לו הייתי פיראט – המגדלור של יפו

לו הייתי פיראט

מזמינה אותכם להאזין ל”שלושרים”, שחוץ מ “מי מפחד מגברת לוין” יש להם עוד כמה פנינים:

המגדלור של יפו

לו הייתי פיראט בת מלכה לו היית

“לו הייתי פיראט בת מלכה לו היית
שהמלח יבש בעיניה
בספינה מזהב לרוזן הרשע
מפליגה במצוות אדוניה”

ירון לונדון כתב את המילים, יאיר רוזנבלום הלחין, והשיר מתנגן לי בלב, כשאני עומדת ומצלמת את המגדלור של יפו. הוא צנוע, הוא נמצא במעלה החוף, בין הבתים. בכל פעם שאני מגיעה לנמל יפו, אני מצלמת אותו. הוא מזכיר לי מגדלור צעצוע צרפתי, וזה כנראה כי את המגדלור בנתה חברה צרפתית. אני מרגישה משיכה לסיפורים שהוא ראה, לספנים ששטו מולו והוא כיוון את דרכם.

מתחת למגדלור, על מעקה האבן הרחב שסובב את העיר העתיקה של יפו, ישנו ציור מקסים שצייר אור מרחבי מגדרה. (אור יכול להיות ילד או ילדה, כי השם אור משמש את שני המינים). בעיני, אם אור היא ילדה אז היא בת מלכה, ואם ילד, אז מגיע לו לפגוש את בת המלכה, בגלל הכיתוב שבחרו לציור הזה: “אנחנו לא שונים אנחנו מיוחדים” :

לו הייתי פיראט על שבעת הימים

“לו הייתי פיראט על שבעת הימים
לבקשך בספינה אז יצאתי
ובקו המשווה באיים החמים
לך מיטה של פרחי בר הצעתי”

המגדלור של יפו נבנה על ידי חברה צרפתית ששכרו התורכים  ב- 1865, הוא מתנשא לגובה של 29 מטרים, והוא פעל עד 1966. המגדלור נבנה במתחם ביתו של שמעון הבורסקאי, מעבד העורות. לפי האמונה הנוצרית בעליית הגג של שמעון הבורסקאי חווה פטרוס הקדוש חיזיון מיוחד, והבית הפך למקודש לנוצרים. הבית משקיף על הנמל, ולכן הוחלט לבנות בו את המגדלור.  לפי המסורת מי שמתמנה לשמור על המגדלור גם חי בו, וכך הגיעה לשם משפחה ארמנית בשם זכיריאן, שחיה שם עד היום. המגדלור הנוכחי הוא הגלגול השני שלו, והוא חודש על ידי הבריטים ב-1936. הפעילות שלו פסקה כאשר, ב-1966 בנו את נמל אשדוד, ונמל יפו הפך מיותר מבחינת הפעילות הימית העסקית.

לו הייתי פיראט בספינה אדומת ירכתיים

“לו הייתי פיראט
לו הייתי פיראט
בספינה אדומת ירכתים
לו הייתי פיראט אז עיני האחת
לראותך היא תיטיב מן השתיים

במשקפת מלח ארוכת הקנה
כמו שחף אשקיף אל האופק
וחרטום אז אשלח בעקבות הרוחות
ודמי יתנפץ אל הדופק”

אני מסתובבת על מדרכות הנמל, הולכת לאט ומרגישה בעיר שלי, שהיא בעצם של כולם. היא של התושבים, מכל הסוגים, העדות והצבעים. היא של התיירים, אלו מהארץ שלי אבל גם מכל קצוות העולם. היא של הים, היא של הציפורים, של השחפים והיונים הרבות שמעופפות בה. היא של הרוח, שנושבת מהים, היא של כולם.

אני הולכת ושומעת קולות של ילדים, קולות של הורים, של חברים, קולות של מדריכי תיירים שעומדים עם רמקול קטן ומסבירים בשפות שונות. אני שומעת את כל הקולות והם מתערבבים, מתערסלים עם הרוח והופכים לקול נעים של המולת אנשים, קולות של עיר ונמל עם סירות דייגים.

יונה מדגמנת שלווה:

על מה חושבים הדייגים?

אך אני לא פיראט יפתי לא שודד

“אך אני לא פיראט יפתי לא שודד
אלא גבר אחד העומד בשערך
וניצב לו בלילה הזה הבודד
ואין חרב לו על הירך
ואין חרב לו על הירך”

אני לא פיראט (אפילו לא בפורים 🙂 ) ובטח שלא גבר, בקושי גברת. אני זו שאוהבת את יפו, שעוברת כל מיני גדרות, ועושה כל מיני דברים כדי להגיע כמה שיותר קרוב למים. אני זו שעוצרת כדי לצלם בכל מיני זוויות, שאוהבת לצלם בנמל את הים ואת המגדלור שלה.

אני אוהבת להסתובב בה, ככה לאט, להתיישב ליד המים ולצפות באופק. להסתכל לכיוון המרכז של תל אביב עם בתי המלון הגדולים, שהקרבה שלהם לים תמיד הפריעה לי. אוהבת לשבת ולחלום על ספינות גדולות שפעם הגיעו לכאן והביאו איתם תיירים מכל העולם ואפילו עולים חדשים. כולם היו מתקבצים כאן בבית המכס, שהיום הוא מבנה נטוש. ליד בית המכס ומול המגדלור ניצב בית קפה חמוד, שמכין קפה קר  וסלטים טעימים. מידי פעם אני יושבת שם לנוח מתחת לשמשיות, שותה ואוכלת מול הים והגלים:

לאורך כל הנמל ישנן גלריות יפות של תכשיטים, תמונות, ומזכרות. אני נכנסת אליהן מידי פעם, בעיקר לגלריות התמונות, שתמיד מציגות פרטי אומנות מעניינים. לאורך החומה ישנו פתח ובו נמצאות המדרגות שאיתן ניתן לעלות לסמטאות של יפו העתיקה, להסתובב ולהגיע עד לראש הגבעה ומשם להמשיך לגן הפיסגה. בכל האזור הזה יש פינות מעניינות, המוזיאון של אילנה גור נמצא ליד, הגלריות של אומני יפו העתיקה, וכמה מסעדות קטנות. טיול ביפו הוא טיול שאותי תמיד מעניין כי כל האזור הזה מלא בסמטאות קטנות, שתמיד מצליחות להפתיע אותי במשהו חדש.

ועוד תמונה אחת של המגדלור והנמל:

ממליצה לכם, בכל פעם שאתם זקוקים לחופש של המחשבות, כשקצת לחוץ בגלל כל מיני עניינים, כשאתם זקוקים להחליף אווירה, בואו לנמל של יפו. תעברו את הגדרות, תסתובבו בסמטאות הקטנות. תשבו בבית הקפה שליד הגדר, תשתו קפה קר, תאכלו סלט קטן ותתנו לראש שלכם לנוח ולריאות שלכם להתמלא באוויר של ים.

בחודשים האחרונים הגיעה קבוצה מאורגנת של ציירי גרפיטי לאזור של הנמל. הם קיבלו קירות, גדרות ומעברים וציירו עליהם ציורים מרהיבים. אני מאד ממליצה לכם לטייל ולמצוא את הציורים האלה. אני אוהבת לטייל, בכל מקום ולחפש את ציורי הגרפיטי, ולא רק אותם, גם את השורות שאנשים כותבים לידם, את המחשבות שלהם, שמונצחות במילים. זה מרתק בעיני. הנה חלק ממה שיש היום בנמל:

תנו ללב שלכם לפרוח, לשמוח, תהיו קצת פיראטים, קצת ילדים של מלך ומלכה, תנו לדמיון שלכם להתעופף כמו השחפים של יפו.

הערות, תגובות

אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט.

מקווה שאתם אוהבים לטייל ביפו, בנמל שלה, ושאם עדיין לא התאהבתם בה, אולי הפוסט שלי יגרום לכם לטייל בה ואז להתאהב.

מזמינה אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: