חושך מסביב.
שמתי לב שהשער מעט פתוח.
הלב שלי פועם בהתרגשות ובלחץ.
כל כך הרבה פעמים דמיינתי את הרגע הזה, וזה לא קרה, ואני כבר כמעט התייאשתי.
כולם הלכו מזמן עזבו את המקום ושקט של ערב, של כמעט לילה השתרר מסביב . אני אוהב להסתובב בחוץ בשקט, וככה גיליתי שמשהו לא נעל את השער.
היה שם סדק צר, שרק בגלל פס האור, שהתלכד איתו, אני מצליח לזהות את השער הפתוח.
אני מסתכל לצדדים, מריח את האוויר. ריח נעים של שעה מאוחרת. אני שומע קולות של צרצרים, ינשוף ושל כמה תנים מהפארק. חוץ מהם הכל מסביב שקט.
אני דרוך ומזיז מעט את השער. השער נפתח בחריקה קצרה. אני מסתכל מסביב כדי לוודא שאני לבד. הכל רגוע מסביב, אין אף אחד.
אני יוצא לדרך. אני ככ סקרן לראות מה קורה ממול, מעבר לגדר ולשער, שם.
מחשבות עוברות לי בראש: איך זה מרגיש להיות חופשי? איך פתאום אני לבד ובלי השגחה?
אין לי מושג מה קרה היום, למה השער פתוח ומי השאיר אותו ככה. והאמת, לא אכפת לי.
אני מתחיל למהר, כי אני מבין שהזמן הזה בסוף יסתיים. הצעדים שלי שקטים ורכים על האספלט, ואני מתחיל לרוץ.
אחרי ריצה די ארוכה הגעתי לגדר של צמחים ואני מכניס את הראש לתוך הצמחים שבגדר ומציץ. אין אנשים מאחורי הגדר.
אני נח קצת מהריצה. מסדיר את הנשימה. מצאתי שלולית קטנה של מים ושתיתי.
אני נכנס בין השיחים שבגדר, ויוצא מהצד השני שלה לדשא נעים.
בצד אני רואה איש עם כלב.
הכלב מריח את האוויר ואני מבין שהריח שלי נמצא שם.
הכלב מתחיל לנבוח, ומתקרב קצת לכיוון שלי.
האיש קורא לכלב, אבל הוא ממשיך לנבוח.
דווקא נחמד אני חושב, אולי אכיר חבר חדש.
אמא לה’ נמר!!!!!
האיש צורח.
מה יש לו? הוא לא מפסיק לצרוח.
עכשיו הרעש מתגבר- הכלב נובח בלי הפסקה והאיש צורח, בלי הפסקה.
הקשבתי וזה נהיה משעמם, ורועש מדי בשבילי.
נכנסתי לגדר השיחים ויצאתי החוצה לאספלט שממנו הגעתי. אני מתחיל להתרחק משם.
חבל אני חושב בצער, כנראה שלא הצלחתי להכיר חברים חדשים הערב.
מקסים!
תודה רבה !
מקסים. הועלה למומלצי פרפרים – הבלוגוספרה שלנו
תודה רבה על כך 🙂