בתמונה למעלה – הכניסה למסגד הגדול של רמלה.
הרבה זמן שחברים אומרים לי לבוא איתם לשוק של רמלה, שוק שהוא שוק אוכל ביום יום ושוק פשפשים אותנטי ומלא צבע בימי רביעי. מכיוון אחר שמעתי על בריכת הקשתות, שזה מקום מאד מעניין וכדאי לבקר בו. רשמתי לי את הביקור ברמלה כמשימה בלוז הצפוף שלי. בעיתוי נהדר הגיעה ההזמנה של עיריית רמלה לסיור עיתונאים, הכולל ביקור באתרים החשובים של העיר, ביקור בשוק, בבריכת הקשתות, כל מה שרציתי לראות ברמלה.
הבאתי איתי לטיול את ניר, חברי המקסים, וידעתי שהוא יביא איתו אנרגיות שמחות, כמו שרק הוא יודע, ואכן היה סיור לנו מקסים מכל הבחינות והטעמים!
הסיור שלנו החל בהסברים קצרים על רמלה במוזיאון של רמלה, ששימש בעברו כבניין העיריה.
בתמונה רואים את רון פלד מסביר, הקבוצה מקשיבה, ואני מאחור מצלמת (יח”צ דנה דרבינסקי) ומתחת התמונה שלי:
העיר רמלה
ממש בקצרה אני אספר שרמלה היא עיר שמאפשרת קיום אנושי וחם של שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואיסלם. מאז ומתמיד רמלה קיבלה לתוכה את כל הדתות, את כל המגוונים, וקולות של התקוממויות פוליטיות היו רחוקות ממנה וזרות לה. את רמלה הקימו במאה השמינית ערבים מוסלמים, והיא נמצאת באמצע הדרך בין יפו לירושליים. רמלה נועדה לשמש בירת מחוז פלסטין, ומכיוון שנוסדה על חולות- רמל בערבית, היא קיבלה את שמה: רמלה.
מוזיאון העיר רמלה
במוזיאון קבלנו הסברים שונים ומעניינים, ויכולנו לחזות במטמון של מטבעות זהב שנמצא בעיר. בתמונה צילמתי מטמון דינרים מזהב, מהמאות ה: 8-10 לספה”נ, שהתגלה ב-1964, ליד המסגד הלבן ברמלה, ובו 376 מטבעות:
אני היזדהתי עם מציאת המטמון, כי בהרבה מאד מהטיולים שלי עם נינה אני מוצאת מטמונים קטנים של מטבעות, מסוגים שונים, לעיתים שטרות, ואני תמיד מקווה שגם אני אמצא יום אחד מטמון. המוזיאון מאד מעניין, עם הרבה מידע, וכדאי להיכנס אליו ולהתרשם ממנו.
מהמוזיאון יצאנו לסיור הרגלי, כאשר האתר הראשון שהגענו אליו היה המסגד הגדול של רמלה.
מסגד אל – עומרי
הסיפור שלו מאד מיוחד, כי למעשה היה בניין צלבני, שהוקם במאה ה-12 ככנסייה נוצרית, בזיליקה קלאסית. באמצע המאה ה-13, נכבשה רמלה על ידי הממלוכים והכנסייה הוסבה למסגד: מסגד אל-עומרי שמו. הוסף לו צריח למואזין וגומחת תפילה.
נכנסנו למתחם המסגד, והנחנו את הנעליים במדפים, לפני הכניסה למסגד, שמרופד בשטיחים. המסגד נפרש מולנו במלוא הדרו: האולם האמצעי הגדול ושני חלקים ארוכים המקבילים לו:
שוק רמלה
מהמסגד עברנו לסייר בשוק של רמלה , שכמובן צריך להקדיש לו, לפחות מבחינתי, טיול נפרד, והגעה בשעות הבוקר המוקדמות.
השוק קיים כבר 100 שנים, והוא משופץ, וחלקו הגדול מקורה, כך שגם בימי גשם ניתן לסייר בו ולהינות ממנו. ניתן להשתתף בו בסיורים קולינרים שונים, לרכוש כרטיס טעימות, או פשוט להסתובב, לדבר עם הרוכלים, לטעום ולהינות! השוק כבר היה בסופו של יום, אבל לכבודנו הכינו כמה מטעמים, וכולנו שמחנו לטעום.
תמונות שצילמתי בשוק
המנזר היווני אורתודוכסי – מנזר סנט גאורגיוס
מהשוק, המשכנו בדרכינו לעבר המתחם של המנזר היווני אורתודוכסי , מנזר סנט גאורגיוס, (על שמו של האביר ג’ורג’, שחי בלוד הסמוכה לרמלה, והציל את העיר מדרקון איום ונורא). הדרך אליו עוברת במרכז העיר ויש משהו מאד חם ואנושי בכך שכל כך הרבה אתרים נמצאים בלב העיר, מרחק הליכה זה מזה. הליכה של מספר דקות בתוך לב העיר, בסמטאות, מעט עתיקות, ומגיעים לדלת האדומה של מתחם המנזר והכנסייה. המנזר הוקם במאה התשיעית והכנסייה במאה ה-12. המתחם הפנימי של המנזר מאד יפה.
הכנסייה משופצת ומאד יפה. בפנים שמענו הסברים מעניינים מאב המנזר שהקדיש מזמנו, ופתח למעננו את הכנסייה, שהיא מיוחדת בצבעוניות שלה ובכמות האייקונים המוצגים בה. ישנם סיורים מודרכים והכניסה למנזר ולכנסייה מותנית בהרשמה מראש, (פרטים בקישור שאביא בסיום הפוסט)
מרכז הקראים
נסיעה קצרה הביאה אותנו לדת השלישית, ולזרם המיוחד: ליהודים הקראים. רמלה היא מרכז הקראים בישראל, הנקראים כך עקב אמונתם הבלעדית בתורה שבכתב (המקרא), הם לא מאמינים בתורה שבעלפה, ולכן המנהגים שלהם שונים לעיתים משל הזרם הרבני, שבו נמצאים רוב הישראלים. הקראים חוגגים רק את חגי המקרא, ואת חג חנוכה למשל, הם לא חוגגים. הקראים נמצאים ברמלה מהמאה העשירית לספירה. הקהילה נחרבה בעת הכיבוש הצלבני והוקמה שוב עם הקמת המדינה.
ברמלה קיים, בנוסך לבית הכנסת הגדול גם מרכז קהילתי גדול ובו אולמות אירועים וכיתות לימוד. בבתי העלמין בעיר, יש לקראים חלקות משלהם. הקהילה הקראית מונה כ-40,000 איש והקהילה הגדולה ביותר היא ברמלה. הקראים הם יהודים לכל דבר, יכולים להינשא או עם בני הקהילה או עם שאר הזרמים. הילדים בוחרים אם להישאר קראים או לא. הקראים לא חובשים כיפה מחוץ לבית הכנסת, לא מניחים תפילין, ואוכלים בשר עם חלב, כי מפרשים את המשפט “לא תאכל גדי בחלב אמו” כפשט, כמו שמבינים, ולא כדרש כמו שבזרם הרבני. בבית הכנסת אין כיסאות, כך מאמינים הקראים, שהיה נראה בית המקדש. הם מתפללים בעמידה, או בכריעה.
בית הכנסת הקראי
נכנסנו לבית הכנסת, שהיחס אליו, מבחינת הקראים הוא כאל בית המקדש. ריצפת בית הכנסת מחופה בשטיחים, והכניסה אליו( כמו אל המסגד), היא ללא נעליים. את הנעליים חולצים בכניסה. הגברים נכנסים לחלל בית הכנסת, ואילו הנשים, כמו בבית כנסת של הזרם הכללי, עולות לקומה השנייה, עליית הנשים. שאלו הרבה שאלות, וקבלנו מענה סבלני ורגוע.
בריכת הקשתות
נסיעה קצרה הביאה אותנו לבריכת הקשתות, אתר מיוחד במינו ולחוויה תרבותית מיוחדת במינה. בריכת הקשתות הוקמה בשנת 789, לפני כ1,200שנים, והיא המבנה החשוב ביותר מימי השלטון של החליפים העבאסים בארץ ישראל. המקום שרד רעידות אדמה קשות שהחריבו חלקים רבים ברמלה. בעת האחרונה הבריכה נודעה כאתר צילומי הסרט “חסמבה ונערי ההפקר”.
לבריכה ירדנו במדרגות והתחלקנו לקבוצות קטנות, כשכל קבוצה נכנסה לסירת משוטים. הילדים הוכנסו לסירת גומי, כדי שיהיה להם קל יותר לשוט ברחבי הבריכה. לכל סירה הצטרף שייט, ואני תחקרתי מעט את שלנו וגיליתי שהוא קראי! המעגל נסגר.
בתמונה: הסירה שלנו, שאותה צילם רון פלד, השייט שלנו, ניר, מוניקה – אמא של אפרת, אני ואפרת המקסימה
את השייט שלנו בבריכת הקשתות ליוותה, וגרמה לנו לחוות חוויה מענגת: אנסמבל קולות נשים נעמה. זו היתה חוויה מרשימה. השייט, במים, שהתבררו, כלא עמוקים במיוחד, וצלילי האנסמבל שהקירות העבים של הבריכה עשו להם רק טוב. הגענו לבסוף והתייצבנו מול האנסמבל ומאד נהנינו לשמוע את הקולות:
ארוחה לסיום, תודות והמלצות
יצאנו מבריכת הקשתות, מעט מסוחררים מהחוויה, מהשיט, מהאנסמבל, והיה כבר ערב. הילדים שהגיעו איתנו היו רעבים, וגם חלק מאיתנו המבוגרים, ודאגו לנו לארוחה טעימה, לסיום הסיור המהנה שלנו. לאור מה שראינו, וראינו מעט מכל דבר, יש סיבות רבות לחזור לרמלה. אפשר לסייר גם עם הילדים, שימצאו עניין רב בהרבה מאד מהאתרים, הילדים שהיו עמנו בסיור מאד נהנו.
אני מודה לעיריית רמלה על האירוח המקסים, לרון פלד, איש שופע ידע והסברים, וגם מלא סבלנות ללא גבול – היו בקבוצה ילדים נמרצים, ומבוגרים עם אנרגיות מתפרצות, וכולנו קבלנו יחס מעולה ותשובות לכל השאלות שלנו.
תודה גם לדנה, ובכלל לחברים שפגשנו ונהנינו לבלות ולחוות איתם את רמלה, שלא הכרנו.
יש אפשרות לערוך סיורים מודרכים בנושאים שונים וכן סיורים קולינרים בעיר, בשוק, ולרכוש, כמו שציינתי, את כרטיס הטעימות לדוכנים שונים בשוק: ‘יאללה באסטה’:
קישור לפוסט של הסיור שלי בשוק רמלה:
עיריית רמלה הוציאה אתר תיירותי מעולה, עם אפליקצייה לטלפונים סלולרים, עם מפות מסודרות והרבה מאד מידע:
ציפי יקירתי,כילידת רמלה אהבתי מאוד את הפוסט ומקווה שראש העיר ישכיל להמשיך בעבודתו כי יש עוד המון מה לעשות בעיר.
תודה רבה!! אני בטוחה שיש לו הרבה מה לעשות, העבודה הקשה לא מסתיימת אף פעם.אבל החלק שראינו מטופל באמת טוב.