חופשה בתל אביב כי נסגרו לנו השמים
השמיים סגורים ואי אפשר לנסוע לטייל ולנפוש מסביב לעולם. יש מדינות שכבר בהליכי פתיחה לעולם, אבל אנחנו הישראלים לא יכולים להיכנס אליהם, בשל היותנו מדינה אדומה. ביטוי חדש: מדינה אדומה היא מדינה שתחלואת הקורונה בה מאד גבוהה. נכון לפירסום הפוסט – 1700 חולי קורונה נוספו היום, עם ובלי סימפטומים. נתון שמרחיק את הישראלים ממדינות העולם, מרחיק את הטיולים שלנו בחו”ל.
באופן אישי התבטלה לי החופשה הזוגית השנתית, והפעם היא תוכננה לבודפשט. החופשה היתה אמורה להיות באמצע מאי, בשבוע של מזג אוויר מצויין, שהיה מאפשר לנו הליכה ברגל בכל בודפשט. כהרגלי מצאתי בית מלון קטן ברחוב צדדי, קרוב לאגם, מול פארק קטן, אבל עדיין מספיק קרוב למרכז. הבסיס היה מוכן, ונשארו לי רק התכנונים האהובים עלי – מה נעשה בכל יום, לאיזה בית קפה נלך, איזו תערוכה נראה ובאיזה סיור בעברית נשתתף. הקורונה הגיעה, והאופטימיות שבי עדיין פעלה והגולל נחתם גם עליה, השמיים שלנו נסגרו. ריינאייר הודיעה לנו במייל שהטיסה בוטלה והחזירה לנו את הכסף, עוד לפני שפנינו אליה. את בית המלון, שהזמנו עם ביטול חינמי, ביטלנו בעצב רב. החופשה תחכה לנו, אני מקווה שנה הבאה.
חוף ים תל אביבי:
חופשה קרובה לבית
הגל הראשון של הקורונה עבר, הצליחו לצמצם את תפוצת המגפה, ונפתחו בתי מלון, מסעדות, בתי קפה, מוזיאונים, אתרים של החברה להגנת הטבע ועוד. בחודשים יוני ויולי, אחרי שנפתחו בתי הספר והגנים, אנשים שמחו שיצאנו מהבידודים והסגרים, האירועים חודשו, המסעדות ובתי הקפה נפתחו, והתחלואה עלתה והתפשטה ובגדול. ממאה חולים ביום, הגענו לאלף ביום. אם זה המשך הגל הראשון, או אם הגיע גל שני, השם לא משנה, אנחנו חיים עם קורונה. אני מקווה שיצליחו לפתח את החיסון המיוחל, ושנצליח להתגבר על ההתפרצות בהדבקה (שנשטח את העקומה קוראים לזה בימים אלו). שבאמת נצליח להתגבר על הנגיף במהרה. אני מאחלת שכל המשק יפתח, שאנשים יחזרו למקומות העבודה שלהם, שהשמיים יפתחו ונוכל לצאת לחופשות בעולם ושהעולם יחזור לנפוש אצלנו. אני מתגעגעת לימים שבהם העולם שלנו תפקד כהלכה, בזמנים ההם, של לפני הקורונה.
למשפחה שלנו, הגרעינית והמורחבת הקורונה לא הגיעה (ואני מקווה שגם לא תגיע) אבל עניינים בריאותיים אחרים, שקשורים להורי, גורמים לכך שבזמן הזה אני לא יכולה לצאת לחופשה מסודרת. מה שאני עושה (חוץ מלחלום על המקומות בהם אני רוצה לבקר 🙂 ) הוא לטייל ליד הבית, בשכונה שלי, בצפון תל אביב, או במרכז ודרום תל אביב.
