החופשה שלנו בבודפשט

הקדמה

את הנסיעה לבודפשט תכננו לפני 3 שנים, למאי 2020. אבי ואני הזמנו כרטיסי טיסה ובית מלון מיוחד. בית מלון בוטיק קרוב לרובע היהודי ומול גינה צרפתית  יפייפיה. אבל, כמעט כמו כל דבר בעולם – לנו היו תכנונים מדויקים, ולעולם סביבנו רצונות משלו- קורונה למשל. חודשיים לפני החופשה שלנו העולם נסגר ב15/3/202, תאריך שאני לא אשכח. בטלנו הכל וקיווינו לטוב. בזמן הזה העולם של המשפחה שלי התהפך. הורי עברו לדירה, כי ביתם הפרטי כבר לא תאם לצורכיהם. אבא שלי הפך לסיעודי 100%, הצמדנו לו מטפלת, ובמקביל אליו אמא שלי אובחנה עם אלצהיימר קשה וכעבור מספר קטן של חודשים היא נפטרה.

אביב הגיע

עברו להן 3 שנים סוערות והעניינים בעולם ובמשפחה שלי החלו להתייצב. אבא שלי חי בדירה עם מטפלת צמודה וקבועה, ואני הרגשתי שאני חייבת לתכנן ולצאת לחופשה שהתבטלה. היה לי חשוב להגיע לבודפשט, כי אמא שלי נולדה בה וחיה שם עד גיל 15, אז עלתה לארץ. לי זו היתה הפעם השניה שאני מגיעה לבודפשט. לפני 24שנים נסעתי אליה לטיול שורשים עם אמא שלי. נסענו בחורף, כי רציתי לחוות את השלג שהונגריה התברכה בו. הפעם בחרתי לנסוע באביב, ולחוות חוויות חדשות, הפעם עם אהובי.

אבי נח על ספסל בבודה, בטילת מקסימה שנמצאת בשכונה השקטה, שמאחורי מצודת הדייגים:

החופשה החדשה בבודפשט

כרטיסי טיסה חדשים ניקנו (בראיינר, שאחרי הקורונה התבררה כחברה אמינה), ובחרתי 2 בתי מלון לשהות של 7 הלילות בבודפשט. תכננתי את החופשה, הזמנו סיורים מודרכים וסימנו על המפה מסעדות ובתי קפה שנראו לנו מועדפים. קבעתי פגישה עם בת דודה של אמא שלי ובעלה, שחיים בבודפשט, וידעתי שנטייל גם איתם.

בפוסטים נפרדים אפרט על 2 המלונות שהיינו בהם, אביא המלצות על בתי קפה מיוחדים ועל מסעדות שאכלנו בהם אוכל מצויין. אכתוב גם על הגשרים, על האי מרגיט ועל בודפשט היהודית והרובע היהודי.

בודפשט במאי

מאי הוא חודש נהדר לחופשה באירופה. הטמפרטורות הממוצעות הן 20 מעלות, קר בלילה וקריר בבוקר ובערב. היה צפוי גשם לפרקים. נסענו עם טרולי ותיק גב, בהתאם למידות של חברת התעופה, וכל מה שלקחנו התאים, למעט המטריה שלא נזקקנו לה כי לא ירד גשם כל השבוע!

גינה ירוקת עד בין בתים:

סיורים בעברית

יש הרבה מאד מידע בבלוגים של טיולים על בודפשט ובפייסבוק יש מספר קב’ עם מידע על בודפשט. מספר חברות מעבירות מגוון של סיורים בעברית, כולל יציאה מבודפשט לכפרים הקרובים ושיט על הדנובה. אנחנו לקחנו 2 סיורים רגליים בעברית: 1. להכרת העיר (פשט בלבד, לצד של בודה, מעבר לנהר הדנובה היו רק טיולי סגוואי או איזיריידר ואנחנו בחרנו לטייל שם לבד).
2. סיור ברובע היהודי. כמעט כל החברות שעורכות סיורים בעברית, עושות את הסיורים באותם מקומות וההבדל ביניהן הוא בכמות האנשים שמצטרפים לסיורים ובמדריכים. תבחרו את החברה שהכי נראית לכם, אני מאמינה שכולן טובות. ההמלצה שלי-  תקפידו שיהיו מעט אנשים בסיורים. הסיור הכללי שלקחנו היה עם 40 איש והוא היה פחות מוצלח מהסיור ברובע היהודי, שכלל מעט אנשים.

העיר נפרשת לפנינו בקומת התצפית הנהדרת בבזיליקת אישטוון הקדוש, אליה מגיעים בסיור להכרת פשט. בסיור רק עוברים ליד הבזיליקה ואנחנו עלינו לתצפית היפה, לאחר שהסיור הסתיים:

חופשה איטית

החופשה שלנו היתה מאד רגועה ונעימה. אפשר לקרוא לה חופשה איטית, ואני מצרפת את סוג החופשה הזו  למגמת החזרה לאיטיות. מגמה שהחלה באיטליה – בישול איטי, כאשר רשתות המזון המהיר נכנסו אליה. חופשה איטית לעומת הריצה שיש לנו בחי היום יום. זו החופשה שאנו מעדיפים, מזה שנים רבות.

כל יום אכלנו ארוחת בוקר במלון והתארגנו ליציאה לטיול היומי. בחרנו בית קפה מהרשימה שהכנו בבית, והרגשנו כמו מקומיים. אחרי הקפה טיילנו בעיר, אכלנו ארוחת צהריים בזמנים שבחרנו ובכל המסעדות לא הזמנו מקום מראש (בבודפשט יש ארוחות צהריים בכל זמן כמו בארץ). בכל יום בחרנו מה לעשות בהמשך היום, אם לחזור לנוח במלון ואם לשנות את הטיול למקום אחר. זו היתה חופשה אמיתית לנפש, בלי ריצה להשגת מטרות. כמו שתכננו מראש, נפגשנו עם בת דודתה של אימי ובעלה, שגרים בבודפשט. הם לקחו אותנו לטיול שורשים קטן בשכונה בה הם ואימי גרו ולבית הכנסת בו התפללה המשפחה. מבחינתי השלמתי ככה מעגל משפחתי וזה גרם לי לאושר רב! חוץ מזה אני בטוחה שאמא שלי הסתכלה עלינו מלמעלה והלב שלה התמלא שמחה 🙂

כשהחופשה איטית יש זמן להרים את הראש ולראות מבנים יפייפיים:

בודה ופשט

בבודפשט גרים כ2 מליון איש וזו עיר מאד גדולה, ששופצה מאד יפה ב25 השנים האחרונות. בודפשט הפכה לעיר מאוחדת ב 1873, כשהתאחדו אז 3 ערים: בודה, אבודה ופשט. בודה היא הררית, יושבת על  7 גבעות. זה היה החלק העשיר של העיר עם כנסיות גדולות, מבנים היסטוריים, ארמונות, אנדרטאות ופסלים. אבודה- זו העיר העתיקה עם שרידי מבנים רומאים, ופשט שבנויה על מישור, ונמצאת מעבר לנהר הדנובה. פשט היא העיר החדשה והתוססת., ובה מרוכזים אזורי הבילוי, התרבות, המסחר והפיננסים של העיר כולה. כדי לחבר את חלקי העיר, שבינהן עובר נהר הדנובה, נבנו גשרים רבים, שעליהן עוברת התחבורה וגם הולכי הרגל, על מדרכות ייעודיות. מרכזה של פשט,  שנמצא באזור העתיק יותר, מרגיש כמו כל עיר מערבית – פריז למשל (שסגנון הבניה שלה מאד דומה).  בודפשט מחולקת לרובעים רבים, ולבה הפועם תיירים ובילויים הוא רובע 5, הרובע שהיה עד לפני מלחמת העולם השנייה הרובע היהודי.

מבט מפשט המישורית לבודה ההררית:

מבט מבודה ההררית לעבר הנהר ופשט:

תחבורה ציבורית- בודפשט גו

בבודפשט הולכים הרבה מאד ברגל ואני מאד אוהבת את זה משתי סיבות עיקריות: א. זו הדרך הכי טובה להכיר את העיר על רחובותיה הראשיים וסימטאותיה הקטנות. ב. סיבה חשובה – מורידים בהליכה הרבה את הקלוריות המיותרות, שנכנסות לגוף עם האוכל הטעים מאד של ההוונגרים. יש אפשרות להיעזר בתחבורה ציבורית, ומהנסיון שלנו היא מעולה- יעילה וקלה. יש בה 3 קווי מטרו, כאשר m1 המטרו הראשון קיים בה מאז 1896 והיה המטרו השני בעולם אחרי לונדון. m1 הפך לאתר מורשת עולמית של אונסקו. אנחנו נסענו במטרו רק פעם אחת, בשביל החוויה. יש בה טראם- חשמליות צהובות, אוטובוסים חשמליים אדומים- שיודעים להפוך לרגילים כשאין קו חשמל מעליהן, ואוטובוסים כחולים גם רגילים וגם עם מנוע חשמלי מובנה. משדה התעופה יש אוטובוסים מיוחדים- e100 וe200 שמגיעים למרכז העיר בנסיעה קצרה של כחצי שעה בלבד. יש כמובן גם מוניות שונות, שלהן לא נזקקנו.

עוד בארץ הורדנו את האפליקציה- בודפשט גו – BudapestGo ודרכה רכשנו את כרטיס האוטובוס e100, שהתחנה הסופית שלו (3 תחנות סהכ) הגיעה לקרבת המלון שלנו. באפליקציה יש כרטיסי נסיעה ל- 24ש’- 72ש’, ואז לשבועיים, אין לשבוע. ההבדל במחיר בין 72ש’ לשבועיים היה כ10שח, לכן רכשנו את הכרטיס של השבועיים, עסקה שהתברר שהיתה נהדרת, כי כשגילינו כמה התחבורה הציבורית נוחה ומהירה, נסענו בה די הרבה. בעזרת בודפשט גו וגוגל מפות (שעובד היטב בבודפשט) ניווטנו ברחבי העיר, כמעט כמו מקומיים. נוכחנו לדעת שהאוטובוסים והטראמים מגיעים לכמעט כל התחנות כל 5 דקות, מה שייתר מבחינתנו את קווי המטרו והמוניות.

אוטובוס אדום וחשמלי:

תיקוף הכרטיסים באפליקציה

לפני הנסיעה נכנסתי למספר קבוצות פייסבוק של ישראלים שנוסעים/ נמצאים בבודפשט. המוטיב העיקרי שעלה שם היה שאנשים לא מבינים היכן מתקפים את הכרטיס שנקנה באפליקציה וכן אזהרות חוזרות לתקף את הכרטיס כי תמיד עולה פקח ונותן דוחות בסכומים גדולים.  האמת היא שהשימוש בכרטיסים והתיקוף שלהם קלים ביותר. הדרך היא להיכנס באפליקציה ל’כרטיס שלי- my ticket’, שם לוחצים על סריקה -scan – ואז נפתח חלון, שאיתו סורקים את הברקוד של הנסיעה על גבי האוטובוס (בדרכ נמצא ליד דלת הכניסה, אבל הוא נמצא גם בתוך האוטובוס עצמו), מטרו, טראם וכו. האישור שסרקתם הוא אנימציה חמודה שנוצרת מיד. את האנימציה שנוצרת בטלפון לאחר סריקת הברקוד מראים לנהג ואם צריך גם לפקח שעולה בזמן הנסיעה. אנחנו נתקלנו בפקח רק פעם אחת, בנסיעה האחרונה, כשנסענו לשדה התעופה. אל תדאגו זה עובד נפלא (הלוואי על ישראל אפליקציה ככ ידידותית).

מלונות והתנהלות יומית

בבודפשט לנו בשני בתי מלון. המלון הראשון בלב הרובע היהודי, שם הכל קרוב וניתן ללכת ברגל ולחרוש את מרכז פשט ואף להגיע ברגל לבודה דרך שבילי ההליכה של הגשרים. המלון השני נמצא כמעט בקצה שד’ אנדרשי המפוארים, ליד כיכר הגיבורים והפארק. שם בארמונות גרים עשירי העיר ושגרירים למיניהם. בית השגרירות של קטאר היה השכן של המלון שלנו. הלינה בשני המלונות אפשרה לנו לחוות חוויות שונות לגמרי והיכרות עם בודפשט מכמה צדדים. במלון השני השתמשנו ביותר אוטובוסים, כי הוא מעט רחוק מהמרכז, אבל ציוץ הציפורים בבוקר היה שווה הכל.

מלון ALICE – פה שומעים את ציוץ הציפורים בבוקר:

כל יום טיילנו בין האתרים הרבים שהעיר מציעה: בניין הפרלמנט, אנדרטת הנעליים והאנדרטה האלטרנטיבית שתיהן לזכר הקהילה היהודית שנספתה בשואה. טיילנו באי מרגיט, טבלנו במרחצאות גלרט המפוארים, טיילנו במצודת הדייגים וראינו את כנסיית מתיאש. אכלנו עוגות נפלאות (שטרודל פרג ותפוחי עץ) בקונדטוריית רוזורום – Ruszwurm, שנמצאת מאחורי כנסיית מתיאש, עלינו לתצפית מרהיבה בבזיליקת אשטוואן. את בניין הפרלמנט ראינו רק מבחוץ,  כי נזכרנו מאוחר מדי לקנות כרטיס עם סיור באנגלית. ההמלצה שלי- אם לא הייתם שם בסיור תקנו כרטיס מספר חודשים מראש, כי הסיורים האלו נסגרים מאד מהר. זה מקום ששווה ביקור, נראה בפנים כמו ארמון מפואר. (אני הייתי שם בטיול השורשים עם אמא שלי). את בניין האופרה צילמתי הפעם רק מבחוץ (אני צפיתי שם באופרה בעבר, וזו חוויה מיוחדת במינה לשבת 3 ש’ בארמון מפואר ולהאזין לאופרה. גם אם משתעממים מהמוזיקה, קשה להשתעמם מהיופי שמסביב). בבודפשט יש גם מוזיאונים רבים, אבל אנחנו וויתרנו עליהם הפעם.

מבט מבודה לעבר בניין הפרלמנט המפואר שבפשט:

קניות בבודפשט

לבודפשט הגענו כל אחד עם טרולי, שהיה מותר לקחת בו עד 10קג’ ותיק גב במידות מדויקות (אצלי נכנסו בו 4 קג’, אבל לא שוקלים אותו). למעשה לא היתה לנו שום אפשרות לקנות משהו, למעט אם נשאיר חפצים מאחור, דבר שלא רציתי לעשות, אז לא קנינו דבר. בעקבות המשטר החדש של אורבן חלה אינפלציה של 25% בהונגריה והיא כבר לא זולה כשהיתה. נכנסתי להרבה חנויות, בדקתי מחירים של בגדים וחפצים שונים וראיתי שהכל עולה בדיוק כמו בארץ, וגם אם היה לי מקום לקניות, הייתי מוותרת עליהן. מה שעדיין היה זול יותר בבודפשט הם הלינה, האוכל והשתיה.

חזרה לארץ

מועד החזרה שלנו לארץ היה בסוף מבצע מגן וחץ. אנחנו בילינו בשקט והשלווה של בודפשט ובישראל היו הזעקות וטילים. בעולם המשוגע שלנו זה זמן שמצד אחד עדיף לא לחוות אותו ולהיות מחוץ לישראל, ומצד שני אתה מפחד על המשפחה שנמצאת כאן ורוצה לדעת שהכל בסדר עם כולם. בלב פנימה קצת קיוויתי שנקבל הודעה מראיינר על כך שהם דוחים את הטיסה חזרה באיזה יום יומיים, ואנחנו נוכל לחוות עוד מעט מבודפשט. זה לא קרה, הטיסה יצאה אומנם באיחור של שעה, אבל לפחות הבאנו איתנו את הפסקת האש 🙂  אני לא יודעת מתי אחזור לבקר בבודפשט, אבל יש לי הרגשה שאגיע אליה שוב!