תמיד אני מוצאת משהו חדש להתעניין בו, וכל פעם מחכה,
ממש בשבילי איזו הפתעה קטנה.
לאחר שכל הפארק התמלא בעצים סגולים והדשא הפך סגול,
הלכתי יום אחד עם נינה במסלול הטיול שלנו,
ושמתי לב איך העץ הנפלא הזה השתנה מירוק לאדום:
העץ האדום בשמו הבוטני: “ברכיכטון אדרי” או בשפה המדוברת “אולגה הגדולה”
יש לנו בפארק שני עצים כאלו, אחד בוגר וגדול והשני, צומח לידו צעיר וקטן במימדיו.
העץ הגדול בולט ביופיו. בתחילה הוא ירוק לגמרי, ענפים ועלים ירוקים:
בחודשי האביב והקיץ הוא משיר את עליו הירוקים ומתמלא בפרחים אדומים,
שחלקם נושרים ממנו לריצפה, וממלאים אותה בפרחים אדומים ועזי צבע.
השילוב של האדום-ירוק-כחול- עושה לי טוב
המדרכה, החול, השיחים – כולם התמלאו באדום אדום הזה
הפרחים של”אולגה הגדולה” מזכירים לי במקצת את פרחי הסיגלון.
כמו לסגלון גם הם מזכירים שופרות, רק קצרים יותר, ולסגלון הפרחים עדינים יותר,
ארוכים ורכים יותר.
כשניצן היתה קטנה היינו מטיילות בפארק, עוברות ליד העץ האדום,
ורואות שכל האדמה מלאה פרחים. היא היתה אוספת ענפים ארוכים ודקים
ומכינה לי מתנה: ענפים שזורים עם הפרחים האדומים.
כעת ניצן גדלה ונמאסה עליה השזירה וכשאנחנו עוברות ליד הפרחים הפזורים
על הריצפה אנחנו נזכרות בכך, מחייכות, ומשאירות את הפרחים במקומם,
לילדה קטנה אחרת, שהגיעה תורה להביא מתנה לאמא .
מקסים!
אני מאד אוהבת את הצילומים שלך (ממש מקצוענית!) ואת המסרים האופטימיים…פיה או לא פיה???
:-).
הי לך! שמחה שאת מציצה…תודה על ההערכה! ככה זהכשאוהבים(אימרה שלנו בעבודה..) אבל באמת, אני אוהבת את הטבע ככ, שזה כנראה יוצא. ובאמת שיש ככ הרבה יופי מסביב. מקווה שתמשיך האופטימיות!
יופי של צילומים
שנה טובה ונפלאה.. שנה של צבעוניות מאושרת ועשירה..