כשהבריאות במשפחה תתייצב אני אוכל לצאת לחופשה בערים אחרות בארץ, אבל בנתיים, אני כאן, בעיר האהובה עלי תל אביב. אני מודה על הזכות לגור בה, בשכונה יפיפייה, מלאה בפארקים, עם בתים צנועים ואנשים צנועים. עם מרכז קטן, שיש בו בנק, סופר, 2 בתי קפה, מסעדת חומוס קטנטנה ומסעדת בשרים חדשה. שכונה שבניה הבוגרים חוזרים לגור בה, כשהם בעצמם בונים משפחה חדשה, שכונה שמעניקה לתושביה תחושה מחבקת, שההווה שלה מתכתב יפה עם זכרונות העבר של התושבים שלה.
תמונה מהמרכז המסחרי, מרכז של פעם:
לינה במחיר שפוי בתל אביב
הטיולים שלי בחלקיה השונים של תל אביב הם יומיים, בגלל שבסוף היום יש לי בית לחזור אליו, בקרבת מקום. לכל חוף ים שבעיר אני מגיעה במהירות, יש לי חניה בחניונים גדולים במחיר סמלי וחניה בכחול לבן בחינם. התחבורה הציבורית יעילה ומקום מגורי נמצא במרכז של הרבה קווי אוטובוס שמגיעים כמעט לכל תל אביב. אני מגיעה בקלות למרכזי בילוי, לשווקים ולקניונים. מהסיבות האלו אני לא יוצאת לחופשה בבית מלון בתל אביב, אבל רבים אחרים, שלא גרים בה כן מחפשים בית מלון.
חודשי יולי ואוגוסט שמגיע עוד רגע, הם חודשי חופשה מלימודים, של מקומות עבודה, ובעצם של רובנו, שיצאנו בשל התפשטות המגיפה לחופשה כפויה או לעבודה מהבית. אין חופשות בחו”ל, יש חופשות רק בארץ, ורצוי חופשות לא יקרות.
הכניסה לחופי הים בתל אביב היא בחינם, אם מביאים מחצלת, פירות ומים אתם מסודרים. אפשר לטייל בשוק הכרמל, לאכול שם בדוכנים, להגיע ליפו לנמל ולחוף, לטייל בשוק הפשפשים. אפשר להיכנס למוזיאונים של תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל (ברמת אביב), מוזיאון תל אביב, מוזיאון ביאליק, מוזיאון נחום גוטמן (בנווה צדק). אפשר לטייל בנמל תל אביב, לנשום שם אוויר טוב של ים ולהסתובב בקרוסלה. אפשר למצוא מגוון של פעילויות ואפילו לינה במחירים שפויים, במגוון בתי המלון והאכסניות שבעיר.
מלון Stay Wom
חודש שעבר הכרתי בית מלון חדש, שדומים לו הכרתי רק בסיפורי הטיולים בעולם של חברי. זהו בית המלון Stay Wom, ששייך לרשת בתי המלון בראון. המלון הוא מלון pod – מלון שחדריו מזכירים את מלונות הקפסולות היפניים, חדרים קטנים, חללים ציבוריים משותפים ומחירים נוחים ביותר. כמה נוחים? 100 – 120ש”ח ליום.
היום: על רחוב אלנבי 21 נמצא מלון הפודים (קפסולות) הראשון של תל אביב:
אז: מצחצחי הנעליים בחזית בית המרקחת של ד”ר קולברג, צילום של וילהם ואן דה-פול מכאן
בניין המגדלור כפי שמוכר היום, נבנה למעשה כבר בשנת 1935 והוא שימש כבית הקולנוע הראשון הממוזג של תל אביב עם כ-1000 מקומות ישיבה. בשנת 1964 בית הקולנוע מגדלור נהרס ועל המגרש שלו ומספר מגרשים נוספים תוכנן להיבנות מרכז גדול של עסקים ומסחר, שיהיה מחובר עם הרחובות הסמוכים במנהרות להולכי רגל. התוכנית הגדולה לא יצאה לפועל, ולבסוף, בשנת 1972 נבנה הבניין הנוכחי – 3 קומות מסחריות ומגדל של 12 קומות. במשך השנים השתנו השוכנים בבניין, אבל תמיד היו בו נציגויות של חברות תעופה זרות ומשרדים.
