אחת מהחנויות היחידות של מותגי העל שאליהם אני נכנסת היא של לואי ויטון. בכל מקום בעולם אליו הגעתי לא הפסדתי את “מוזיאון לואי ויטון” המקומי. העיצוב המוקפד, האסטטיקה הבלתי מתפשרת, הכבוד העצום שרוחשים העובדים למוצר שלהם, כל אלו גורמים לי מושכים אותי למקום היפה הזה. מובן מאליו שהייתי שמחה לרכוש לעצמי תיק משלי, אולם כאשר ארנק כסף קטנטן עולה כ- 300 יורו, אני עדיין חולמת.
מזוודת הנסיעות הקלאסית של לואי ויטון, מוצגת לראווה בפתח החנות. כך התחיל לואי ויטון את פעילות המותג (בשנת 1854) , כמעצב מזוודות לנסיעות ברכבת:
בנתיים הדבקתי את אבי באהבה שלי, ובנסיעה שלנו לרומא נכנסנו לשתי חנויות של המותג. אחת קטנה יותר, ברחוב שיוצא מהמדרגות הספרדיות, ויה קונדטי – Via dei Condotti רחוב מעצבי העל של רומא. בחנות הזו, קיים מיצג המדרגות המקסים, שהיה קשה לנו להפסיק ולצלם אותו. המדרגות בנויות ממסכי פלסמה הזזים בלי הפסקה. לעיתים הם מדמים משחקי פק מן ולעיתים מסכי מחשב שמחליפים צבעים וצורות ללא הרף. (מבוסס על רעיון של האדריכל הניו יורקי פיטר מרינו, שעיצב מס’ חנויות של לואי ויטון ברחבי העולם).
העיצוב החדש הוא בשיתוף עם המעצבת היפנית kusama yayoi:
שימו לב מה קורה על המדרגות:
הנחשים המנוקדים בקדמת חלון הראווה של החנות הם פרי השיתוף הנוכחי של לואי ויטון ומעצב הבית מרק ג’ייקובס, והאומנית היפנית בת ה – 82: kusama yayoi. יאיו קוסמה נחשבת לאחת האומניות היפניות המובילות בעולם. היא אומנית רב תחומית (בין השאר: פיסול, ציור, עיצוב אופנה, קולנוע, כתיבה). הנקודות הן סימלה המסחרי. שיתוף הפעולה הזה הביא לקישוט החלונות באופן יוצא דופן וליצירת אביזרים מקסימים ביופיים: תיקים, צעיפים, ארנקים, משקפי שמש ונעליים. אחד מחלונות הראווה מביא בובות בדמותה של האומנית, ובצבעים והנקודות האהובים עליה:
זו חנות גדולה, מתפרסת על 3 קומות, חלל תצוגה גדול מאד ויש בו מסך קולנוע קטן עם מקומות צפייה, בקומה השניה שלו. בחנות עצמה לא ניתן לצלם. החנות מלאה בעובדים, שמסתכלים לכל עבר ומשגיחים שכל מי שמסתובב בחנות יתנהג כשורה. גם את המזוודה לא הרשו לנו לצלם ואני נעמדתי בעמדת צילום לידה ואבי צילם “אותי” ולמעשה את המזוודה. הנה מספר דגמים מהקולקציה החדש לסתיו/חורף של לואי ויטון:
התמונות לקוחות מהאתר הרשמי- מכאן
מחוץ לחנויות הצלחנו לצלם, אז הנה עוד מהעיצובים של החלונות: תיק בעיצובה יאיו קוסמה, על רקע פריחת הדובדבן היפני:
חלון פרחוני שצילמתי :
והנה הפרחים במבט קרוב:
קישור לאתר של לואי ויטון:
קישור לפוסט נוסף על לואי ויטון:
לואי ויטון – חנות חדשה ברמת אביב
בעבר הייתי מעדיפה שלא להכנס לחנויות האלה כדי לא לגרום לעצמי כאבי לב מיותרים. עם הזמן, למדתי להשתחרר (במיוחד כשידעתי שאני אפנק את עצמי בסוף הטיול בתיק יפיפה לא פחות!).
היום אני לא מפספסת ביקורים בכל החנויות היוקרתיות ולא פחות נהנת מלסחוב בחזרה למלון שקית יוקרתית עם פריט מעצבים יפיפה, מקורי והכי חשוב – משלי!
התיק הבא שלי (בלי נדר!!!!) – שאנל?! עוד מתלבטת לגבי מה בדיוק. אולי פראדה, או מיו מיו. לא יודעת! הכל יפה ואת כולם אני רוצה ותיקי מעצבים זאת התמכרות מאוד מסוכנת!
הי שרונה. אז מהניסיון שלי והוא כבר ארוך, הכניסה אליהם לא הכי נעימה אבל מידי פעם כשיש לי הרבה זמן אני נכנסת. לגבי לואי ויטון הם הכי נעימים אולי כי החנויות שלהם תמיד רחבות ידיים ותניד יש אנשים שמסתובבים. לגבי השאיפה לקנות- גדולה אבל לצערי אצלי לא מציאותית. רק היום על הקיר שלי התפרסם תיק של שאנל ב-12000שח. אז שאנל הנפלאים, וזו דעתי גם, יסלחו לי. מאחלת לך שתקני כל מה שאת רוצה, ההערכה למוצר איכותי מובנת לי ביותר!
הנחשים המנוקדים האלו בהתחלה ממש נראים אמיתים יש להם תחושה של תנועה אמיתית הפחידו אותי קצת 🙂
אוי לא נעים, לא רציתי שיתקבל רושם לא נעים! הבנתי שהם בכלל תמנונים ולא נחשים….אבל בעיני הם מאד יפים. לא נתנו לי הרגשה כמו שלך, דווקא התנועה הזו מצאה חן בעיני. יש כבר חלון חדש, החלונות הללו מתעדכנים ללא הפסקה.
נהנתי לראות את התמונות, התנועה, הצבעים ובעיקר את הפרחים. (לי רגלי התמנון הזכירו גרביונים המוצגים על רגלי בובות בחנויות…)
אהבתי גם את תמונת התיק על רקע פריחת הדובדבן .
מעניין ויפה.
הי ורד, גם אני כמוך, אהבתי מאד את הפרחים, את החיות המתפרצת מהם. בכלל נראה לי שהעבודות של האמנית היפנית הן מיוחדות במינן. שמחה שנהנית!
יכוללהיות שעמדו מול אותו חלון ראווה ברומא באותו שבוע ?
הי חמודה, היית ברומא בשבוע שהייתי?? מקווה שנהנית לפחות כמוני, אם לא יותר.יום נפלא.