מולטאי, ליטא – MOLETAI מחוז 300 האגמים

מולטאי – MOLETAI מחוז 300 האגמים – חלק ראשון

הצטרפות לטיול בלוגרים

בתחילת ספטמבר הזמינה אותי רונית שמרון   לנסיעת בלוגרים לליטא, לאזור האגמים של מולטאי – MOLETAI. זו היתה הזמנה שהפתיעה אותי בבוקר רגיל לגמרי של אמצע שבוע, שהתחיל עם קפה ותכנונים מה של מה אני עושה באותו היום, והתהפך לבוקר מאד שמח של אישורים, החלטות, בדיקות שונות והזמנת כרטיס טיסה לליטא.

ספטמבר התחיל כחודש שבו הפייסבוק והאינסטגרם היו מלא בתמונות של אנשים שחזרו מטיולי הקיץ, תמונות טבע נפלאות ממקומות ירוקים וכחולים, כשכאן בתל אביב החום המהביל לא רצה לעזוב. לפחות פעם בשבוע הגעתי לים, קצת לפני השקיעה, כדי להרגיש את הקרירות הטבעית של הבריזה, שהיא שונה לגמרי מקרירות המזגן. גם היום כשאני כותבת חם. אוקטובר ויש לילות שאנחנו ישנים עם מזגן. קיץ ישראלי שנמשך ונמשך, כשבמקומות אחרים בעולם ספטמבר הוא החודש בו מתחיל הסתיו.

סתיו שצלמתי במולטאי:

לאור כל מה שכתבתי, ההצעה לנסוע לליטא היתה מאד מושכת. אוויר קריר, וודאי יותר ממה שבארץ, לינה בצימר ליד אגם כחול ומנוחה, הרבה מנוחה, חלום שאפילו לא חלמתי, התגשם. נתתי את האישור לרונית על ההצטרפות שלי לטיול, וקניתי מיד כרטיסי טיסה  לליטא.  את הכרטיסים קנינו ב – Ryanair , שטסה ישירות לקובנה. בחרנו להגיע לקובנה – או קאונס, בשמה הליטאי, כי החלטנו לשהות בה כיומיים וחצי, ולערוך בה חופשה פרטית. בסיום החופשה בקובנה הגיעו המארחים שלנו ולקחו אותנו למולטאי. ובתום החופשה של ארבעת הימים מלאי הפעילות, הם החזירו אותנו לקובנה לטיסתנו חזרה לארץ.

השורשים הליטאים שלי

נסיעה לליטא היא בשבילי סוג של טיול שורשים. אבי נולד בזמן מלחמת העולם השנייה בבלארוס – רוסיה הלבנה. כשהיה תינוק החלו הגרמנים בכיבוש המדינה וכשאבי היה בן 5 חודשים, משפחתו ברחה לסטלינגרד שברוסיה.  המלחמה הסתיימה והמשפחה הקטנה – סבתי, דודי ואבי בן החמש  ניסו לחזור לעיירה בה הם חיו ברוסיה הלבנה.  כשחזרו הם גילו שהעיירה בה התגוררו נחרבה, לא נשארו שם משפחות יהודיות, והם חיפשו מקום אחר לחיות בו. המשפחה בחרה לעבור ולחיות במדינה השכנה – בליטא, ווהם התגוררו בוילנה, הבירה. אבי חי בוילנה עד שעלה לארץ, בגיל 17, עם סיום לימודיו. אבי ששפת אימו היא רוסית, מדבר עד היום במבטא, ואי אפשר להתבלבל במוצא שלו 🙂 ידעתי שלא אספיק להגיע בטיול הזה לוילנה, זה יהיה בטיול אחר. שמחתי שלפחות אטייל במדינה בה חי אבי, בה גדל, אכל את מאכליה ונשם את האוויר שלה.

מולטאי -MOLETAI – העיר והמחוז

מולטאי היא העיר הגדולה במחוז מולטאי שבליטא. היא מונה כ-6000 תושבים, שהם שליש מכמות תושבי כל המחוז (כ – 18,000). בעונות התיירות, חודשים יוני – אוגוסט, מגיעים למחוז כ-34,000 תיירים, כדי לבלות באזור המקסים הזה.

מולטאי (העיר) רחוקה כ-100ק”מ משדה התעופה של קובנה וכ-75ק”מ משדה התעופה של וילנה. לפני שמחליטים על זמן ההגעה לאזור צריך לבדוק איזו חברה (איזיג’ט/ וויז איר) מגיעה ישירות לשדה התעופה הרצוי. איזיג’ט למשל, מפסיקה בסביבות פברואר את הטיסות הישירות לקובנה.

עונת התיירות העיקרית היא בקיץ בין החודשים מאי – אוגוסט. בחודשים האלה המעלות עולות והן בממוצע – 18-20 מעלות, ולעיתים, בעיקר בגלל ההתחממות הגלובלית, מגיעים אף ל-30 מעלות. הקיץ של ליטא נעים מאד ומקנה אפשרות בילוי מאווררת מאד, עם אוויר צח, ללא החום היבש או הלחות שקיימת אצלנו בחודשי הקיץ. טמפרטורת האגמים והנהרות נעות בין 20-24 מעלות. מים נעימים וצלולים, שתענוג לשחות בהם.

בחודשים ספטמבר-נובמבר – זה הסתיו בליטא. השמש ממשיכה לזרוח ולהאיר פנים למטיילים. מאמצע ספטמבר, הזמן בו הגענו למולטאי,  כבר קר, כמו החורף שלנו. בלילה ובבקרים קר מאד אך מתחמם בצהריים ואחר הצהריים. ניתן לטייל בכל מקום, הנוף עדיין ירוק מאד, אך בסוף ספטמבר מתחיל להפוך לצבעוני בשל צבעי השלכת המרהיבים. בחדרי הלינה כבר מדליקים תנורים, ובחוץ מסתובבים עם כובעים ומעילים. בתקופה הזו נערכים סיורים של קטיף פירות יער ופטריות.

תיירות החורף מתקיימת בחודשים דצמבר – מרץ. המעלות בחורף יורדות  ומגיעות למתחת לאפס. בעונה הזו האגמים קופאים וישנו אז עיסוק נרחב בסקי ובהחלקה על האגמים ובדיג מיוחד, שנהוג בארצות הקור: כרייה של בור בתוך האגם הקפוא ודיג של דגים מתוך הבור. בזמן של הכריסמס יש כבר שלג בכל מקום ונערכים שווקים אזוריים לכבוד החג.

במחוז כולו יש 300 אגמים, בגדלים שונים, יש יערות עד, וצמחייה משגעת, מה שהופך את המחוז ליעד של נופש פעיל מצד אחד, ומצד שני גם רגוע ושליו על שפת האגם. במחוז מוצאים סוגים רבים של בילוי:  פעילויות מים שונות (כמו דיג, שחיה, סקי מים, שיט סירות ועוד), באגמים הרבים, טיולים מאורגנים ביערות הרבים שסובבים את האגמים. יש כאן טיולי טרקטורונים,  שבילי אופניים, שבילי הליכה, אפשר להזמין טיסה עם מסוק או בכדור פורח, לבקר במוזיאונים, להגיע למרכזי תרבות בהם ניתן להירשם לסדנאות יום שונות. האפשרות האחרת היא פשוט לנוח. לתפוס כמה ימים של שמש על שפת האגם בו מתאכסנים, או אליו נוסעים, עריכה של פיקניק ביער, על שפת האגם, או רביצה אינסופית עם ספר טוב ובקבוק יין. אפשר גם לשלב בין הפעילויות, הכל נתון, רק תבחרו.

ביקור קצר במולטאי – העיר

במולטאי רחוב ראשי, שקט ומאד כפרי. במרכזו, ליד הבניין של לשכת התיירות וליד בניין העירייה, ניצבים שרשרת של בנייני אבן אדומים, חד קומתיים ובהם חנויות ובתי קפה קטנים. באזור הזה ישנם משרדים, חנויות שונות, בתי מרקחת, וחנויות בגדים של מעצבים מקומיים. הבניינים האלו היו בתי המסחר של האוכלוסייה היהודית, שחיה במולטאי עד למלחמת העולם השנייה. היהודים היו אז רוב האוכלוסיה של מולטאי: 80% מאוכלוסיית העיר.

יש במולטאי גם אזור של מתחמי קניות גדולים בכניסה לעיירה. באחד המרכזים האלה, ברשת מקסימה, בקרנו לפני חזרתנו לארץ, וערכנו שם את הקניות שלנו.

ישבנו  לשתות קפה ולאכול עוגות באחד מבית הקפה הקטנים שנמצאים בשורת הבניינים האדומים. את העוגה שהזמנתי בבית הקפה החמוד שישבנו בו, הכרתי היטב – זו עוגת שכבות שמורכבת מדבש, גבינת שמנת ושמנת חמוצה. היא נקראת ריז’יק ואני מכירה אותה מרשת החנויות “טיב טעם”:

באותו הרחוב הראשי, בצדו השני וקצת צפונה משורת הבניינים האדומים, ישבנו לארוחת צהריים במסעדה טעימה, שהיא חלק מבית הארחה קטן ואינטימי. במולטאי העיר ישנם כ-60 בתי הארחה ומלונות קטנים, שבחלקם גם מסעדות והם מאפשרים לאורחיהם לאכול במקום. נכנסנו למקום שמיד הרגשתי בו כמו בבית. זה היה מקום חם ונעים, עם אווירה ביתית ומזמינה. צמודה לו גינה מלאת צמחים ובריכת דגים קטנטנה. בכניסה יש  פינת ישיבה נעימה , שחלונותיה פונים לגינה היפה ופינת אוכל שחיכתה רק לנו.

התיישבנו והוגשה לנו ארוחה ליטאית מסורתית. אני הייתי מאושרת כי את כל מה שאכלנו הכרתי מהבית: מרק כרוב עם שמנת, חזה עוף צלוי ופירה. המנה לוותה בירקות טריים חתוכים ובסלט מלפפונים, שתמיד חשבתי שהוא הונגרי, וכעת הבנתי שהוא גם ליטאי (כבר בקובנה הבנו שמלפפון הוא הירק הלאומי של ליטא, ואנחנו פגשנו אותו במגוון צורות, כולל בצורתו המתוקה כחלק מעוגה). בסיום הארוחה הטעימה אכלנו עוגיות ושתינו קפה ותה. מי שרצה הזמין תה ג’ינג’ר, שהיה מפתיע בטעמו ואני חייבת להכין לי כזה בחורף הקרוב:

אם מתחשק לכם להתפנק באווירה ביתית חמה, גם ללון או רק לאכול ארוחה טובה, תמצאו את כל הפרטים פה: Senoji užeiga

פארק הפסלים מול האגם

נסיעה קצרה בעיירה הנינוחה הביאה אותנו לפארק פסלים יפייפה שעיריית מולטאי פתחה לרווחת התושבים והתיירים בשנת 1998. לפארק כזה הייתי מאושרת להגיע בערבים ולנוח בו. בפארק ניצבים פסלים מקסימים, שנבנו ברובם מעץ ומגרניט בצבעים שונים. הפסלים שבנו אותם הגיעו מליטא, ויילס, פולין וצרפת. בפארק יש גשר שמשקיף עליו ועל האגם פסטוביס, שהפארק נמצא לצידו . לאורך האגם נבנו שבילים מרוצפים, שמזמינים ללכת עליהם, לרוץ, לנסוע באופניים, או לשבת ולנוח על הספסלים שהוצבו בכל האזור. הסתובבנו שם ולא הפסקנו להתפעל מהיופי של המקום, מהשלווה שסבבה אותנו. התפעלנו מצבעי השלכת של העצים, מהירוק של הדשא ומהכחולים הרבים של האגם. פגשנו דייג, תלמידים שסיימו את בית הספר ובאו לשחק ליד האדם, וברווזים משחקים במים.

הצטלמנו מול האגם- מימין לשמאל: יורם בארון, אני, ענבל ז”ק, שילה בארון, מלי אברמוביץ, רונית שמרון ואחת המארחת שלנו – דייבה קולין. שילה צילמה אותי מצלמת ומלי צילמה אותי יושבת על פסל הדג.

פרטים על הפארק ומיקומו נמצאים בקישור: Molėtai Sculpture Park

כשמסתובבים במולטאי ישנה הרגשה של הליכה במקום מאד שליו ורגוע. ברחוב המרכזי נמצאת שדירת החנויות, בניין העירייה ומולם המרכז הגדול של לשכת התיירות. בלשכת התיירות ניתן לקבל הכוונה ופרטים על מגוון הפעילויות שניתן לעשות באזור, וגם לראות במקום מופע אור קולי של 360 מעלות, נערך כאן סיור וירטואלי המספר את ההיסטוריה המקומית של מחוז מולטאי. זו חוויה מאד מיוחדת, שגם ילדים ייהנו ממנה מאד.

פרטים על הסיור הוירטואלי: Virtual educational tour “Moletai differently”

כתובת וקישור ללשכת התיירות: MOLĖTAI TOURISM AND BUSINESS INFORMATION CENTRE

את תמונות הבתים האלה צילמתי בדרך לפארק הפסלים. יש במולטאי גם בתים מודרנים יותר, אבל אני העדפתי לצלם את הבתים הכפריים. כשאני מצלמת אני תמיד מדמיינת את חיי האנשים שגרים בבתים האלה. אני מדמיינת איך הבתים נראים מבפנים, ומה רואים מחלונות ביתם. מה הם מרגישים כשהם קמים בבוקר, פותחים חלון לנופים האלה. לירוק ולכחול.

כמעט לכל בית יש מחסן עץ, שבעבר הרחוק שימש כבית המשפחה, וכשנבנו הבתים החדשים, הבתים הישנים נשמרו והפכו למחסנים. במחסנים האלה מאחסנים בין השאר גם את התוצרת החקלאית שדיירי הבית מגדלים בגינתם הפרטית.

גיליתי שם את הבית של עמי ותמי:

ככה נראים החיים של מי שבוחר לגור לצד האגם. חיים שלווים, מלאים בציוץ של ציפורים ושכשוך של גלים המגיעים מהאגם:

יהודי מולטאי

המארחים שלנו הביאו אותנו לאנדרטה של מולטאי, שנמצאת קילומטר מהעיר, במקום בו נטבחו היהודים על ידי הגרמנים ועוזריהם המקומיים. האנדרטה הוקמה ליד קבר האחים הגדול, בו נורו למוות כ-2000 מתושבי מולטאי, רובם נשים וילדים.  התאריך על האנדרטה הוא ה-29/8/1941 וכל הפרטים כתובים בעברית על גבי המצבה השחורה.  בראש המצבה מונחות אבנים עם שמות הנספים. גם היום יכולים להניח שם אבנים, כל מי שיודע שקרוביו נספו במקום.

אני מביאה כאן מספר ציטוטים מאתר “יד ושם”  על יהדות מולטאי:

“ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו במאליאט כ-1,300 יהודים, שהיוו כ-75% מתושבי העיירה. באוגוסט 1941 נרצחו רוב יהודי העיירה על ידי הגרמנים. במלחמת העולם הראשונה גירשו הרוסים לרוסיה את יהודי העיירה מאליאט (מולייטי, Molėtai) שבליטא. רק שני שלישים מהמגורשים שבו למאליאט. בסוף שנות העשרים סגרו השלטונות עשרות חנויות שהיו בבעלות יהודים. עקב כך היגרו יהודים רבים מהעיירה לארצות הברית, דרום אמריקה ודרום אפריקה.  ….רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר וממלאכה. ארבע מחמש המסעדות בעיירה היו בבעלות יהודים. יהודים היו רוב יצרני הבגדים ומשווקיהם בעיירה. …בין יהודי העיירה היו ציונים, אנשי ה”בונד” ופועלים, וכן חרדים. בעיירה פעלו מוסדות חינוך מכל הזרמים: תלמוד תורה, בית ספר ביידיש של ה”קולטור ליגע” ובית ספר בעברית של רשת “תרבות”, שנפתח בשנת 1925.  ….בשנת 1940, עם סיפוח ליטא לברית המועצות, הולאמו כל החנויות ובתי המלאכה בעיר, כולל אלה שהיו בבעלות יהודים. פעילותן של המפלגות הציוניות נאסרה ומוסדות החינוך העברי נסגרו.

ביוני 1941 כבשו הגרמנים את מאליאט ובסוף יוני ובתחילת יולי רצחו עשרות צעירים יהודים מבין תושביה. באוגוסט נכלאו יתר יהודי מאליאט בבית המדרש המקומי. לאחר שלושה ימים בלי מזון ומים גורשו היהודים בכיוון וילנה. כקילומטר מחוץ לעיר נורו היהודים על ידי הגרמנים ונקברו בקבר אחים. על פי דו”ח של קרל יגר, מפקד איינזקומנדו a3, מעל 3,500 יהודים ממאליאט ומאוטנה הסמוכה (Utena) – כמעט 90% מהם נשים וילדים – נרצחו מחוץ למאליאט ב-29 באוגוסט 1941.

אתר “יד ושם”

רונית שמרון הכינה מאמר מרתק  על יהדות מולטאי, אני מאד ממליצה לקרוא אותו, כי הוא מתאר סיפור שקשור לכולנו: יהדות מולטאי- הפצע שליטא מתקשה להחלים ממנו

חלק ראשון והחלקים הבאים

הסתיים החלק הראשון בסיפור שלי על מולטאי ואני מקווה שנהנתם.

מוזמנים לקרוא על המקומות שבהם לנו והמלצות על פעילויות ואטרקציות רבות שעשינו ושניתן לעשות באזור האגמים המקסים של מולטאי בפוסטים שכתבתי על מחוז מולטאי .

הערות, תגובות

אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט על מולטאי.

אני שמחה מאד להגיע למקומות חדשים ולספר עליהם, ומקווה שאתם אוהבים לקרוא על כך, ועוד יותר אם תגיעו למקומות עליהם אני כותבת ותספרו לי על החוויות שלכם.

מזמינה אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: