כרם אודם ברמת הגולן
כל כמה דקות מודיעים על מיקום האזעקות בגלי צהל,
ופתאום נזכרתי במערכון של שלמה בראבא –
על הילדה שאומרת: אבא ירח מטפטף עלינו…
כל כמה דקות מטפטפות עלינו האזעקות.
יושבת כותבת, או לפחות מנסה, והראש במקום אחר.
מרחוק יש בומים עמומים כי יש יירוטים רחוקים.
תל אביב הופגזה, לעת עתה, ונקווה שזה כמות סופית, פעמיים.
אני לא מצליחה להתרכז במה שאני מתכננת, ואני לא מתפלאת.
בפוסט יום ההולדת לבלוג הבטחתי לכם שיהיו פה רק מעט “התפלספויות”,
אלו שאני קוראת להן המחשבות שלי.
אלו שפתאום חייבות לצאת החוצה, עכשיו, הרגע.
חשבתי על זה שנולדתי לתוך מלחמות. כל כך הרבה מלחמות כבר עברו עלי,
חברים ומכרים שעדיין מגויסים, ותודה לאל שאבי ועוד חברים אחרים
ובני משפחה כבר משוחררים.
אבא שלי היה בצבא שנים ארוכות, השכונה שגדלנו בה היתה של יוצאי צבא,
הבריכה היתה בתוככי תל השומר. כשהתגייסתי זה היה הבית השני שלי.
עם זכרונות נפלאים. לאחרים זה היה בקו”ם, המקום שמשנה חיים,
ולי בית שני, אהוב. חדר האוכל ששם אבא שלי אכל, ומידי פעם גם אנחנו,
השקם בו הוא קנה לנו את הממתקים ביום שישי.
סדר הפסח בחדר האוכל הצבאי, האגדות של הצבא ששוכנות כבוד אצלי בבית,
והן הכי נוחות לי לקריאה, פשוט כי התרגלתי.
בחמישי שעבר הייתי בסיור מקסים ביקב רמת הגולן ובכרמים אחדים של היקב.
ההתנתקות היתה נפלאה. שכחנו מהכל. מהבית, מהחיים הרגילים.
מהכל. הנוף, השלווה, הירוק. חשבתי על פרובנס.
בביקור בכרם אודם שמענו 2 בומים חזקים,
ונרגענו מיד כי נאמר לנו שאלו הסורים,
ונרגענו מיד כי נאמר לנו שאלו הסורים,
המלחמה שלהם, לא שלנו. היה כיף להירגע.
שבוע אחרי, והאזעקות כבר אצלנו, הבומים אצלנו.
כאן בבית, לא רק בסוריה. אי אפשר להירגע.
כאן בבית, לא רק בסוריה. אי אפשר להירגע.
לא מתרחקת מאד מהבית, ארועים מבוטלים, מקשיבה לרדיו,
רואה טלוויזיה. הממ”ד קרוב. יש בו אור, רדיו, ואוכל, כי זה המזווה שלנו.
הילדים מפחדים, גם אנחנו מפחדים. פעמיים רצנו איתם לממ”ד.
אני אומרת להם שיש לנו מזל שאנחנו גרים בתל אביב, במקומות אחרים
המצב מאד גרוע. תומר אומר שאין לנו מקום לשון בממ”ד כמו שאחרים עושים.
זה נכון. זה המזווה שלנו. אני רוצה את החיים הרגילים שלנו בחזרה.
אני מקווה שלא תהייה לנו פה, בבית מלחמה.
אני מתפללת שתחזור הרגיעה. שתבוא השלווה.
אמן!
פוסט נוגע ללב. חייבים למצוא שלוות נפש בתוך הטירוף האינסופי של החיים בישראל. מה שקיים הוא רק הרגע.
תודה :-).
הי תודה לך. זה נכון, שחיים את הרגע, וכשמצליחים להתנתק זה ככ חשוב. בדיוק עכשיו אני מחכה שתהייה אזעקה בתל אביב. אמרו שהבומים יתגברו. אז זה הרגע כרגע. מבאס ככ.