הצבעים של ילדותי

הצבעים של ילדותי

גינת המשחקים

גינת המשחקים היא חלק נכבד מזכרונות הילדות שלי, ואני מאמינה שבשל כך אני תמיד שמחה להיכנס לכזו גינה, כמעט בכל מקום שאני רואה אחת.

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

לפני שממשיכים, אתם מוזמנים להקשיב לשיר של אחד הצמדים הישראלים האהובים עלי – לולה מרש, ולשיר: “I Got You ”

להקשיב ולהמשיך לקרוא:

לא אכפת לי מה חושבים עלי כל מי שרואה אותי מתיישבת על נדנדה ומתנדנדת, אני והילדים הקטנים. ההרגשה הזו של השמחה והשחרור מציפה אותי מיד. כמו פעם, כשאמא שלי היתה מנדנדת אותי מהר וגבוה, בנדנדות שהיו לנו בשכונה. אלו רגשות שאני לא מוכנה לוותר עליהם בשום אופן.

כרבע מחיי אני חיה לצד גינת המשחקים, בפארק שליד הבית שלנו. גינת משחקים שהשתדרגה מעט בשנים האחרונות, בעיקר כי הוסיפו לה גגון בד ומשטח “רקורטן משובח” 🙂 . בשלב שני הוסיפו בגינה ליד נדנדות עגולות גדולות, ששדרגו לי מאד את חווית הנדנוד. אפשר לשכב עליהן, להסתכל על השמים ולבד, ללא עזרה של אחרים להתנדנד. מהר, גבוה, ולאט לאט.

דברים שרואים למעלה, בגינת המשחקים הקטנה:

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

נובמבר

נובמבר הוא חודש יום ההולדת שלי, חודש שתמיד גרם לי להתרגש ולשמוח. לאו דווקא בגלל שיום ההולדת שלי כל כך חשוב לאחרים, בעיקר כי הוא חשוב ומיוחד בשבילי. אני שמחה שגדלתי במשפחה שיום הולדת הוא יום שמח וחשוב שתמיד נחגג. כשבגרתי ראיתי שלא כל משפחה חוגגת יום הולדת והבנתי שאני מעדיפה לחגוג. לשמוח, להיות מאושרים, לפחות ליום אחד, יום משמח, כי הגענו ביום הזה לעולם, אנחנו כאן, לפחות עכשיו 🙂

דבר נוסף שקורה בנובמבר הוא הסתיו. הסתיו, שמביא איתו מזג אוויר קריר מעט, ומידי פעם גשם. גשם, שכל כך אהוב עלי. גשם עדין, עדיין לא ממטרים כבדים של חורף, גשם דק עם ריח טוב. שנים התווסף לריח של אחרי הגשם גם ריח של עצי הדר, וזה ריח שנשאר אצלי צרוב בתאי הזכרון. כשעברנו לדרום, לעומר, לריח הגשם התווסף גם ריח של אדמה רטובה, ריח של נקי, כי הגשם ניקה את האבק שהביאו הסופות. חזרנו למרכז, וריחות רבים התלוו לגשם – ריחות של פרחים ודשא.

הסתיו גם מביא איתו שמש רכה יותר מהשמש של הקיץ. שמש שהיא פחות מסנוורת, שמש מכילה יותר ומאפשרת התבוננות עמוקה יותר.

ברז המים בפארק יכול להיות גם פסל סביבתי:

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

גינת המשחקים

סביב גינת המשחקים שבפארק אני מסתובבת כבר שנים רבות. עם הילדים שכבר גדלו, הכלבה שכבר לא איתנו, בטיולים זוגיים ולבד. אנשים קרובים שהיו מטיילים איתי הלכו לעולמם ותינוקות חדשים נולדו למשפחותיהם, והם מגיעים היום לגינה.

בזמן הסגר הראשון הגינה היתה סגורה – העירייה שמה סביבה נילונים מפוספסים באדום לבן, ניילונים שבשלב מסויים גזרו אותם ונכנסו שוב לגינה. כשהסגר נגמר הניילונים הוסרו ושוב ראיתי ילדים מתגלשים, מתנדנדים ומסתובבים בקרוסלה. השימחה חזרה לגינה הקטנה. בסגר השני כבר לא שמו ניילונים סביב הגינה, ואחרי הצהריים היא שוב מתמלאת בילדים.

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

צבעים וצורות

השבוע נכנסתי לגינת המשחקים במטרה אחרת. נכנסתי אליה לא כדי להתגלש או לשבת באחד המתקנים 🙂

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

נכנסתי לגינה כדי לצלם צבעים. הרגשתי צורך לצלם את המשחקים בצורה אחרת, לצלם רגעים קטנים של צבע וצורה. לא היה איתי אף אחד בגינת המשחקים, הייתי רק אני והמשחקים, המצלמה של הטלפון הסלולרי ואור נעים של סתיו.

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

אדום, כתום וצהוב, ירוק ותכלת. כחול ומעקים אדומים מתקלפים.

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

עיגולים גדולים וקטנים, מרובעים ומלבנים. פסים ארוכים דקים ופסים עבים. חצאי עיגולים, עיגולים חלקים ועיגולים עם הטבעה של תוכים קטנים:

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

השרשרת של הנדנדה:

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

בתוככי המגלשה:

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

הצבעים של ילדותי (צילום:ציפי לוין)

נובמבר שמח

אני מאחלת לעצמנו שנצא מכל הסגרים, שנלמד לחיות נכון עם הקורונה, שהחיסונים לקורונה, שהתחילו לפתח יישאו פרי ויצליחו. אני מאחלת לכולנו שנעבור את הסתיו בשלום ובבריאות וגם את החורף שמגיע אחריו ואיתו גם וירוס השפעת. אני מקווה שבשנה הקרובה נוכל כולנו להתחסן כנגד הקורונה, ושחיינו יחזרו להיות מלאים בחיבוקים, כמו פעם.

מקווה שנובמבר יהיה חודש שמח ובריא.

תגובות והערות

אשמח לשמוע את דעתכם על הפוסט, והאם גם אתם אוהבים גינות משחקים?

מה אתם עושים כדי לשמור על אופטימיות בזמנים הללו?

מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:

 

4 מחשבות על הפוסט “הצבעים של ילדותי

  • תגובה תמרית 4 בנובמבר 2020 בשעה 7:15

    ציפי ראשית כל, ה צילומים מהממים, צבעוניים ויצרתיים, עם עין שרואה “מחוץ לקופסא”.
    שנית נושא הפוסט מרענן ומראה שגם בגילנו אפשר לחזור לילדות בכבוד. בניגוד אליך, גינות משחקים בשבילי מזכירות לי את הימים בהם ביקרתי בהן עם בניי הקטנים מדי יום כדי “להעביר” את אחר הצהריים וכמו רבות מחברותי זה זכור לי כסבל.
    כיום יש לי גינת משחקים מתחת לבית שמהווה מפגע רעש נוראי הפוגע מאוד באיכות חיינו.
    לכן משמח לראות נקודות מבט שונות על אותו נושא.

    • תגובה ציפי 7 בנובמבר 2020 בשעה 13:10

      תודה תמר על המחמאות היפות שלך, זה מאד משמח אותי. חוץ מזה שלפרוץ את גבולות הקופסא שלנו זה תמיד טוב. איך שהוא נשארו לי רק זכרונות טובים, ואולי כי כיום הגינה הזו די רחוקה מהבית שלי, אין לי רעש ממנה. ממה שראיתי היא נעזבת לנפשה בסביבות שבע בערב כל יום, כך שגם אם יש ממנה רעש הוא לא נורא. אני מודה שזה שומר לי על הילדות ואני אוהבת שזה כך 🙂

  • תגובה ויקי גורשטיין 7 בנובמבר 2020 בשעה 19:33

    גם אני כל כך אוהבת להתנדנד. איזה פוסט משמח ונוסטלגי ציפי, כמעט גרמת לי להתגעגע לגן שעשועים.

    • תגובה ציפי 10 בנובמבר 2020 בשעה 17:11

      באמת, לא גרמתי לך להתגעגע? לרוץ לנדנדה הקרובה? מזל שאצלי היא קרובה ואני תמיד יכולה לשבת בה ולחזור ולהיות ילדה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *