סתיו ועונות משתנות בזמן קורונה

סתיו ועונות משתנות בזמן קורונה

עונות השנה מתחלפות

מוזמנים לפתוח רמקולים ולהתאהב:

כל הדברים היפים באמת / דניאלה ספקטור

כמעט שנה עברה מאז שמגיפת הקורונה הגיעה לעולם. יש חוקרים שבדקו אחורה, ומצאו את הנגיף בגופם של חולים, חודשים רבים לפני התפרצות המגיפה, בסביבות חודש דצמבר בסין. עונות השנה התחלפו, כאשר הקורונה נמצאת מעלינו, כמו סכך של סוכה. אבל, שלא כמו סכך של סוכה, שהוא ארעי ובתום חג הסוכות הסכך יורד, הקורונה עדיין מעלינו, יציבה וכפי הנראה תמשיך גם בתום חג הסוכות. חיסון למחלה יהיה אולי בעוד שנה, וצוותי מחקר ורפואה שוקדים במלוא המרץ, בכל העולם, כדי למצוא חיסונים לקורונה. היא תמשיך איתנו אבל, לפחות נהייה מחוסנים כנגדה.

חייבים לשמור על אופטימית, לפחות אני. לא מסוגלת לתפקד בלעדיה.

אוקטובר הגיע, החודש שלפי לוח השנה מביא את הסתיו. אצלנו זה קצת שונה ממקומות אחרים בעולם ואני מרגישה שהשנה במיוחד, הקיץ לא רוצה לעזוב אותנו. ספטמבר היה חודש חם במיוחד, היו חמסינים, אובך והיה קשה לנשום. המסיכות, שהקורונה הביאה איתה, תרמו את הקשיים שלהן – חום כמעט בלתי נסבל, קשיי נשימה, אפילו מעט קלסטרופוביה. לא נוח ולא נעים להסתובב איתן בחוץ, וההרגשה שהקורונה נמצאת ביננו ומדביקה אותנו גם בחום הלוהט רק הוסיפה לחוסר הרצון להסתובב בחוץ.

אוקטובר כבר כאן, מספר ימים, ואני מרגישה את השינוי. לאט לאט, ממש בהדרגה, אני מרגישה שמזג האוויר משתנה לטובה. הרמז הראשון שלי לסתיו שמגיע הוא שהפסקנו לישון בלילה עם מזגן. אוויר צח נכנס הביתה, נעים, קריר מעט, כבר לא מהביל.

הרמז השני שלי הם הצמחים מסביב, שמקבלים צבע ירוק כהה יותר ממה שהיה להם בקיץ החם והצהוב. אני מרגישה שגם הצמחים חיכו לאוקטובר כדי להתקרר ולנשום טוב יותר.

50 גוונים של ירוק:

מופע הסתיו

הסתיו מתחיל בחודש אוקטובר ונמשך 3 חודשים, עד נובמבר (כולל) ובדצמבר מתחיל החורף. נולדתי בסוף הסתיו ואני אוהבת את העונה הזו מאד. מעט קריר, מעט חמים, מתלבשים עם שכבות, עם בדים דקים שמלטפים את הגוף. כמו הרוח, שמלטפת את הגזעים של העצים, הצעירים והזקנים שבפארק. לרבים מהעצים הוותיקים בפארק, בני עשרות השנים, יש גזעים מפותלים, שענפים משתרגים בהם. אני מצלמת אותם ללא הרף. הם מסקרנים אותי.

אב וילדו הולכים לשחק בפארק:

בענפים שמסתרגים על הגזעים יש חיות, נוצרים בהם חיים חדשים. עלעלים דקיקים צצים מתוך ענפים חדשים. אני מסתכלת על העצים האלו ומרגישה איך הטבע הוא כמו קוסם, שמוציא מהכובע שלו פרחים,  או יונה, שלא היו בו קודם.

ענפים משתרגים על הגזע:

קורונה וסגר

הסתיו הגיע ועמו סגר חדש, שני לזה של חודש מרץ. כמות החולים עלתה במהירות. כל יום נוספים אלפי אנשים מאומתים למחלה ואלפים אחרים נמצאים בבידוד, כי נחשפו לחולה מאומת. בסגר החדש מותר לעובדים חיוניים לצאת לעבוד, נסגרו אולמות אירועים, המסעדות ובתי הקפה – מותר רק משלוחים. אנחנו יכולים לעסוק בספורט בלי הגבלת קילומטרים וללא מסיכה. אם בוחרים ללכת ולהסתובב, שלא למטרה ספורטיבית, חייבים לעטות מסיכה וכל זאת רק עד 1 ק”מ מהבית. אנחנו יודעים שכל ההגבלות נזילות, ואם כמות החולים המאומתים תעלה, ירדו גם כמויות המטרים של ההליכה ואולי גם של הספורט. בסגר הזה, בניגוד לקודם, ניתן לערוך הפגנות אך ורק במסגרת גבול ה1 ק”מ. בסגר הקודם יכלו להפגין בכל מרחק שרצינו.

