אני מסתובבת הרבה מאד בתל אביב, בכל העיר. לפעמים, בעיקר כשקצת אפור בחוץ אני מתגעגעת. לא תמיד זה ברור למה הגעגוע. לבית שבו גרתי? לחברים שהיו לי? למספרה שהסתפרתי בה יותר מ-10ש’? ואולי זה בכלל לא משנה. ריח שנמצא באוויר, צליל של מכונית, ציפור ששרה על העץ. זה בכלל לא משנה לגעגוע. אחר כך הגעגוע עובר. אני חושבת על משהו, נזכרת שצריכה ללכת לכיוון מסוים, פוגשת חברים והגעגוע חולף, נטמן במגירה של הלב.
הרבה שנים שאני חיה וחייתי בתל אביב, בעיקר בחלקים הצפוניים והמרכזיים שלה. להסתובב אני מסתובבת בה ללא הפסקה גם בחלקים הדרומיים.
עד גיל 4ש’ גרנו ברמת אביב. אוניברסיטת תל אביב נפתחה ואבי, שהיה בצבא קבע, למד בה תואר ראשון בסטטיסטיקה ומתמטיקה. אנחנו כל כך שונים בנושא הזה אבא שלי ואני. גרנו אז בקומה שלישית של דירה, בבניין ארוך כמו שרוך, עם הרבה כניסות ולו 4 קומות. קרוב מאד לאוניברסיטה. בחזית הבניין היתה גינה והיינו משחקים בה, כל ילדי הבניין הארוך. ינקתי ברמת אביב את הילדות שלי, בה היה הגן הראשון שלי. אמא שלי מספרת שיום אחד קראו לה דחוף לגן, שהיה ברחוב ראשי, קרוב לכביש, וסיפרו לה, שנעלמתי עם חברה והם מצאו אותנו הולכות במורד הרחוב, מטיילות, כאילו לא היינו ילדות בנות 3+ שהולכות לבד ברחוב…מסכנה אמא שלי, האימה שהיא הרגישה אז. מזל שהכל עבר בשלום, ומאז השגיחו עלי בשבע עיניים 😊
מה שאני מבינה מכך הוא שיצר הטיול ברחובות, פעם בי כבר מגיל אפס. בשנים האחרונות לאהבה שלי לטייל נוספו גם המצלמות. או זו שמצלמת סטילס, והיא חצי מקצועית – הדרגה הקודמת למצלמות SLR (המקצועיות עם העדשות המתחלפות) או זו של הסלולרי שלי. בשיטוטים שלי כל החושים מאד מתחדדים. אני רואה, בוחנת, מקשיבה, נוגעת. אני מסתכלת לא מעט למעלה, לקצות הבתים, לראשי העצים, למרפסות הבתים. אני מדמיינת את החיים מאחורי הוילונות, התריסים, העציצים הגבוהים. אני אוהבת את האנשים שממלאים בירוק ובצבעים את המרפסות. ששותלים פרחים באדניות, שמשקים בשקדנות עציצים ודואגים להכניס את הטבע הביתה, זה גורם לי שמחה.
כיום אני גרה בשכונה צפון תל אביבית וותיקה, שכונה שאפשר לכנות ‘של פעם’. יש בה בעיקר בנינים נמוכים ומעט מאד גבוהים, והרבה מאד גינות ציבוריות. יש בה מרכז מסחרי קטן ונעים, עם בנק, סופר, 2 בתי קפה ומסעדת חומוס טעימה. לטיולים למרכז ודרום העיר אני מגיעה או באוטובוס או עם הרכב שלי. בנסיעות למרכז העיר ברכב אני מחנה כמעט תמיד בחניון של תאטרון הבימה. משם אני מתחילה לצעוד. תמונות שצילמתי בכיכר הבימה. המשופצת והמחודשת:
אני אוהבת להסתובב בכיכר. לצפות בהשתקפויות שנוצרות בבריכה הגדולה והרדודה שבמרכזה. הנה סיפור תל אביבי מיימי השיפוץ הראשונים של הכיכר: עם סיום בניית הבריכה היא מולאה במים. תושבי תל אביב עוד לא הכירו אותה, ובחושך כמעט ולא ראו אותה. בחור שנהג באופנוע עבר בכיכר, חלף על פני הבריכה ונפל למים 😋 לא קרה לו כלום, כי הבריכה מאד רדודה. לאחר המקרה במשך תקופה ארוכה היתה הבריכה מוקפת גדר זמנית, שהורדה, כשהכיכר היתה מוארת כראוי.
