את שער הברזל הגדול. סוג של רומנטיקה מחלחל בשקט שמסביב.
הדבר שהכי בלט לי כשנפגשנו עם המארחים שלנו –
החל מג’וניור (רועי יניב מצוות ההדרכה של היקב), שנסע איתנו את כל הדרך מתל אביב,
איילה זינגר – מנהלת פיתוח השיווק של היקב, ארנון הראל – סמנכ”ל השווק של היקב,
ואחרונה חביבה – נועה הביולוגית, אצל כולם בלטה התשוקה.
תשוקה אמיתית למה שהם עושים, ליקב עצמו וכמובן, ליין שמייוצר ביקב.
אני אוהבת אנשים כאלה, שמתלהבים כל יום מחדש ממה שהם עושים.
אנשים שהתשוקה בוערת בהם הם הכי מעניינים ותמיד אפשר ללמוד מהם.
פינות שעשועים, ירוק, כוסות יין של גמלא שמורה-שתינו כמה שרצינו,
מרכז המבקרים היפה,ג’וניור מסביר לנו על הכרמים של היקב-טמפ’-גבהים
ועוד פרטים מאד מעניינים.
גדלתי בבית עם אבא, שלו היה יכול היה מקים לעצמו יקב קטן. מכיוון שפעם, בנושא הזה
לא היה על מה לדבר, תרבות היקבים העצמאים בארץ פורחת רק בשנים האחרונות,
הוא פיתח את האהבה שלו ליין לתחביב הרציני שלו. יש לו 2 מקררי יינות במרתף,
במקררים יש סוגים מיוחדים של יינות, כמעט בכל נסיעה לחו”ל הוא מביא יין,
נוסע לטיולים ביקבים שונים בחו”ל ובארץ. כל ארוחת שבת מצורף לה יין בין אם מיוחד
מאד לבין פחות מיוחד, אבל תמיד משהו שצריך לזכור כי הוא טעים.
אני למדתי ממנו לאהוב יין. בצעירותי, כשרציתי להבין משהו בנושא היה לנו
בבית את ספר היין של יואל מרכוס:
הספר הזה נכתב בשנת 1972, ואחריו יצאו הרבה מאד ספרים,
וכמובן שגם כל כך הרבה דברים השתנו מאז בתחום של היין!
לפני 42 שנים היהודים נחשבו כעם שלא אוהב אלכוהול, ששותים
יין מתוק לקידוש, שלא מבינים בסוגי ענבים, ששותים יין אדום בטמפרטורת חדר,
גם כשהחדר חם, כמו בקיץ הישראלי, או מבקשים לשתות יין אדום קר כקרח,
כמו היין הלבן ועוד. אז נכון שלא הבינו פעם הרבה,
אבל הרבה דברים השתנו, ולטובה כמובן.
מתוך מרכז המבקרים של היקב
הכל התחיל בתנך, כמצוטט מספר בראשית:
“ויחל נח איש האדמה ויטע כרם” בראשית ט, כ.
נמצאו שרידים של גפנים וכרמים מהרבה מאד תקופת ובהרבה אזורים של הארץ:
יהודה ושומרון, מישור החוף, גליל, ההר המרכזי והנגב.
היהודים שגלו ממולדתם שכחו את היותם בעבר בעלי כרמים ושכחו לשתות,
והבכורה עברה בקלות לצרפתים, איטלקים ועוד. הברון רוטשילד שהבין ביין ואולי גם זכר
שפעם היו פה כרמים, הביא הרבה מאד כסף כדי לעזור ולפתח את היישוב היהודי בארץ,
ולשתול כרמים חדשים בראשון לציון, זכרון יעקב ובת שלמה. כך קם יקב כרמל.
כנראה שזה לא פלא שמיקב זה הגיעה ההתנגדות הגדולה להקמתו של יקב רמת הגולן.
החשש מתחרות היה גדול, אבל אנחנו הצרכנים הרווחנו בגדול!
מי שהבין שברמת הגולן עם מזג האוויר הקר ואדמת הבזלת המיוחדת
יש תנאים בלתי רגילים ליצור יין מובחר היה פרופסור קורנליוס,
שהגיע לארץ בשנת 1972, כאורח של הסוכנות היהודית. הוא הלהיב
את נציגי הקיבוצים והמושבים באזור וב-1976 נטעו הכרמים הראשונים.
ב-1983 הוקם היקב, כשבעליו הם:שמונה :4 קיבוצים ו4 מושבים:
אורטל, אל-רום, גשור, עין זיוון, אלוני הבשן, רמת מגשימים, יונתן, ורמת נפתלי.
כולם נמצאים ברמת הגולן למעט רמת נפתלי (המושב הגלילי היחידי).
ליקב 28 כרמים, וכ-410 חלקות ותת חלקות המנותרות באופן מדוקדק מבחינה
מטאורולוגית ושאר פרטים החשובים ליקב, והקובעים את טיב היין, מורכבותו
ואיכויותיו. היקב מגדל 22 זנים של ענבי יין: 8 זנים לבנים והשאר אדומים.
היקב קבל עם השנים עשרות פרסים (58 מדליות זהב, 15 גביעים ליינות
ו2 גביעים עולמיים ליקב). המכירה של היקב נעשית ל-32 מדינות ברחבי העולם.
היקב כשר, כך שגם הפזורה היהודית בעולם נהנית ממנו, אך לא מעט פרסים
וגביעים התקבלו בתחרויות שמתקיימות במדינות היין המסורתיות כ-צרפת,
איטליה וגרמניה. ליקב 4 מותגים, ולכל מותג יש מגוון יינות. המותגים הם:
סדרת ירדן, סדרת גמלא, סדקת הר חרמון וסדרת שיאון.
ליקב 8200 חביות מעץ אלון: זו כמות נכבדת לכל יקב, כאשר רובם עשוי מעץ אלון.
חבית חדשה עולה בין 500-600 יורו, ויש לה אורך חיים של כ-5שנים,
כ-2 מחזורים של יין. לחביות העץ יש טעמים שונים, שכמובן נוספים ליין,
אולם כעבור כ-5 שנים החבית מתיישנת, ולא לטובה, ואסור להשתמש בה
למטרות של יישון היין, אלא למטרות קישוטיות בלבד.
כאמור, יש לא מעט ייחודיות ליקב רמת הגולן: תנאי הגידול, מזג האויר המשתנה
מכרם לכרם, האדיקות בניטור החלקות, השימוש ביועצים בינלאומיים,
וכן הקפדה בלתי מתפשרת על שימוש בגפנים הגדלים אך ורק בכרמי היקב.
בזמן האחרון יש מחסור בזנים לבנים שונים. היקב מודיע על כך שיהיה מחסור
בסוגי יין שונים, עקב המחסור הזמני בגפנים, ואיננו מוכן לקנות גפנים מייקבים אחרים.
המטרה היא אמינות ויצירת אחידות בטעם היינות אותם מייצר היקב.
מיכלי נירוסטה בהם תוסס היין
ציטוט מאתר החברה על חלק מתהליך העבודה של היקב:
“החלקות נבצרות בנפרד ונקלטות במיכלי נירוסטה בנפרד כדי לשמור על
זהותן וייחודן עד ה”בלנד” (עירוב זנים לייצירת יין מסויים – צ.ל.) הסופי.
ממבחר כה גדול של חלקות קטנות (שיש ליקב- צ.ל.) היינן יכול לבחור את
המתאימות לו ביותר ליין הרלוונטי” .
בזמן שהיינו בביקור ביקב חל ביקבוק של גמלא שמורה ברוט – יין מבעבע.
התהליך שהיקב עובד בהכנת היינות המבעבעים היא השיטה המסורתית
(זו השיטה שמשתמשים במחוז שמפיין בצרפת, רק שאסור להשתמש בשם
“שיטת שמפיין” מחוץ לשמפיין ולכן קוראים לה בשם השיטה המסורתית).
לפי השיטה המסורתית בוצרים ידנית את הגפנים, בבציר מוקדם כדי שתישאר
חמיצות גבוהה לגפנים (מעט סוכר). סוחטים בעדינות את הגפנים
ומעבירים למיכלי נירוסטה לתסיסה ראשונה ואחר מעבירים לבקבוקים
לתסיסה שנייה, כשביקב רמת הגולן מיישנים את היינות המבעבעים 5 שנים נוספות.
בזמן היישון הארוך הופכים השמרים והסוכר לאלכוהול. בזמן הזה
מתקבלים הניחוחות והטעמים הרצויים ליין המסויים אותו מייצרים.
(תודה לארנון הראל, סמנכ”ל השיווק על ההסבר המפורט).
אנחנו זכינו לראות את התהליך הסופי והמרתק של היין המבעבע, את תהליך
ה-remuge ההפרדה:
הבקבוקים עוברים תהליך של סיבוב והטיה עד שהם נמצאים במצב אנכי בו
צוואר הבקבוק פונה כלפי מטה. דבר זה גורם למשקעים ולשמרים המתים להתרכז
בצוואר הבקבוק. כעת הבקבוקים ההפוכים מוכנסים לתמיסת הקפאה
והפקק נשלף ואיתו המשקעים:
.jpg)
ריבועי השמרים והמשקעים וכמובן פקקי המתכת עפים בלחץ מהבקבוקים:
בשלב הבא מוסיפים ליין, כמובן לפי כל סוג, את ה – liquer de dosage
ליקר שמכיל סוכר ומעט יינות מבציר קודם.
השלב האחרון הוא ביקבוק בפקק שעם, סוגר מתכת, גלימת המותג הייחודי
ואריזת הבקבוקים לפני יציאה למשלוח:
אחרי שראינו כל כך הרבה בקבוקי יין ושמענו הסברים, הגיע זמן טעימות היין.
בשימחה רבה ירדנו למרתף היינות של היקב.
.jpg)
התמונה הראשונה מימין- היין הראשון של היקב: ירדן קברנה סובניון, המרתף עצמו,
חדר הטעימות, כוסות היין של כל אחד מוצבים על פלייסמנט , שותים ומקבלים הסברים.
מבחר היינות שטעמנו:
שתינו מכל היינות, קבלנו תוספת למה שרצינו ובשלב מסויים
העברתי אלי את קערת הבייגלה, כי היין עלה לי לראש.
אבל לא רק לי, הפכנו כמעט כולנו לשיכורים!
קבלנו לא מעט הסברים על היינות, על זמן הבציר, על סוגי כוסות,
שצריכות להיות מספיק מרווחות כדי לתת ליין לנשום ולהיפתח וכך מופקים
ממנו הטעמים הכי טובים שלו. למדנו על כך שיין אדום,
שאמורים לשתות בטמפרטורת החדר- אין הכוונה לטמפרטורה ישראלית
של 38 מעלות, אלא לארופאית- של כ-14-15 מעלות. ועוד ועוד פרטים מעניינים.
מחדר הטעימות יצאנו מתנדנדים לביקור מעניין במספר כרמים
ואכלנו שם ארוחת צהריים.
הכרם הראשון בו בקרנו היה כרם הרוח,
שגובהו 960 מ’ מעל פני הים. שם ארחו אותנו לארוחת צהריים רומנטית!
.jpg)
אני מאושרת מהרבה סיבות!!
לא צילמתי את האוכל הטעים שאכלנו, עקב הנסיבות המקלות, רק את הקינוח:
כרם אודם שוכן בצפון רמת הגולן 1100מ’ מעל פני הים.
פעילויות שונות, וטוב להיות מעודכן.
יש מגוון רחב של יינות לקנות הביתה.
אני נהנתי מאד. זמן איכות של למידה והתנסות, התנתקות מהעולם
הסובב והתרכזות ב”ארץ היין” היא רמת הגולן.
* סיורים ביקב נערכים בחמש שפות שונות: עברית, אנגלית,
רוסית, צרפתית, גרמנית ושבדית.