הליכת בוקר וערב בזמן סגר

הסתיו הגיע ולי קל יותר לנשום. אני נועלת בבית נעלי ספורט, לוקחת את האוזניות של הטלפון, מסיכה, תיק קטן ויוצאת לצעידה של בוקר. את הצעידה שלי מלווה תמיד פודקאסט, בדרך כלל מהמגוון המעולה של “כאן” או של גל”ץ.

פודקאסטים מומלצים

האזנתי לכל הפודקאסטים האלו, עד עתה, ואני מאד ממליצה להאזין להם:

גל”ץ – “סיפור ישראלי”,  “פרויקט הגנום הסיפורי”, “התמונה המלאה”.

כאן – “קשיבות”, “שיר אחד”, “גבוהה גבוהה”, “מאחורי הקלעים”, “מינהר הזמן”, “גיבור תרבות”, “גם כן תרבות”.

כל שלולית בפארק היא עולם ומלואו:

דברים משמחים שאני מוצאת בפארק:

לקראת ערב, כשמזג האוויר נעים יותר ואבי, בעלי, חוזר מהעבודה, אנחנו יוצאים לצעידה ספורטיבית, ארוכה יותר מזו של הבוקר. אנחנו צועדים בדרך כלל 5 ק”מ. חדרי הכושר הסגורים, הפילטיס שהפסיק, כל אלו חסרים לי מאד, וההליכה מעניקה לי את הספורט שאני זקוקה לו. שנינו נזהרים מאד, מתרחקים בזמן ההליכה מאנשים, בוחרים כמה שאפשר בדרכים צדדיות, הרחק מאנשים.

נטל המסיכה

בזמן ההליכה הספורטיבית המסיכה שלי בתיק, כפי שמתיר חוק הקורונה. אני משתדלת לבחור בדרכים צדדיות, או ללכת בתוך הפארק, נמנעת ממגע עם אנשים. כשאנשים מתקרבים אלי אני שמה את המסיכה. אני לא אוהבת אותה. אני מבינה את נחיצותה ואת החשיבות שלה, אבל קשה לי איתה. את הביטחון שבעטיית המסיכה אני מרגישה בעיקר כשאני מבקרת בבית החולים או ובקופת החולים בעניינים משפחתיים. בהתחלה התקשיתי לקבל את הגזירה המרה, אבל במצב ההדבקויות של החודשים האחרונים, אני חושבת שרובנו הפנמנו שאין לנו שום ברירה אחרת. אין התקהלויות וכולם הולכים עם מסיכות.

מעציב אותי השינוי הזה שחל בכולנו. החשש הלא טבעי הזה, מאנשים זרים שמתקרבים לכיוון שלנו, חשש אפילו מילדים, כי כולם יכולים להדביק אחד את השני. מעציב אותי שאני מחייכת לתינוק, וכל מה שהוא רואה זה עיניים, ולא רואה את החיוך שלי שמוסתר מתחת למסיכה, ולא לומד שחיוך הוא קוד עדין בין אנשים, שמראה על משהו טוב. מעציב אותי הזמן הזה של מסיכות, שמסמלות פחד וחשש, מצב כלכלי לא טוב ומצב רוח כללי שפוף למדי. אני מחכה לימים אחרים וטובים יותר. ימים שנוריד בהם את המסיכות מהפנים. שננשום בהם אוויר נקי ולא נחשוש מאנשים.

גינה פורחת תמיד משרה בי אופטימיות:

מזל שבא הסתיו. עם הזמן יהיה קריר יותר ונוכל לנשום טוב יותר, גם עם המסיכה. אחרי הסתיו יגיע החורף, ואז למסיכה יהיה אולי אפילו יתרון של חימום? מי יודע, אולי אז גם  אתחיל לחבב אותה  🙂

זמן חגים ותפילות לחיסונים

בחודש ספטמבר התחילו החגים. חלפו להם ראש השנה, יום כיפור וסוכות ומחר מתחיל חול המועד סוכות. לפנינו עוד חג שמחת תורה. מסביב אני כמעט ולא רואה סוכות, אבל אני רואה בכל מצבור של צמחים  סכך. חגים רבים יבואו וילכו, עד שחיסוני הקורונה יגיעו גם אלינו. אני מתפללת שהשנה החדשה שנמצאת בפתח תהייה בסימן החיסונים למחלה, כדי שנוכל כולנו לשוב לחיים בריאים ומלאים בטוב.

סימן לאופטימיות:

מזמינה אותכם לעוד פוסטים שלי הקשורים לקורונה: זמן קורונה

מפה אני מאחלת: בריאות רבה לכולנו, לבני משפחותינו ולכל הסובבים אותנו.

תגובות והערות

אשמח לשמוע את דעתכם על הפוסט,

מה אתם עושים כדי לשמור על אופטימיות בזמנים הללו?

מה משמח אותכם בימים האלו?

מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים: