חוגגים אהבה וValentine’s Day בפלורנטין

חוגגים אהבה ו Valentine’s Day

למזלנו הרב התברכנו בשני חגי אהבה: אחד משלנו, חג האהבה היהודי, שנחגג בט”ו באב, והשני שחוגג העולם (התחיל ממנהג נוצרי – לזכרו של הקדוש וולנטיין, פטרונם של האוהבים)- וולנטיין די – Valentine’s Day, ובארץ רבים מאיתנו שמחים לחגוג גם כן. מבחינתי, אני שמחה שיש סיבה טובה לחגיגה, וגם אבי ואני בין החוגגים. הפוסט הזה נכתב במיוחד לוונטיין די, אף על פי שכשהחלטנו לטייל בפלורנטין, בכלל לא חשבתי על פוסט ייעודי.

בימי שישי, ימי הטיולים שלנו, אנחנו מטיילים די הרבה בפלורנטין. את היום אנחנו מתחילים לרוב במתחם נוגה, שנמצא דקות הליכה ספורות מערבית לפלורנטין – שכונה שגבולותיה המוצהרים הם רחובות: העלייה – אליפלט – דרך יפו – וסלמה (דרך שלמה).

בפוסט הזה אני לא מתמקדת באיפיון של השכונה, אלא, באווירה שמצאתי ברחובות בהם טיילנו, אווירה שיצרה מבחינתי חגיגה, באומנות הרחוב שמצאתי כאן, בציורים ובמשפטים של אהבה, שחיכו לנו על הקירות.

לפני שאנחנו מתחילים לטייל, אני מצרפת לכם השיר הכי נשמע בחודשים האחרונים, מאז יצא הסרט “רפסודיה בוהמית” לאקרנים, והשיר שלי מתוכו הוא: LOVE OF MY LIFE . מותר להיות רגשנים כשזה נוגע בפרדי מרקורי האהוב, שהיה נוכח בשנות ההתבגרות שלי:

את הבוקר התחלנו בקפה בקפליקס בנוגה, וכמובן שיש לי הוכחה לכך:

אחרי שסיימנו לשתות את הקפה ולאכול את הקנלה (אני), קנינו קפה טחון הביתה ויצאנו לדרכנו. החלטנו ללכת לכיוון פלורנטין. בשבועות האחרונים ביקרנו במקומות רבים וקצת הזנחנו את השכונה. החלטנו לטייל בה ולמצוא בה מקום נחמד לארוחת הצהריים.

אהבה ואומנות רחוב בשכונת פלורנטין

עברנו דרך המושבה האמריקאית שתמיד נראית מנומנמת, חלפנו על פני הגינה היפה שהעירייה הקימה ברחוב אליפלט (במקום החניון הגדול שהיה שם) ונכנסנו לפלורנטין. כבר בתחילת הרחוב קידם אותנו קיר הלבבות הזה. הכי וולנטיין דיי שאפשר לבקש:

שכונת פלורנטין הפכה בשנים האחרונות לגלריה ענקית של אומנות רחוב. אני מטיילת בה מספר שנים, ולא משנה מתי אגיע, אמצא בה אומנות חדשה ושונה. יש  מספר ציורים שלא משתנים, אבל הרבה מאד כן משתנה, מתווסף ומתחדש.

אומנות הרחוב של פלורנטין

אומנות הרחוב מאד מגוונת ובפלורנטין רואים חלק נכבד ממנה. היא כוללת ציורי קיר מוזמנים, ציורי גרפיטי מזדמנים, גרפיטי שמלווה בשירים/ הגיגים, כיתובים שונים ללא ציורים, כיתובים שנכתבים ליד ציורים קיימים, מדבקות בגדלים שונים, גרפיטי ממוסגר, רייטרים שמציירים את השם שלהם/כתובת/חתימה, רייטרים על גבי רייטרים (בסגנון של מלחמות כנופיות), שילובים שונים של ציור עם ריקמה עם כיתובים שונים שנוספים כהבעת דעה על הכתוב/ מצויר, הדבקת חפצי פלסטיק קטנים על הקירות ועוד. למעשה אומנות הרחוב, כשמה כן היא – פתוחה לכל מי שעובר במקום ורוצה להביע דעה, להראות את כישוריו, את מעשה ידיו, ואין כאן גבולות של כשרון וסוג של אומנות.

אומנות הרחוב נגישה לכולם, היא בגובה העיניים שלנו, היא מתריסה, היא מהנה, היא משקפת את הדעות השונות, היא הפכה להיות קונצנזוס בחלק מהאזורים, ודרום תל אביב, בה נמצאת שכונת פלורנטין, היא חלק מהקונצנזוס הזה. עלי אומנות הרחוב אהובה במיוחד. היא מצחיקה אותי, היא גורמת לי לחשוב, היא יפה בעיני ואני אוהבת לתעד אותה. כיף לי להסתובב ברחוב הפתוח, להסתכל לכל הכיוונים וכל פעם לגלות משהו אחר. לגלות אומנות חדשה, שגם אם היא כבר קיימת שם חודשים רבים, לי היא חדשה כי הרגע גיליתי אותה. מידי פעם, כשאני רואה גרפיטי או מדבקות, או כיתובים שונים, שאני כבר מכירה, גם זה משמח אותי. אנחנו מביטים אחד על השני ומכבדים אחד את השני.

אני אוהבת את הבתים הישנים של פלורנטין. אני אוהבת גם את הבתים החדשים, שצצים בה בשנים האחרונות, כמעט בכל פינה. היתה בפלורנטין התחדשות שכונתית מאד פעילה, התחדשות שנעצרה כשהחלו להשתכן בה כמויות גדולות של עובדים זרים. בשנה שנתיים האחרונות חזרה שוב ההתחדשות לשכונה, בעיקר בקצוות שלה, אבל גם במרכזה. ההבנה שפלורנטין הופכת לטרנדית ומושכת צעירים ומבלים למיניהם, גם לא צעירים, מאפשרת לאוכלוסיה יותר מבוססת להגיע אליה. (על קצה המזלג זה התחלת התהליך שנקרא ג’נטריפיקציה – דחיקת אוכלוסיות חלשות מהמרחב העירוני על ידי אוכלוסיות חזקות יותר. המונח הזה מדבר על מובן שלילי, ואני מקווה שהתהליך שנמצא בפלורנטין יתאזן ויהיה חיובי, ושהאוכלוסיה בה תשאר מגוונת).

אהבה בפלורנטין

אני אוהבת להסתכל על הסורגים הישנים, ושמחתי למצוא בהם לבבות, כמו כאן:

האהבה מופיעה בשלל צורות וצבעים. אהבה היא לא רק רומנטיקה. היא גם אהבה של משפחה וחברים. אהבה מגיעה בכל מיני אופנים.

זה היה יום שישי עם מזג אוויר מתוסבך. מידי פעם השמיים התכסו בעננים ומסביב היה נראה קצת אפרורי. אחר כך יצאה השמש בין העננים, ושוב הכל זרח באור נעים.

צילמתי על הקיר גרפיטי של זוג אוהבים:

המשכנו להסתובב לנו ברחוב פלורנטין ובמספר רחובות מסביב. את אומנות הרחוב צילמתי בכל הרחובות בהם הסתובבנו. לא בכל צילום מופיע שם האומן, ואני מקווה שהדבר לא פוגע באומני הרחוב הרבים אותם אני מצלמת.

את הזוג הזה צילמתי כבר בעבר. הציור של הזוג הזה היה נקי – ללא התוספות. זו דוגמה להבעת הדעה של רייטר שעבר לידו:

אני לא בדיוק יודעת למה התכוון כאן המשורר שכתב: “שנדע להרים תמיד”. מבחנתי, אני מסתכלת על הסמיילי המחייך, על ציור השמש המאירה, ואני רואה כאן משהו שמח. אולי – שתמיד נדע להרים כוס לחיים ולשמוח? אני מצרפת את זה לחגיגות הולנטיין שלנו.

מצאתי עוד זוג מקסים, שנראה לי שהם בתחילת דרכם. אני מיד מדמיינת את הדו שיח שמתרחש כאן: הוא מציע לה בננה במתנה, בתקווה גדולה שתשמח לקבל. היא במבוכה אומרת לו: “מה זה בשבילי?” והוא עונה לה: בטח, באהבה:

כאן מצאנו דלת ורודה, שהיה כתוב עליה משהו בעבר והיום היא מרוססת בלבבות צבעוניים ובמילה LOVE. מתנות קטנות לחג האהבה:

חנות פרחים קטנה ומקסימה

בקרנו בחנות הפרחים המקסימה KAMI  ברחוב שטרן 4, כל כך נעים ויפה בה. תמצאו בה פרחים, צמחי בית ועוד מתנות. אני ממליצה לכל מי שמטייל באזור להיכנס אליה ולמצוא בה משהו מקסים למישהו שהוא אוהב, וגם לעצמו. אהבה עצמית זו אהבה חשובה בעיני.

היכן אוכלים? המלצות אוכל בפלורנטין

יצאנו מקאמי, וחיפשנו מקום טעים לאכול בו צהריים. חזרנו לרחוב פלורנטין והחלטנו לאכול ב קסבה , שנמצאת בתחילת רחוב פלורנטין. קסבה היא מסעדה-בית קפה, שמציעה גם מנות טבעוניות, אבל לא רק. המקום תמיד מלא באנשים וכל פעם שאנחנו עוברים ליד נשמעים משם קולות של צחוק ואווירה טובה. המארחת מצאה לנו מקום במרפסת והתיישבנו. אומנם היתה שעת צהריים אבל החלטנו לבחור בארוחת בוקר (לי) ובמנה של שקשוקה (לו). המנות היו טעימות ושמחנו לשבת שם לאכול ולהינות מהאווירה השמחה שהיתה סביבנו.

קסבה – כתובת: פלורנטין 3, תל אביב.

בפלורנטין יש הרבה מאד מסעדות קטנות ובתי קפה. אנחנו אכלנו בשני מקומות נוספים שאני שמחה להמליץ עליהם:

Kanu – מסעדה ויטמאמית, הרצל 77, תל אביב. המסעדה נעימה ומאד טעימה. היא נמצאת כמעט בפינה של רחוב פלורנטין.

ברטון – קרפרי מקומי – שד’ וושינגטון 22, תל אביב. זו מסעדת קרפים קטנטונת ומאד טעימה. אנחנו אכלנו שם קרפים מלוחים נהדרים (בכל הפעמים שאכלנו שם הגענו בצהריים), אבל יש שם גם קרפרים מתוקים ובאמת הגיע הזמן לטעום אותם.

המשכנו קצת לטייל ולצלם בדרך חזרה לאוטו. האהבה נמצאת על הקיר, אבל גם בלב. הזוג הזה משך לי את העיניים והייתי חייבת לצלם את שניהם יושבים ונחים מעמל היום. ככה בשקט, יושבים ומסתכלים על העולם שמסביב.

הסתיים לו בוקר של חג האהבה, שאת רובו בילינו בפלורנטין, וחזרנו הביתה, להמשך סוף השבוע.

מאחלת לכולנו Valentine’s Day מאושר ומוצלח. תאהבו את עצמכם, את בני המשפחה, את בני הזוג, את החברים שסביבכם. אני מזכירה לעצמי כל הזמן, שרק אהבה מביאה אהבה. זו איננה קלישאה (או כמו שהאקדמיה טוענת – קלישה), זה מגיע מנסיון של החיים.

תגובות, הערות

אשמח לכל תגובה והערה שתרצו לתת לפוסט.

אתם חוגגים את וולנטיין דיי?

או אולי רק את חג האהבה ט”ו באב?

מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: