יום הולדת עשר לבלוג

יום הולדת עשר לבלוג

לפני הכל, אתם מוזמנים להאזין לשיר חדש ונפלא שרק יצא לאסף אבידן, שיר מקסים ביותר, עם זוג רקדנים, שאסף אוהב, ובצדק:

הבלוג חוגג עשור שלם לקיומו

אני חוגגת עם הבלוג שלי – מה יש לך גברת לוין? עשור של כתיבה, של צילומים, עשור של שינויים והתפתחויות.

עשור שלם של ליווי החיים שלי ושל הסובב אותי, של היכרויות נפלאות וחוויות בלתי נשכחות, שלא היו קורים לי אילולא הבלוג.

עשור של עשייה שונה ומגוונת ממה שהורגלתי אליה, עד אותו היום שהחלטתי לפתוח את הבלוג.

מעדן שלמדתי לאהוב מאמא שלי – דובדבנים חמוצים עם סירופ:

הכתיבה והצילומים בבלוג

השנה הזו היא שנה מורכבת, לא רק בגלל מגיפת הקורונה שתוקפת את העולם, אלא בעיקר בגלל עניינים בריאותיים שמתרחשים במשפחתי. הדבר גרם לכך שפחות כתבתי בבלוג, כי תשומת הלב שלי הופנתה לטיפול בענינים המשפחתיים. אני מקווה שאני אמצא את האיזון העדין בין כתיבה, פרסום והטיפול המשפחתי. אני מאד משתדלת לכתוב, וזה קורה הרבה יותר בדף הפייסבוק שלי, אולי כי הכתיבה ברשת היא מאד מהירה וקלה.

גרפיטי שצילמתי במסגרת הטיולים שלי בעיר תל אביב – אולי פעם נהיה פחות ביקורתיים כלפי עצמנו?

הכתיבה בפייסבוק

הבעיה עם הכתיבה בפייסבוק היא שפייסבוק היא רשת פרטית, היא איננה שלנו, כמו בלוג שיושב על דומיין פרטי, ושום כוח לא יוכל לקחת ממרק צוקרברג את הרשת החברתית שלו, במידה ויחליט על כך. כמו שפייסבוק הפציעה בעולם, כך היא תוכל להיעלם ממנו, בהחלטה שרירותית ( או לא 🙂 ) אחת. לכן החלטתי לכבוד חגיגות העשור, להעלות כאן מעט תמונות שפירסמתי בעבר בפייסבוק.

אני מצרפת קצת מילים, אבל לא יותר מדי, אני מעדיפה לתת לתמונות לדבר במקומי.  הבן שלי טוען כבר שנים שאני חופרת, ואני אומרת שלא אכפת לי, כל עוד שהחפירה מעניינת 🙂

הצמיחה של הבלוג עם השנים

אולי זה השינוי הגדול ביותר שהבלוג עבר מההתחלה שלו ועד היום. התחלתי לכתוב פוסטים שכללו תמונה אחת ומעט מילים. כתבתי לעיתים כל יום, כל יומיים ובדרך כלל פעם בשבוע. במשך שנים רבות התמדתי לכתוב ולפרסם פעם בשבוע. עם השנים כמות המילים עלתה וגם כמות הצילומים לבלוג. הרגשתי שיש לי מה לאמר, זה אפילו צורך. כתבתי על כך בפוסטים לא מעט. אני כותבת כי המילים יוצאות ממני החוצה. כך גם עם התמונות שאני מצלמת. תמיד אהבתי לצלם, הבלוג הבהיר לי שזו תשוקה של ממש.

הפסקת קפה

אני אוהבת קפה, מחפשת את הטעם האהוב עלי בדקדקנות, מכירה את בתי הקפה הטובים בארץ:

כמעט כל בוקר אני עושה לעצמי הפסקת קפה, ביטוי שהשבדים המציאו לו מילה מיוחדת FIKA  – הפסקת קפה. בזמן הזה אני מסדרת לי את המחשבות ואת המעשים וההחלטות לאותו היום. אני פוגשת אנשים, מרגישה את הלב הדופק של השכונה שלי, את האוויר שזורם מסביבי, את החיים עצמם. המלצה חמה: תגיעו לבית הקפה FIKA בדיזינגוף 267, בתושיה 6, או בנמל תל אביב, ותאכלו את המאפים והלחם השבדים. אני בטוחה שתתחילו גם לעשות הפסקות קפה.

