רובע קמדן Camden בלונדון והשווקים המקסימים!

רובע קמדן טאון

רובע קמדן שוכן בצפון לונדון, והוא צבעוני, רועש, עמוס אנשים ועניין. בעיני זה אחד האזורים המרתקים בלונדון וחייבים לבקר בו. באזור הזה מרגישים ורואים אנשים שלא רואים ברחובות הראשיים של לונדון. שם נמצאים בני הנוער, הפנקיסטים, ואנשים שמבטאים את עצמם בלבוש שונה מהרגיל. להסתובב שם בין השווקים הרבים, ברחובות הצבעוניים ובסמטאות זו חוויה אנושית שמחה ומלאת צבע.

בקמדן חיה האומנית והזמרת איימי וינהאוס, עד מותה. בשיתוף עם משפחתה  אצרו בחודש יולי האחרון, תערוכה לכבודה במוזיאון היהודי, תערוכה, שלצערי בזמן הביקור שלי לא הצלחתי להגיע אליה. (את התערוכה ראיתי לבסוף בבית התפוצות שבאוניברסיטת תל אביב, היא הוצגה שם כעבור שנתיים מפתיחתה בלונדון).

הדרך לקמדן טאון

בביקור הזה הגעתי לקמדן ביום ראשון, יום החופש באנגליה. ידעתי שרחובות סואנים ושווקים מעניינים הולכים מעולה ביחד ולא טעיתי. הרחובות היו מלאים באנשים והאווירה היתה שמחה ורועשת.

הגעתי לקמדן לבדי, כי ניצן ואבי העדיפו ללכת ולצפות בחילופי המשמרות בארמון בקינגהאם. את החילופים ראיתי בעבר, וזו היתה ההזדמנות היחידה שלי לבקר בקמדן ולא הייתי מוכנה לוותר על כך. העדפנו להיפרד ולתת לניצן את חווית חילופי המשמרות, ולי את חווית השווקים. קבענו שניפגש שוב בצהריים ונלך ביחד לאקווריום, שאליו קנינו כרטיס משולב ביחד עם הלונדון איי עליו כתבתי כאן . (קנייה של כרטיס משולב היא שיטה מעולה להוזלת מחירים של מקומות רבים). אני חייבת לציין, שביקור במקום מאד סואן כמו קמדן טאון יכול להיות בעייתית לילדים, וההנאה שלהם מהליכה מרובה בשווקים עלולה להימאס עליהם במהירות רבה. לא תמיד מה שלנו נראה כחוויה נפלאה ומלאת עניין, נראה גם לילדים ככה (וזה כמובן מנסיון אישי).

כשירדתי לטיוב של “בונד” הכרוז אמר משהו על שיפוצים והבנתי שאולי יש לי בעיה בתחנת ההחלפה, ב”טוטנהם קורט”, אבל התעלמתי באלגנטיות. כשירדתי בתחנת ההחלפה, כדי להגיע לקמדן, התבררה הבעיה – התחנה סגורה!מסתבר, שבימי ראשון מנצלים מנהלי הטיוב את החופש ומשפצים כל מיני תחנות (גם במנהטן זה קרה לנו). אין טיוב לקמדן, הוא בשיפוצים, רק אוטובוס או מונית. ביררתי איזה אוטובוס מגיע ועליתי לרחוב. אני ועוד עשרות אנשים שהבינו שיש להם בעיה…ובכן – איפה התחנה? היכן האוטובוס? ועם החיפושים הזמן חלף וכבר היה לי חם. נכנעתי למצב העגום ותוך דקה מצאתי מונית במחיר של 10 פאונד, ששמחה להסיע אותי לקמדן.  בקשתי מהנהג, שיוריד אותי באזור השוק של העתיקות. זכרתי את הביקור הקודם שלי בקמדן, זכרתי את השיטוט הכייפי בין הדוכנים מלאי ההפתעות והפריטים המעניינים ובעצם את ההנאה בכל השו ורציתי לחוות את כל אלו שוב. נהג המונית הוריד אותי ליד הגשר עם  השלט הגדול- Camden Lock, ואמר לי ששם אמצא עתיקות.

השווקים ברובע קמדן

הסתובבתי כמעט בכל השווקים (6 שווקים מחוברים), והחיפוש שלי אחר מציאות הביא אותי למסקנה די עצובה: השווקים כיום הם מאד ממוסחרים, מאד מכווני תיירים. אין כמעט שווקי פשפשים ואין כמעט סוחרי עתיקות של ממש. נשארו מעט מאד שווקים אותנטיים ומעט פריטים מקוריים, שאותם צריכים לחפש היטב. מוצרי המזרח השתלטו על השווקים. אני לא התייאשתי, טיילתי בשווקים השונים וחיפשתי אחרי הדוכנים המקוריים עם חפצי האומנות ופרטי הוינטג’.

השווקים מלאים במזכרות וחולצות מודפסות וסחורה שפעם כמעט לא היה לה מקום בקמדן. שלא תבינו לא נכון, אני נהניתי ביותר, צילמתי הרבה, חלפתי במהירות על מה שלא עניין אותי, על בגדים, בגדי פנקיסטים, מזכרות, חפצים שהם כאילו רטרו, אבל העין שלי כבר חדה מספיק כדי לזהות מוצרים מתחזים, ופוסטרים מעייפים. חלפתי גם על יוצרי התכשיטים והפריטים הקטנים, דוכנים רבים שמאד הזכירו לי את נחלת בנימין. צילמתי הרבה כי בכל מקום מצאתי משהו שעניין אותי, גם אם לא לקניה. התעכבתי בעיקר אצל סוחרי הפשפשים הוותיקים, שהיה קל לאתר אותם, וניהלתי עם חלקם שיחות מהנות.

את סוחרי העתיקות מצאתי בעיקר בשוק האורוות. שוק האורוות (Stables Market) הוא השוק הגדול ביותר מששת השווקים המרכיבים את מתחם קמדן. מבנה השוק שימש בעבר כאורוות של חברת הרכבות מידנלנד ושל בית החולים הסמוך. דוכני השוק מוקמו בתאי הסוסים.  המתחם הפך לשוק ענק ויפייפה עם פסלי סוסים מברונזה. זהו השוק היפה ביותר שאי פעם הסתובבתי בו.

נכנסתי לחנות וינטג’ ורטרו יפייפיה. דברתי עם בעלת החנות סיפרתי לה שאני מישראל,  והיא סיפרה לי שהיא יהודייה. לקחתי ממנה כרטיס ביקור. דיברנו על אוסף החפצים היפייפה שלה, שהייתי קונה ממנה לא מעט רהיטים וחפצים אם היא היתה בישראל, והבטחתי לה שאעביר את כרטיס הביקור שלה לאנשים המתאימים. צילמתי תמונות בחנות המרשימה שלה:

הבדים של הבגדים נעימים ביותר, כותנה אורגנית מלאה, בדי במבוק נעימים ביותר וגזרות מחמיאות ביותר לגוף. דוריס, המעצבת והבעלים, הסבירה לי שהם מעצבים כבר 15 שנים בגדים ושכרו מקום בשוק כי זה המקום שהכי התאים להם. היא אמרה שאולי דווקא העובדה שקמדן היה בעבר כמו מוזיאון של חפצים ובגדים מוזרים ומיוחדים, מה שהיה מקור המשיכה של אוכלוסיות שונות, ובעיקר הפנקיסטים והגוטים, גרם להפיכתו למסחרי כיום, כי השוק מעט דעך בצורתו הקודמת. היא סיפרה לי שהיה להם אתר אינטרנטי, אולם הוא נסגר כי הם לא יכלו לעמוד בקצב הזמנת הסחורה והשמירה בו זמנית על החנות ועל האיכות הבלתי מתפשרת שלהם גם בתפירה וגם בעשייה הידנית של כל הקישוטים והתוספות לבגדים. קניתי ממנה 2 חולצות קצרות וחולצה ארוכה שתשמש אותי כעליונית.

עברתי לצדו השני של הכביש לשוק האוכל שנמצא לאורך תעלת ריג’נט. זהו שוק עצום עם מאות דוכני אוכל, עשרות מקומות ישיבה לאורך התעלה- על מושבים של אופנועים, ולאורך גדת התעלה. כאן עשיתי הפסקת אוכל.

 

השוק עמוס באנשים שטועמים, מסתכלים, מצלמים, יושבים ונחים. אני קניתי מנה טעימה של אוכל ווייטנמי וישבתי עם עשרות אנשים על גדות הנהר ואכלתי להנאתי. ישבתי בצל והיה כיף גדול לאכול, לצפות בתעלה, באנשים השונים והרבים ככ, שכולם אוכלים ונהנים. יש שם גם שוק פנימי שמתפקד גם כשוק אוכל וקצת כשוק אומנים.