רשת מלונות בראון בנתה את מלון הבוטיק LightHouse על פאת הרחוב של המגדל, שנמצאת ברחוב בן יהודה, ואת מלון Stay Wom על פאת הרחוב של אלנבי. למלון הלייטהאוז יש גג ובו בר משקאות והאורחים של Stay Wom יכולים להיכנס אליו באופן חופשי.
את מלון Stay Wom (כרגע בבניה מלון שני, באזור נווה צדק), תיכננה ועיצבה האדריכלית ליהי גרסטנר שחזרה לארץ עם משפחתה מניו יורק. בפגישה עם ליהי היא סיפרה שבית המלון הזה נמצא מבחינת הסיווג שלו בין הוסטל לבין בית מלון. יש שם חדרים ליחידים, ל2 אנשים ולזוגות. השרותים והמקלחת הם לפי התקנים המקובלים בעולם ההוסטלים – לכל 4 אנשים שרותים ומקלחת משותפים. בסיור ערכנו בבית המלון ראיתי שיש שני סוגים של מסדרונות במלון:
מסדרון ארוך – יש שם מספר חדרים, ממספר סוגים (יחיד,זוגי ו2 מיטות יחיד) וחדרי רחצה ושירותים.
מסדרוןן קצר – יש שם 4 חדרים, מסוגים שונים וחדר רחצה ושירותים.
יש במלון 47 חדרים, החדרים הם חדרי קפסולות, ללא חלונות והם כולם בנויים כמשחק טטריס:
לחפש ולאגור חוויות ולא חפצים
המשפט הזה משמש כמוטו של ליהי ומנהלי המלון. החדרים במלון מוארים, מאבזרים עם חלוקי אמבטיה, כיור, מגבות, שולחן, כסא, כספת גדולה שמכילה מחשב, וחיבור חופשי לאינטרנט. יש למלון אפליקציה, שבעזרתה ניתן לשלוט בכל מיני פונקציות בחדר (היא נקראת כשם המלון -Stay Wom). בעזרת האפליקציה ניתן להזמין חדרים, לכוון את המזגן והתאורה, לשלם למלון, לבחור מסעדות ובתי קפה וחנויות בגדים. במלון נוכחו שרבים מהמתגוררים במלון קובעים לצאת בערבים ביחד וללכת להסתובב בעיר. המלון מעוצב באופן מינימליסטי, בסגנון ניו יורקי עדכני. בכל המתחמים הציבוריים והפרטיים צייר אלון ברייאר (מאייר, אנימטור מרצה בבצלאל) ציורים אורבניים של תל אביב. בכל חדר ישנו ציור אחר. החללים הציבוריים מעוצבים באווירה ביתית חמה ונעימה. הם נראו לי כמו סלון מפעם, של סבא וסבתא. המלון ידידותי לכלבים קטנים (עד 9ק”ג) והוא פתוח 24/7.
עליה וירידה לחדרים:
חללים משותפים:
תזכורת וגעגועים:
כניסה ויציאה מהמלון (אין שולחן של קבלה וההרגשה היא של בית):
בחודשים הללו של הקורונה מגיעים למלון ישראלים רבים, גם כאלה שמחפשים מקום ללון בו למספר חודשים. צוות המלון מספק תשובות ורעיונות גם בנושאים האלו.
כתובת המלון Stay Wom:
אלנבי 21, תל אביב.
אתר המלון:
ציור גרפיטי שצילמתי ברחוב ליד המלון:
תל אביב מלאה בציורי גרפיטי, באזורים שונים שלה. באזור של שוק הכרמל, באזור של נמל יפו, בדרום העיר בשלל רחובות. אפשר ללכת לטייל ברחבי העיר ולחפש את הציורים היפים ואת אומנות הרחוב. אני עושה זאת הרבה מאד. מטיילת ומצלמת. אני חוזרת למקומות שבקרתי בהם, ומגלה לא פעם שהציורים משתנים, נמחקים, נוספים אליהם חדשים, האומנות כמו במוזיאון, משתנה אבל תמיד מעניינת.
בשנים האחרונות, עקב ההתרחבות של אומנות הרחוב בתל אביב, החלו לעשות בה סיורים מודרכים. כשאני נוסעת לחו”ל, לטיולים אורבניים, אני תמיד מחפשת סיור גרפיטי מודרך והשתתפתי ברבים כאלה (בלונדון, ברלין ואמסטרדם). בסיורים האלה אני לומדת על המחשבות של האוכלוסייה, על סוגי השכונות שבעיר (גם בחו”ל לא מציירים בכל השכונות, בדיוק כמו בארץ), על השתנות ותזוזה עירונית. אותי זה מרתק. ולכן כשיוצא לי אני משתתפת בסיורים כאלה.
אתם יכולים לקרוא פוסטים שלי בנושא : סיור גרפיטי ברחובות נתניה , אומנות רחוב וגלריה פחות מאלף , 50 שנה למותה של לאה גולדברג ואומנות רחוב בחיפה .
סיור גרפיטי בפלורנטין עם גרפיטיול – Grafitiyul
שבוע שעבר הוזמנתי להשתתף בסיור מודרך עם אלינוי קיסלוב, הבעלים של חברת גרפיטיול -Grafitiyul. החברה הוקמה עם אח של אלינוי, האמן יהונתן כיס-לב, שציוריו מזוהים עם חתימתו (ציור של ספק ילדה ספק גמד ליד החתימה) והיא מציעה סיורי גרפיטי מודרכים בתל אביב, חיפה, ירושלים, בית לחם ובחו”ל – בפאריז ובאתונה. יש להם סוגים שונים של סיורי גרפיטי וסדנאות שונות, קישור לחברה אני אביא בתחתית הפוסט.
הסיור שלנו נערך ברחובות פלורנטין, שבדרום תל אביב, אזור שבו אני מטיילת ומצלמת הרבה מאד פעמים. לא הייתי באזור הזה בשלושת החודשים האחרונים ושמחתי מאד לחזור אליו, הפעם עם הדרכה והסברים מרתקים. אלינוי, שהיא אמנית גרפיטי בעצמה, שלא חותמת על עבודותיה, התגלתה כבחורה מקסימה, מלאת אנרגיה ועניין, סוחפת ומצחיקה. לפי תגובות הילדים שהיו איתנו בסיור, גם הם בין הממליצים 🙂
קיר משולב של ציורי גרפיטי, שירה ופיסול. כל אחד נותן כבוד לעבודת השני:
הסיור שלנו ערך כשעתיים וחצי ובסופו אף נערכה סדנת ציור עם תרסיסים בהם משתמשים ציירי הגרפיטי. בסיור הסתובבנו בסמטאות הנגרים והסנדלרים של פלורנטין, ברחוב פלורנטין עצמו וברחובות סמוכים. חזינו בסמטאות המצוירות, המשמשות כדפי ציור ניסיוניים (sketchbook) לציירים ולרייטרים (writer – כותבי המילים והחתימות למינהם), ששם הצבעוניות חוגגת בין סדנאות העבודה ודירות המגורים הקטנות.
אומנות רחוב על גבי תרסיסים:
“היקום מעריך מעשים” ומתחתיו מכשפה מחזיקה תרסיס – על קיר הבניין. הכלל הוא שככל שהעבודה גבוהה יותר, ככה קשה יותר לצייר אותה והאמן מוכר ומכובד יותר בקרב שאר האומנים.
ציורים, משפטי מחאה, והמרכז של גרפיטיול, שנמצא ברחוב צריפין 33:
“כשהנשמה לובשת גוף הכאב מתחיל” – מי לא מזדהה עם המשפט הזה?
“סוקולנט זה קקטוס בתל אביבית” – טוב זה ברור לא?
עיניים לשמיים:
צריך להסתכל מסביב על כל דבר, להביט גם לשמים (למי שכמוני שמחפשת מטוסים 🙂 ), גם למטה לריצפה, להתבונן היטב כי רק ככה מבחינים בפרטים הקטנים. אני מרגישה שהמצלמה שלי, העדשות שלה (גם הסלולריות כמובן), הן העיניים הנוספות שלי. הן חוש שהתווסף לי לחמשת החושים הקיימים מלידה.
לא כל מה שאנחנו רואים הוא מובן מאליו. לפעמים צריך להסביר למתבונן מה הוא רואה:
קיר משולב של אומנות רחוב: האומנית מיוריאל כהן ציירה את הזוג המתנשק, האם היא זו שכתבה את המשפט?
ברחוב צריפין, בתחילת סמטת פפו נמצא הלופט של השף קינן בסל, שמקיים אצלו ארוחות פרטיות, הצגות קטנות, וערבים מיוחדים במיזם שלו: Society Salon . נכנסנו אליו לביקור קצרצר, ואני חייבת לחזור לטעום ממה שקינן מבשל. הריחות שהגיעו מהמטבח שלו היו נפלאים:
מועדון 27 האקסלוסיבי: הזמרים שנפטרו בגיל 27, מתחתיו קירות גרפיטי נוספים, ושוב אנחנו מצטלמים:
הקבוצה שלנו שמחה להצטלם, ואני שמחה לצלם גם את הכלב הצבעוני וגם את הקיר המשולב (משולב – ציורי גרפיטי ואומנויות רחוב שונות):
שוב מצלמים, מצטלמים ושומעים הסברים:
לסיום הסיור המודרך, אלינוי ונופר מגן, מדריכה מגרפיטיול, ערכו לכולנו סדנת ציור על תקליטים עם שבלונות ותרסיסים. הרגשנו טיפה את הקושי ואת רמת הדיוק שצריכים כדי להיות ציירי גרפיטי. קבלנו סינרים, בחרנו תקליטים ושבלונות ויצאנו לדרך. היה מרתק ומלהיב ואני צילמתי:
פרטים על סיורי הגרפיטי תמצאו באתר:
סיכום החופשה
מקווה שעזרתי לכם ברעיונות של חופשה קלילה ונעימה בעיר שלי תל אביב. אם תכתבו בחיפוש אצלי בבלוג – תל אביב, תמצאו עוד פוסטים על העיר הגדולה, ותגלו שם עוד המלצות שונות לבתי קפה ולמקומות בהם אני משוטטת בעיר. מאחלת לכולנו הרבה טיולים בארץ שלנו וכמובן בריאות טובה.
תגובות והערות
אשמח לשמוע את דעתכם על הפוסט, אם לנתם בעבר במלון קפסולות בארץ אחרת? ואם כן איך היתה החוויה?
אשמח לדעת בתגובות מה היחס שלכם לאומנות רחוב בכלל ולגרפיטי בפרט?
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
כרגיל כיף לקרוא את מה שאת כותבת ולהנות מהצילומים. רעיונות נהדרים למטיילים שבאים מחלקי הארץ השונים וחום ולחות של יולי אוגוסט לא מרפים את ידיהם. אף פעם לא לנתי במלון כפסולות אפילו כשביקרתי ביפן. פחדתי שזה יגרום לי לקלסטרופוביה. לא אוהבת חדרי מלון קטנים.
תודה תמר יקרה על התגובה המפורטת, אני חושבת ששווה לנסות, ואולי אם אגיע ליפן זה יקרה לי. בנתיים אני שמחה שתל אביב הופכת לבינלאומית, ונותר רק לקוות שהכל יהיה כבר מאחורינו, שנוכל לנפוש היכן שנרצה בעולם ויבואו לנפוש אצלנו.
תמיד נהנית ללקרוא על תל אביב שלך !!
תודה דנה 🙂