כרטיס הכניסה. לאחר הביקור במערה, העיירה המומלצת לביקור קרוב (כ-12 ד’ נסיעה) היא: Saint Jean de Côle – עיירה ציורית, מימיי הבייניים, מאד יפה. הדרך מהעיירה, בחזרה לברנטום גם היא קצרה למדי ( כ-20דק’).
חשוב לדעת: הווייז עובד מצויין בכל מקום, אבל צריך לשים לב לשילוט של המהירות המותרת. תמיד לנסוע לפי השילוט, כי הוא הקובע, ולא המהירות שהווייז טוען. חוץ מזה, השילוט הוא בעיקר לתושבי המקום המתורגלים לנסוע מהר בכבישים שלהם. לנו, התיירים, המהירות היא בגדר אופציה 🙂 אנחנו נסענו מאד לאט בכבישים הצרים, ולכן הנסיעה לקחה לנו קצת יותר זמן.
מהשיחה עם רותם ואורי הבנו שרוב מקומות האוכל סגורים, משום שזה היה יום ראשון, יום החופש של תושבי האזור. בדרום צרפת, במיוחד באזורים הכפריים, התושבים מקפידים מאד על מנוחתם. לא היינו רעבים במיוחד, האדרנלין של ההגעה עבד שעות נוספות, וידענו שנסתדר, מה שאכן קרה, ואני אתן לכם המלצה על מסעדה נהדרת.
מפת הטיול שלנו:
מראות וצבעים מרשימים מהדרך:
ביקור במערת הנטיפים: Grotte de Villars
נסענו לכיוון הכפר והמערה שבתוכו. הנסיעה היתה די קצרה ויפייפיה. קשה שלא להתפעל ללא הפסקה מהיופי שמסביב. הווייז הודיע שהגענו וחנינו בחניון גדול, מסודר וכמעט ריק. היינו בטוחים שטעינו. הכל מסודר, יפה, פרחים בכל מקום, הכי רחוק מאתר של מערת נטיפים, בטח מהזכרון של מערת הנטיפים האחרונה בה בקרתי בארץ. החלטנו שנחנה ונכנס לבית הקפה שראינו ממול, ונשאל איך מגיעים למערת הנטיפים.
מראה מהחניה וחצר בית הקפה:
בבית הקפה ראינו עמדה של קניית כרטיסים והבנו שאכן הגענו למקום. לשמחתנו יצא סיור מודרך (הכניסה היא רק עם סיור מודרך) תוך 10דק’ ובקשנו וקבלנו דפי הסבר בעברית.
בשתי מילים: אל תפסידו! במעט יותר מילים אני אסביר כעת.
Grotte de Villars
את ההסברים לקחתי מדף ההסבר שרותם בר הכינה על המערה: זו מערה קרסטית (קרסט – תוואי נוף שנוצר כתוצאה מהמסה של סלעים, בדרך כלל מסוג גיר ודולומיט, על ידי מים), בעלת חללים רבים, שנחצבו בסלע במשך מליוני שנים. המים חלחלו בסלע בשני שלבים עקריים: א. בשלב הראשון המים חלחלו ויצרו חללים וחדרים. ב. בשלב השני התגבשו הסלעים והמנרלים לצורות שונות, שאותן רואים במערה. המערה מכילה נטיפים וזקיפים מרהיבים, וכן ציורים פרה היסטוריים, הציורים הראשונים שנמצאו במערות, וזה התרחש בשנת 1958. על הציורים נכתב: “הציורים נעשו תוך שימוש בתחמוצת המנגן שעורבבה בשומן בעלי חיים, והם מתוארכים לתקופה המגדלנית, לפני יותר מ-19,000שנים”.
שני דברים הופכים אותה למיוחדת במינה: 1. היא מערה חיה. הנטיפים, הזקיפים ושאר התצורות שלה, נוצרים כל הזמן וללא הפסקה. אומנם באיטיות רבה, כי ככה נוצרים תצורות מערת נטיפים, אבל בנחישות. זו הרגשה מאד מיוחדת לבקר במקום פעיל, שאני יודעת שהוא קיים מליוני שנים ושזה מקום פעיל ללא הפסקה וכן שהמראה שלה משתנה, עקב הפעילות הזו. 2. ציורי האדם הקדמון שנמצאו בה הם חשופים לאור ולחמצן (בעת הסיורים), וידוע הדבר שהם נמצאים בתהליכי העלמות, ובעוד כמה אלפי שנים מהיום הם ייעלמו. זה היה מאד מרגש להיות בתוך מהלך היסטורי. מרגש ומאד יפה.
הסיור במערה
במרחק של כ-5דק’ הליכה מבית הקפה נמצאת הכניסה למערת הנטיפים. המערה מרהיבה ביופיה. החלק הפתוח למבקרים הוא באורך של 13מ’, ויש לה מספר חללים וחדרים. העומק שלה 3 מטר מתחת לפני הקרקע, וקר שם מאד. אני הגעתי עם חצאית – וזו טעות! צריך להיכנס אליה לבושים היטב עם מכנסיים ארוכים, נעליים ואפילו מעיל.
הכניסה למערה:
התמזל מזלנו והיינו בסיור בסך הכל 6 אנשים, כך שזה הרגיש כמו סיור פרטי. בנוסף לכך, המדריכה שלנו, שהיא מצוות העובדים של המערה, יודעת אנגלית, ולאחר כל הסבר בצרפתית היא גם הסבירה לנו באנגלית וענתה על שאלות. הסיור שלנו התארך, ל-55דק’, שהיו מרתקות ומופלאות. המערה חשוכה לחלוטין, השפעת האור היא הרסנית על מערת הנטיפים, ויכולה לחסל את ההמשך חייה. בעת הסיור המדריכה האירה לנו בפנס על המקומות המיוחדים, והלכנו אחריה בשביל מיוחד, מסודר ומובנה. יש חלל אחד שנעצרים בו וצופים במופע אור קולי שמסביר על האזור. האוויר במערה רווי חמצן, וההרגשה בה מאד טובה עקב כך, ומאד אנרגטית.
היציאה מהמערה, והיער העבות שנמצא סביבה:
אסור, כמובן, לצלם במערה, אז רק תאמינו לי שיפה ומרשים כאן ביותר. ליד בית הקפה ישנו גן נהדר עם צמחים מיוחדים ובתוכו בובות גדולות של חיות מימי הביניים, שהסתובבו באזור. אנחנו ויתרנו על הסיור (הכניסה לגן כלולה במחיר הכרטיס לסיור במערה), אבל אני בטוחה שאם אתם באים עם ילדים זה מקום חובה בשבילם. אנחנו חזרנו לבית הקפה. הבנו שאנחנו רעבים, ובחרנו לקנות חבילה של בסקוויטים וככה ניסינו מעט לשבוע. ישבנו במתחם החיצוני של בית הקפה ואני היפשרתי מהקיפאון ממנו סבלתי במערה. במהלך הסיור הייתי כל כך מרותק ונלהבת ממה שראיתי שהקור שהיה שם הפריע לי אבל הצלחתי לסבול אותו, דבר לא רגיל אצלי, אבל המערה הזו היתה באמת מיוחדת.
פרטים על זמני פתיחה, מחירים וכו’ תוכלו למצוא בקישור של האתר: Grotte de Villars
ביקור בעיר העתיקה: Saint Jean de Côle
ממערת הנטיפים נסענו לעיירה היפייפיה: Saint Jean de Côle, נסיעה קצרה שארכה כרבע שעה, בכבישים קטנים. הגענו לעיירה, וכבר בתחילתה בקשתי מאבי שיעצור בצד הדרך כי אני רוצה לצלם את הגגות היפים שראיתי ממול. איש נחמד ראה אותי מצלמת, ניגש אלי ובצרפתית מלווה בשפת הסימנים הסביר לי שאני צריכה להיכנס לשביל שנמצא לידי, כי שם הכי יפה לצלם. כמה שהוא צדק האיש הנחמד הזה. קראתי לאבי שיבוא אחרי והתחלנו לטייל בסמטאות הקטנות של המקום. היינו לבדנו, הסתובבנו בשקט בסמטאות המרהיבות, שחלקן מסותתות באבנים קטנות, והן זרועות בורדים פורחים. הבנו מהר מאד למה העיירה הזו נחשבת אחת העיירות היפות ביותר בצרפת.
חוץ מסמטאות ובתים משגעים יש בעיירה כנסייה עתיקה מאד, ועוד מבני ציבור שונים, בתי קפה ומסעדות. דלת הכנסייה היתה פתוחה ונכנסנו פנימה. היו בה שורות של כסאות מסודרים, שנראו מחכים לאנשים שיבואו, ואולי הם הגיעו ביום למחרת, כי לא היו כמעט אנשים ברחובות.
המשכנו לטייל בעיירה והלכנו לעבר הבתים שעמדו לצידי הגשר העתיק ולצד הנהר שנמצא שם.
עלינו על הגשר העתיק וטיילנו עליו, ירדנו ממנו והמשכנו לטייל בין הבתים היפים.
היופי של הוורדים הוא פשוט בלתי רגיל. ליד כל דלת, ליד כל חלון, שתולים שיחים של ורדים, בשלל צבעים, והם מאירים את העיירה הזו בצבעוניות מסחררת:
טילנו בין הבתים, צילמתי ללא הפסקה, אי אפשר להאשים אותי 🙂 הרגשתי שאני רוצה לזכור את כל הפינות שצילמתי, את כל הבתים, את כל הפרחים. שיהיה לי את כל מה שאני רואה וחווה אצלי, במצלמה. התשוקה שלי לצלם התפרצה בכפר הזה, שמצאתי בו המון יופי, מחוספס מצד אחד, ועדין מאד מצד שני. קירות אבן חומים ולבנים, אבני מרצפות וביניהם שתולים פרחים צבעוניים שעושים שמח בעיניים ובלב. נחנו על ספסלים, טילנו ברחובות הקטנים, הסתכלנו על הדלתות והחלונות, וניסיתי לחשוב מה עושים כל האנשים שגרים שם, ואיפה הם. למה הם לא יוצאים לטייל כמונו ברחובות העיירה. הזמן עבר והתחלנו להרגיש שאנחנו מאד רעבים, לא אכלנו מהבוקר, למעט בסקוויטים בקפה של מערת הנטיפים. הכל מסביב היה סגור. הלכנו למסעדה קטנה, שרותם המליצה עליה, אבל גם היא היתה סגורה.
החלטנו שאנחנו לא מתייאשים בקלות. הכנסנו ל- google maps t את המיקום שלנו, וחיפשנו מסעדה פתוחה. מצאנו בגוגל מסעדה, שכבר חלפנו עליה, ברחוב הראשי, ולא ראינו אותה. מצאנו את הכתובת המדויקת ואבי נזכר שבסמטה שטילנו קודם הוא ראה אדם עומד במטבח ומבשל. הצצנו בדלת הזכוכית וראינו איש יושב ליד שולחן ואוכל. נכנסנו ושאלנו אם המקום פתוח ואכן זו היתה המסעדה שחיפשנו.
מסעדת השף Chez Robert
נכנסנו למקום ציורי, עם חמישה שולחנות בגדלים שונים, קורות עץ על התקרה, קירות עבים, בית אבן עתיק. ושולחן אחד שממש חיכה לנו. במסעדה הקטנה היה אורח אחד, ואנחנו היינו הזוג היחיד חוץ ממנו. האורח סיים את ארוחתו והלך ואנחנו נשארנו עם השף רוברט לבדנו. הבנו ממנו שהוא הגיע לעיירה מאנגליה, וזו המסעדה שלו והבית בו הוא גר. רוברט היה האדם היחידי במסעדה, הוא הכין את האוכל ושרת אותנו בשימחה רבה. ישבנו שם כשעתיים, חיכינו שהמנות יהיו מוכנות, אכלנו את מה שהוגש לנו, וחיכינו למנות הבאות.
בחוץ היה חם ובתוך המסעדה היה קר. בקשנו משף רוברט שיעלה מעט את הטמפרטורות במזגן 🙂 לפני כן תהינו היכן הפתח של המזגן, כי לא ראינו אותו. רוברט צחק והביא לנו תנור חימום, אותו הכניס מתחת לשולחן, כדי שנתחמם. הוא הסביר לנו שהקירות כל כך עבים, שבמזג האוויר של יוני, שרק החל להתחמם, בפנים עדיין קר, קר מאד. כך ישבנו ואכלנו עם תנור חימום ליד הרגליים.
התפריט היה של 3 מנות: ראשונה ללא בחירה, עיקרית שיכולנו לבחור בין 2 מנות, וקינוח, שלקחנו את שתי המנות, רצינו לטעום כמה שיותר. ליווינו את הארוחה במים, כי היינו צריכים לחזור לצימר בנהיגה. נהנינו מאד מהארוחה שאכלנו. כל המנות היו טעימות מאד, וזו מסעדה מומלצת. אם נהייה באזור הזה שוב, ניכנס לארוחה נוספת.
Chez Robert – כתובת: 34 Le Bourg היא נמצאת ברחוב הראשי של Saint-Jean-de-Côle, והיא פתוחה רק בערבים, כל יום בין 19:30 – 23:00.
סיימנו את הארוחה הטעימה, וסביבות 22:00 , כשהחל להחשיך, יצאנו לדרכנו מרוצים מאד, לצימר שלנו בברנטום, זה היה יום מלא במראות חדשים, בחוויות ובאוכל טעים.
מוזמנים לקרוא את הפוסט שכתבתי על הצימר של רותם ואורי בברנטום .
הערות, תגובות
אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט.
מקווה שהטיפים יעזרו לכם בתכנון הטיול שלכם.
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
ציפי , כיון שהחלפתי איתך משמרות בדר’ צרפת ( לא באותו איזור אבל לגמרי אותה אווירה) , יש לי דז’וו על כל המילים השמחות, סימטאות עתיקות, פרחים בגשרים ובכניסות לבתים , ריחות וטעמים … בקיצור כל החושים עובדים והמצלמה מקליקה ומקליקה עוד רגע , עוד זווית …ולא שבעה מהמראות .
נהנתי מכל המילים והתמונות
תודה
תודה טובה יקרה על המילים החמות. לי בעצמי יש דה ז’ וו מהפוסטים, פשוט כי זה נגמר לי מהר מדי, וככה אני מאריכה את החוויה. הפעם ממש התיישבתי לערוך ולכתוב מהר כדי לזכור את התחושות, ואולי כי באמת (עדיין) רוצה לחזור לשם כי לא הספיק לי. מחכה לפוסטים שלך 🙂