אוכל מנחם
יש דבר כזה אוכל מנחם. למשל קציצות מבושלות עם רוטב. כמו שאמא שלי עושה, ואני למדתי להכין. כל פעם מחדש אני לומדת להכין. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי עומדת ליד אמא שלי במטבח ומסתכלת עליה. שוטפת, מקלפת, חותכת, מיבשת, מסדרת, רוחצת, מכניסה לסיר פורסת בתוך תבנית, מערבבת, טועמת, כן גם את הבשר הנא – כי חייבים לדעת מה הטעם. הייתי עומדת לידה, ליד הידיים הטובות שלה והכל כך מיומנות ובולעת בעיניים את מה שראיתי.
הידיים של אמא שלי:
הרבה שעות במטבח עם אמא
הרבה חום ואהבה קלטו העיניים שלי, קלט הגוף שלי לתוכו, משעות העמידה ליד אמא שלי, מהשיחות שלנו ליד השיש במטבח. היו לנו הרבה שיישים – ברמת אילן, בעומר וכמה בהרצליה. עברנו הרבה בתים (בעיקר כי אבא שלי היה בצבא), הרבה מטבחים, הרבה שעות ביחד במטבח. אני צפיתי ושאלתי שאלות, לא רק על האוכל, על המון נושאים. אף פעם לא ממש בישלתי. לעיתים היא בקשה שאעזור, שאשטוף משהו, שאקלף. היא היתה תמיד כל כך מהירה, בטח שממני. בזריזות מופלאה הכינה כל דבר, העמידה סירים ותבניות, ואני, עד שזזתי, המנה כבר התבשלה על הכיריים. הריחות תמיד מילאו את הבית שלנו. תבשילי קדירה, מרקים, תפוחי אדמה אפויים. תבשילים הונגריים טעימים כל כך – רקת קרומפלי (מאפה של שכבות תפוחי אדמה עם שמנת חמוצה וביצים קשות) שנאפה שעות, מהבוקר של יום שבת ועד לארוחת הצהריים הגדולה של שבת. שבת בבוקר: חביתות עם פרוסות לחם לבן שהוכן כטוסט ואז נמרח בשן שום עם מלח. משולשי גבינה של לה-ואש-קירי וירקות. הריחות הטובים ממלאים את הבית.
אף אחד לא דיבר על בריאות, על לחם מחיטה מלאה, על גבינה של 5%, על כך שבנקניק יש אנטיביוטיקה, על השומן הלא טוב בבשר. היום מדברים המון על הבריאות, על מרכיבים טובים ולא טובים במזון,
אוכלים גבינות רזות, ירקות ושותים רק מים. אני מתגעגעת לימים ההם שבהם אכלנו את מה שהיה לנו טעים, בלי שום חשבון.
מבשלת עם אמא
היום כשאני מבשלת, אני מבשלת בעיקר את מה שלמדתי מאמא. הסתבר לי שללא מתכון, כמעט מדויק, לא הצלחתי לזכור הרבה, ולא הצלחתי להגיע לבד לטעמים שלה. ללא הפטנטים הקטנים, התזכורות החשובות, הפרטים החשובים רק לה, התבשילים שלי היו ליד ולא בדיוק. אז התחלתי לרשום במחברת, את הכל. לעצור אותה גם במה שחשבה שפרט מסוים הוא ברור לי מאליו, הרי ראיתי אותה מכינה את אותו מתכון עשרות פעמים.
אני הבנתי די מהר מה היה. שנים אני הקשבתי לה, למילים, לחום ולאהבה, לתובנות ולחוכמה. את מה שהכינה קיבלתי כמובן מאליו, כקיים, כהרגל. רק כשרציתי להכין הכל בעצמי הבנתי שבעצם לא קלטתי לתוכי את החומרים והכמויות של המאכלים ואת דרך ההכנה המדויקת. זה למעשה היה המזל הטוב שלי. מתכון תמיד אפשר לקבל. שנים של חום ואהבה זו זכות, ואני ידעתי לבחור בעיקר. התחלתי לבשל עם אמא. לתעד שלב אחר שלב את המתכונים האהובים עלי. לקבל ממנה הוראות מדויקות ולצלם את הרגעים החשובים ולעיתים המסובכים. אני זכיתי. תודה אמא יקרה ואהובה שלי!
קציצות ברוטב עגבניות מעודן
מצרכים לקציצות
1/2 ק”ג בשר בקר טחון.
1/2 ק”ג בשר עוף טחון. (אפשר לשנות כמויות כמובן)
1/2 שקית בצל מטוגן.
1 בצל גדול.
1 ביצה.
כ 1/8 שקית פירורי לחם.
מעט חלב (לא חייבים)
1 חב’ כוסברה טריה קצוצה (מי שאוהב)
תבלינים: מלח גס, כמון, פלפל שחור, ראס אל חנות.
מצרכים לרוטב
1 בצל בינוני.
6 שומים קלופים.
שמן זית לטיגון.
1 קופסה גדולה של עגבניות מרוסקות, שמתאימות לשקשוקה. אני השתמשתי ב-2 קופסאות בינוניות, שמתאימות לשקשוקה.
תבלינים: מלח גס, פלפל שחור, מעט סוכר, 1 כף מרק עוף/שורש.
אופן הכנת הקציצות
בקערה גדולה מערבבים את 2 סוגי הבשר.
מגרדים את כל הבצל לתוך הבשר, ואם נשארות חתיכות לקצוץ ולהוסיף.
מוסיפים לבשר את כל המצרכים ומערבבים טוב טוב.
יוצרים קציצות בידיים.
אופן הכנת הרוטב
קוצצים בצל ושום ומטגנים בסיר גדול, עם שמן זית.
מוסיפים את העגבניות.
מוסיפים מים לסיר, בקופסאות הריקות.
מוסיפים את התבלינים.
מערבבים היטב את הרוטב, טועמים, ומוסיפים אם חסר משהו.
מביאים את הרוטב לרתיחה.
איחוד הקציצות עם הרוטב
כשהרוטב רותח מוסיפים לו את הקציצות המוכנות ומערבבים היטב.
מנמיכים את הלהבה ומבשלים את הקציצות לפחות כשעה עם מכסה שמעט אויר יכול להיכנס לסיר ולצאת ממנו.
מידי פעם מערבבים את הקציצות המתבשלות וטועמים.
אחרי כשעה טועמים קציצה ומוודאים שהן מוכנות!!
הצעת הגשה: קציצות עם אורז:
בתאבון!
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
