סיפורים קצרים
מזה זמן מה אני כותבת סיפורים קצרים ומפרסמת אותם בפייסבוק. החלטתי לפרסם אותם גם כאן. אשמח אם תקראו ותגיבו לסיפורים. התגובות שלכם והביקורות חשובות לי.
הסיפורים מלווים בדרך כלל בתמונה אחת לפוסט ואולי אוסיף מידי פעם עוד תמונות. כמובן שכרגיל, אני מצלמת את כל התמונות, למעט תמונות שמצלמים אותי.
לעיתים אני אופיע בתמונה, אבל, הסיפורים הם לא מהביוגרפיה שלי, הם סיפורים שאני מספרת, ממציאה ממוחי הקודח 🙂
כדי לסכם את הנושא אני אכתוב שהתמונות אמיתיות, אבל הסיפור באחריות הקורא!
געגוע
היא היתה מונחת על המדרכה, קצת זרוקה, נשכחת. קצת מרוטה, כבר לא חדשה.
הסתכלתי עליה ולא יכולתי להתיק ממנה את המבט. הרגשתי שאני חייבת לצלם אותה.
ככה כמו שהיא.
מונחת על המדרכה מתחת לגדר האבן הגבוהה של גן הילדים.
ילדה אחת ואולי היה זה בכלל ילד, שיחקו בה ומשהו גרם להם לחשוב: מה יקרה אם אני אדחוף את הקובייה ברווח של הגדר?
(זו גדר עמודי ברזל גבוהה שעליה יריעת נילון עבה וירוקה והיא מקיפה את גן הילדים ונצבת מעל גדר האבן שעל המדרכה).
והנה עכשיו היא שם, שקטה, נחה אחרי הנפילה.
היא מונחת על המדרכה, שונה מכל מה שמסביב לה. קוביית פלסטיק אדומה, קטנה וישנה.
הסתכלתי עליה וחשבתי שאולי היא מחכה, ככה בשקט, שמשהו יקח אותה משם ויחזיר אותה לגן שלה.
ואולי לא?
אולי היא מקווה שהיא הקובייה הרגילה, הקצת מרוטה, שעשרות ילדים כבר שיחקו בה, אולי היא מחכה למשהו מסעיר שיקרה לה?
נעצרתי מולה, צלמתי אותה, וניסיתי לחשוב מה היא מזכירה לי.
חשבתי וניסיתי להבין מה אני מרגישה כשאני מסתכלת עליה, ואז הבנתי – זה היה געגוע.
געגוע לילדות, געגוע לימים רחוקים, שהכל בהם היה אפשרי והכל היה יכול לקרות.
געגוע לזמן של ילדות תמימה, ששום דבר לא בוער ולא דחוף, חוץ מלשחק, לצייר, לטייל, להריח ולטעום.
זמן של געגוע.
מזדהה עם הרגש הזה של הגעגוע אבל לא געגוע לילדות…לא לכולם היתה ילדות טובה…גם אני כמוך אוהבת לצלם וכל פעם נדהמת מחדש כמה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו מהצילומים שצילמו ואת לקחת את הצילום כטריגר לכתיבה. מקסים.
תמר תודה רבה על התגובה! געגוע הוא רגש מורכב ומגוון, וגעגוע הוא לככ הרבה דברים. זה מעולה שהסיפור לקח אותך לגעגוע כלשהוא. אצלי זה היה לילדות, אבל לא רק, יותר לחוסר הדאגות, אני חושבת. ברגע שהסיפור יוצא לאוויר העולם הוא של הקורא, ולכן זה מראה לי שהסיפור מצליח כשהוא מעורר באחר משהוא משלו. אצלי תמונה תמיד מעוררת טריגר, ואני באמת שמחה שזה קורה.