באזור הזה יש לי 2 בתי קפה שבהם אני שותה קפה באופו קבוע, והפעם בחרתי לבקר את אופיר בקפה חדש שלו ביוחנן הסנדלר פינת העבודה: waycup:
אופיר (הרוש), הבעלים של בית הקפה, קיבל אותי בחיבוקים וסיפר לכולם כמה הוא שמח לראות אותי וזו קבלת הפנים שהייתי זקוקה לה. מי לא רוצה שישמחו כשהוא בא לבקר? ממליצה לכולם לבקר כאן ולשתות את הקפה הנפלא שאופיר והצוות שלו מכין. תספרו שאתם חברים שלי, מבטיחה לכם שאופיר ישמח לראות אותכם.
המשכתי לטיול קצר ברחוב שנקין וקפצתי לבקר בחנות החדשה והיפה של קרן שביט, כאן כתבתי על החנות היפה שלה, שמלאה בדברים טובים ובעדילי המקסימה. כשיצאתי משם, פגשתי ברחוב:
המשכתי את הטיול שלי לכיוון מתחם שרונה. בדרך צילמתי קצת ברחוב קפלן הארוך, שמוביל לשרונה. על החלון בבית הקפה שליד בית הסופר ציינו שיש מרק. בקור של חודש ינואר, גם כשהשמש זורחת, הגוף זקוק למרק חם:
שמחתי לראות שאחרי כ3ש’ ארוכות סיימו את השיפוץ של “בית האיכרים”, אליעזר קפלן 8, תל אביב:
המשכתי ללכת על רחוב קפלן לאיטי ופשוט הסתכלתי מסביב. ראיתי את האנשים הולכים בזריזות, אצים רצים להספיק את ענייניהם האישיים. זה היה נחמד ללכת ככה, לא למהר ולצלם מידי פעם את הבניינים שאני עוברת לידם ומולם. אחרי מספר דקות הגעתי למתחם שרונה:
אני אוהבת השתקפויות ודגי זהב. תראו כמה דגי זהב יש בבריכה הזו:
נגמרו לי הסידורים, צילמתי את מה שרציתי וסיימתי את הסיבוב שלי בעיר. עד לסיבוב הבא שלי, מקווה שנהינתם, אשמח לשמוע אם כן בתגובות.
גם אני אוהבת את תל אביב, אומנם גדלתי ברמת גן אבל היינו נוסעות, חברות שלי ואני לעיר הגדולה באוטובוס…
היום אני מבקרת הרבה בשרונה, מאוד אוהבת את השילוב של השקט שם (היחסי) החנויות והמסעדות.
אני גם אוהבת את מתחם נוגה כמובן. נהנתי לטייל איתך ועוד נפגש לקפה בתל אביב (:
פוסט נינוח מלא ביופי עירוני פשוט במובן הכי חיובי של המילה. יש לי פנטזיה על שיטוט נעים ונינוח כמו שתיארת אבל בפעמים הבודדות שאני מגיעה לתל אביב זה בדרך כלל לא מצליח לי ואני עוזבת את העיר מתוסכלת מהחלום ושיברו. אולי בפעם הבאה…
ציפי, הכתיבה שלך מרתקת, כמו תמיד והרבה פעמים אני "מטיילת" יחד איתך ומעלה זכרונות,,,
אני כל כך מזדהה ומתחברת. גם אצלי יצר השיטוט קיים בערך מגיל אפס. והתמונות נפלאות.
הגעתי דרך הפוסט של מי מנדלה ונהנתי לקרוא על הסיור שלך. תודה על השיתוף.
התמונות האחרונות מהבריכות בשרונה הזכירו לי ציורים מדהימים של נורית שני שיצרה לאחרונה סדרה מהממת שקשה להאמין שהיא ציור ולא צילום. ממליצה בחום להציץ בתמונות שלה.
http://www.askart.com/artist/artist/11187927/artist.aspx
מיכל היקרה, גם אני גדלתי – ביסודי בשכונה ליד רמת גן וכמובן שגם אז תל אביב היתה חלק ממני. אני מאד אוהבת, כמוך, את שרונה, היא תמיד מושכת אותי ואנחנו נשב בה לקפה, מבטיחה 🙂
יפעת המקסימה, אני חושבת, בעצם די בטוחה, שלמי שמגיע בתכנון לתל אביב ויש לו עיסוקים, כמו שבוודאי יש לך, זה לא הזמן המתאים לשיטוט. נדמה לי שבשביל זה תהיי חייבת גם לתכנן. פשוט – בוקר של שיטוט. אני בטוחה שאת תאהבי את זה מאד!
רותי אני ככ שמחה לדעת שאת מטיילת איתי ותודה רבה על המחמאות!
הילה היקרה תודה על המחמאות ואני יודעת שהיצר הזה קיים גם אצלך והכי כיף לממש אותו.
הי תהילה. שמחה שהגעת ונהנית לטייל איתי. אשמח אם תמשיכי להינות מהבלוג שלי ומהפוסטים הבאים. ראיתי את הציורים של נורית שני, ציירת מצויינת, ללא ספק! תודה לך על השיתוף.