באותו נושא אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט של חברתי הבלוגרית מיכל בן ארי, שבפוסט המלצות הקפה העולמיות, אותו כתבה, השתתפתי. אני המלצתי על בתי קפה אהובים בעיר שלי תל אביב ובבורדו שבצרפת. הבלוג הוא “רואה עולם” – פוסט ההמלצות על בתי הקפה בעולם: “שניים הפוך בבקשה” .

אופניים במתחם נוגה. קיימות ואורבניות הם נושאים שאני מאד אוהבת לצלם:

בלוגרים ושינויים

בהתחלה היינו נבחרת קטנה של בלוגרים. עם השנים התווספו אלפי בלוגרים לנבחרת הישראלית. אני שמחה לראות שלכולנו יש מקום והקריאה בבלוג הפכה לחלק שכיח בתרבות הישראלית. בעבר רבים מהבלוגרים כתבו על הרבה נושאים, והיום הכתיבה הנשתית פורחת. אני עדיין כותבת על מגוון של נושאים שבהם אני מתעניינת, לא בחרתי בנישה מסוימת. אני כותבת על טיולים – בארץ ובחו”ל, על אומנות, על תרבות, על אוכל, על יצירה, על אופנה. הבלוג לא היה אף פעם יומן, אבל הוא כן בלוג אישי, שמאפיין אותי, ואת המחשבות שלי.

בלוגרי הטיולים (בארץ ובחו”ל) עשו חייל רב עד הופעת הקורונה, שהפסיקה את הטיולים בעולם, וסגרה עלינו את השמיים. בחודש יולי הקרוב השמיים מתחילים להיפתח, ולצערי אוכלוסיית ישראל לא נכללת במורשים לטוס לרוב המדינות בשל המצאות הקורונה אצלנו. אני מקווה שנצליח להתגבר על המגיפה ושנוכל לחזור לטייל בחו”ל בקרוב. אני כל כך מתגעגעת לרגע הזה של הכניסה לשדה התעופה, ולישיבה במטוס ולטיסה עצמה, ליעד חדש או ליעד מוכר ואהוב. ואני בטוחה שבלוגרי הטיולים ישובו לכתוב ולייעץ בנושאי הטיולים, בהם הם מומחים, ושהקורונה תמוגר במהרה.

חלק מהנושאים שאני אוהבת לצלם

גם כשאפשר היה לנסוע לחו”ל טיילתי ללא הפסקה בתל אביב וצילמתי את הבניינים היפים שלה. אני מסתובבת בעיר וחוקרת אותה. את הרחובות, הסמטאות והבתים. בכל מקום שבו אני נמצאת, אני מנסה להרגיש כאילו הייתי תיירת. ככה מגלים הרבה מאד פרטים נסתרים מהעין.

אדריכלות אקלקטית שהיתה אהובה על אדריכלי ומקימי העיר תל אביב:

אני מצלמת את חופי הים של תל אביב ויפו:

ואת הגרפיטי בשוק הפשפשים:

הגרפיטי הזה כמעט ונמחק לגמרי, ואני שמחה שיש לי תיעוד.

איחולי יום הולדת

אני מאחלת לבלוג שלי מזל טוב לעשור החולף, מאחלת לעצמי להמשיך ולכתוב ולצלם לבלוג, ולעניין אותכם הקוראים.

מודה לכם הקוראים על שאתם איתי, מי מכם שמתחילת הדרך, אלו שנכנסו באמצע, ואלו החדשים. מקווה שכולכם תמשיכו איתי, בהנאה ובשימחה.

מי יודע מה יביא המחר? אני מרגישה שהזמן הזה הוא כמו אדם שנמצא בחדר, שיודע שהדלת תפתח בשלב מסוים, אבל לא יודע אילו הפתעות מחכות לו מאחוריה. הידית המזהבת, היא רק רמז לכך שיהיה טוב, אבל את הטוב אנחנו צריכים לחפש ולמצוא, ואפילו לייצר לעצמנו.

יום הולדת שמח!