ולהחליט מה להציג בפוסט.
מתוך הטקסט המצורף:
נועה ראזר, הפרויקט: מערכת ישיבה עירונית,
חומרים וטכניקה: בנייה ידנית, קרמיקה והדפס
מתוך הטקסט המצורף:
“מערכת ישיבה המורכבת ממושבים קרמים מסתובבים, המושבים מחוברים
בבסיסם ומתחת לרצפה למערכת גלגלות כך שכאשר אדם יושב
ומסתובב בכיסאו, הוא מסובב, למעשה, אדם נוסף”.
נגה בן אמיתי, הפרויקט: קרוב לצלחת, צילום: יח”צ
חומרים וטכניקה: הדפסה תלת מימדית ויציקת פורצלן
מתוך הטקסט המצורף:
“תוך מתן פתרונות חדשים בכלי אוכל ייעודיים, בחרתי להתעסק בהרגלים
ובטקסים שאנו מקיימים עם אוכל ובדיאלוג מולו. קולקציית הכלים שעיצבתי
מתרגמת שלושה טקסי אכילה מוכרים: טבילת לחם במיץ הסלט,
יישור העוגה וכלי לאכילה מנשנשת”.
אופיר נאור, הפרויקט: זכרונות ילדות,
חומרים וטכניקה:יצירת נפחים על האובניים וחיבורם בעבודת יד
מתוך הטקסט המצורף:
“אנייוצרתעלהאובנייםצורותשכולאותבתוכןאוויר,מחברתאותןזולזו
ובוראתיצור חדש. כל חלק מביא עמו מטען צורני ורגשי משלו,
לפעמים כזה שחורג מעט מההיגיון הכללי”.
אוסנת רובינשטיין שמשלבת ציור ופיסול בעבודות תלת מימד. עבודות נוסטלגיות,
אסוציציות וזכרונות מהילדות, שילוב של חפצים שהיא אוספת במשך השנים.
איילת שץ, הפרויקט: פלורה לבנטינה, חומרים: אריגים סנטטים
צילום: אלה מנור
את הקולקצייה המרהיבה בעיני, מלווה ספרון פנטזיה מקסים, שקראתי בעיון, בדרך הביתה.
הקולקצייה נעשתה בהשראת הסיפור, כפי שמספרת איילת: “הקולקציה נוצרה
בהשראת סיפור פנטזיה צבעוני שכתב אבי, אבנר שץ, על היופי הבלתי אמצעי של פלאיו
של טבע שטרם הושחת. קווי הגזרה והאיורים נובעים זה מזה: התרחשויות ודמויות
עוטפות את הבד, מתמשכות בין בגד לבגד ומשלימות זו את זו. את ההשראה
הסגנונית שאבתי מאיורים בוטניים מראשית המאה העשרים (ומכאן שם הפרויקט),
מִסִפרי ילדים ומרומנים גרפיים. הצופה כמו הלובשת מוזמן להישאב פנימה
לתוך הסיפור המתגלה בקפלי הבד”.
אלינור עאמר, הפרויקט: נשות הכפר, חומרים: כותנה, צמר, משי,
פשתן, חרוזים ופייטים
צילום:אלה מנור
קולקצייה מקסימה, עדינה ומרגשת. מדבריה של אלינור עאמר:
“בפרויקט זה אני מביאה את דמותה של האישה הדרוזית המסורתית למרכז הבמה
ומבקשת להראות אותה באור חדש. בתור ילידת הכפר ג’וליס, שהתחנכה על פי
המסורת הדרוזית, אך חיה כיום חיים חילוניים, אני משתמשת בגזרת הגלבייה
ובמלאכות האריגה המסורתיות כהשראה לפרויקט וכמחווה לנשים ולכפר שבו גדלתי.
נשות הכפר שדיוקנאותיהן מתנוססים על הבגדים יצרו עמי במלאכה
משותפת את הרקמות”.
מיכל מנגיסטו, הפרויקט: מעברים, חומרים: צמר, עור, משי, כותנה
צילום: אלה מנור
לקולקציה של מיכל מנגיסטו מאד התחברתי. אני אומנם ילידת הארץ, אך הורי עלו לארץ
מאירופה, אחרי השואה שכילתה שם את משפחתם. בארץ הם נפגשו והקימו משפחה
חדשה. אנחנו נדדנו בארץ בין הדרום והמרכז עקב היותו של אבי איש צבא, כך
שהמעברים היו תמיד קרובים לליבי. מהדברים של מיכל מנגיסטו על הקולקציה:
“‘בית’, ‘שייכות’ ו’משפחה’ היו מאז ומעולם מונחים ארעיים עבורי.
בפרויקט חקרתי את פעולת הנדידה ואת המעבר מבית לבית אצל בעלי החיים
ובני האדם. כל פריט בקולקציה עשוי מטרים רבים של בד, מעוצב בגזרות עגולות
השואבות השראה מנדודים וממסעות. אלה בגדים המשמשים מקלט בעת הצורך
ומקום מרגוע לאדם בתוך קפלי בגדיו. כל דגם מייצג דמות נודדת מעברי,
אזכור למשהו שהיה ואיננו, אך אינו נגמר, לעד נמצא במעבר”.
נטע שורק, הפרויקט: בקצב הקפיץ, חומרים: ניילון 12
צילום: דפנה רנרט
נטע טוענת בלב שלם שניתן ללכת עם הנעליים. אני מעדיפה לתת לנעליים היפות
שלה לככב בתמונות. מחכה שהבחורה המוכשרת תתחיל לייצר נעליים.
מדבריה של נטע שורק על הקולקצייה:
“לאורך הפרויקט חקרתי אופני טיפול המתמקדים בניתוב התנועה הטבעית
של האנרגיה שבגופנו. פיתחתי נעליים בעלות ממשק קפיצי עם הקרקע,
המנקזות את אנרגיית הגוף אל פעולת הדריכה, ובה בעת מקנות חוויית הליכה חדשה.
הנעליים עוצבו בין היתר בהשראת מבנה שרירי הגוף והן מודפסות
בהדפסה תלת ממדית”.
גליה ברקוביץ, הפרויקט: לב העניין, חומרים: נחושת, ציפויי כסף וזהב,
חרוזי פלסטיק, חוטי משי וכותנה.
צילום 2 התמונות העליונה והתחתונה מימין: אלה מנור
מדבריה של גליה ברקוביץ על סדרת הקמעות שיצרה:
“כמי שגדלה במקסיקו, כבר בגיל צעיר נחשפתי לסמלים השונים של ה”מילגריטוס” –
Milagritos, קמעות המעניקים לנושא אותם הגנה ומזל טוב. מבין הקמעות המקסיקניים,
